פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "משהו רע עובר על ישראל": ראיון עם אניה בוקשטיין

      אניה בוקשטיין, מכוכבות "כלבת", התקשתה לצפות בו מרוב שהוא משקף נאמנה את האלימות ברחוב. בראיון, היא מספרת איך הצילומים השפיעו עליה ולמה היא מעריכה את מחרימי אריאל

      "היא מצילה את הכבוד של המין הנשי", אומרת אניה בוקשטיין על דמותה ב"כלבת", סרט האימה המדובר של אהרן קשלס ונבות פפושדו, שיעלה ב-1 בדצמבר לאקרנים. ואכן, בתרבות קולנועית שבה הגברים הם בדרך כלל הגיבורים (במלוא מובן המילה) והנשים הן בסך הכל, אם בכלל, הדבר שלמענו נלחמים, מגלמת בוקשטיין דמות יוצאת דופן – צעירה בשם עדי שלא מהססת להשיב מלחמה שערה למי שמתנכלים לה ולחברתה כשהן נקלעות ליער עתיר התרחשויות אלימות ולא מוסברות.

      זה לא מפתיע ש"כלבת" מציג מודל נשי כה ייחודי, שכן הוא עצמו חריג בנוף של הקולנוע המקומי – לאחר 62 שנים רוויות דרמות וקומדיות, עומד לפנינו סרט האימה הארוך הראשון בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי. מה שכן מפתיע הוא שבוקשטיין ניאותה להשתתף בזוועתון שכזה, שכן היא עצמה רחוקה מלהיות חובבת של הז'אנר ולמעשה כמעט ולא צפתה ביצירות קולנועיות מסוגו. אז מה לעזאזל היא עושה כאן? "יש הבדל עצום בין לעשות משהו ובין לראות אותו", היא אומרת בראיון לוואלה! תרבות. "נכון שבעיקרון קשה לי לצפות בסרטים כמו 'כלבת', אבל אני רוצה לאתגר את עצמי, ואם את רוצה למצוא אתגרים ותפקידים מעניינים את לא יכולה לצמצם יותר מדי את הגבולות של מה שאת מוכנה לעשות. חוץ מזה, 'כלבת' הוא לא סרט אימה בסגנון של 'משחק ילדים' או של 'סיוט ברחוב אלם' אלא יותר מותחן פסיכולוגי מהסוג של 'הניצוץ' ושל 'שתיקת הכבשים".

      מתוך הסרט "כלבת" (יח"צ , גיא רז)
      "אני רוצה שהגורל שלי יהיה בידיי". אניה בוקשטיין ב"כלבת" (צילום: יח"צ)

      צפית בסרט לראשונה לפני כשבוע וחצי. איך החוויה הזו עברה עלייך? עצמת עיניים מרוב פחד לפעמים?

      "האמת שקפצתי בכיסא הרבה, וכן, לפעמים גם היה לי קשה להסתכל. זה קרה בעיקר בקטעים של האינטרקציה בין שתי הדמויות הגבריות הראשיות, שני חברים שמגלמים רן דנקר ועפר שכטר. אני חושבת שהדינמיקה ביניהם משקפת יותר מכל את הוויב השלילי שזורם כעת. משהו רע ואלים נורא עובר עכשיו על ישראל ועל העולם כולו. נשים סובלות ממנו במיוחד, אבל הוא משפיע על האנושות כולה, וזה בא לידי ביטוי לאורך כל הסרט ובעיקר בסצנות הללו".

      בזמן האחרון, בעקבות הסערה סביב אריאל, גם בעולם התיאטרון המקומי לא שקט. כיוון שאת מככבת ב"גטו", אחת ההצגות העכשוויות המצליחות בישראל, הסערה הזו ודאי הגיעה גם אלייך.

      "נכון, וזה נושא מורכב מאוד. מצד אחד, אני מכבדת מאוד את מי שמשתתפים בחרם על אריאל. יש להם ביצים גדולות, והם הבינו שבשביל להיות אדם משפיע צריך לפעמים גם לשלם מחיר. באופן אישי, עוד לא נתבקשתי להופיע באריאל, אז אני לא יודעת מה אני הייתי עושה. אני יכולה להגיד שלא הייתי מרגישה בנוח למנוע ממישהו לצרוך תרבות".

      גטו (יח"צ , ז'ראר אלון)
      "לא הייתי מרגישה בנוח למנוע ממישהו לצרוך תרבות". בוקשטיין ב"גטו" (צילום: יח"צ)

      בינתיים, ממשיכה בוקשטיין להסתובב עם ההצגה בתחומי הקו הירוק, וגם עסוקה בשלל פעילויות אחרות – חוץ מהשתתפות מלאה בקמפיין הקידום של "כלבת", שהציב אותה במרכז הכרזה שלו, היא משחקת בעונה השלישית של "הבורר", לומדת במכון הצרפתי כדי לקדם את חלומה להיות חלק מתעשיית הקולנוע של ז'ולייט בינוש ואיזבל הופר, וגם משלימה את אלבום הבכורה שלה ומתכוננת להופיע עם שירים מתוכו. חוץ מזה, בוקשטיין, בת 28, גם השלימה בעבר לימודי תסריטאות ומתכננת לכתוב בעתיד תסריט בשיתוף חברתה הטובה ביותר, נסלי ברדה. "אני לא רוצה להיות תלויה בחסדים של כל מיני במאים ומפיקים", היא מסבירה. "הקולנוע הישראלי מתעסק בעיקר בדמויות ובנושאים גבריים, ולא צריך לצעוק נגד זה אלא לתת לכך קונטרה ולדאוג שיהיו כאן יותר תסריטאיות ובמאיות. אני רוצה שהגורל שלי יהיה בידיי. זה מה שאהבתי בדמות שאני מגלמת כאן – אף אחד לא מפעיל אותה. רק היא מפעילה את עצמה".

      התפקיד שלך ב"כלבת" הוא אכן הפעלתני ביותר בקריירה שלך – היה לך קשה עם כל התזזיתיות הזו?

      "זה היה אתגר, אבל אתגר כיפי. היינו צריכים לרוץ ולקפוץ כל הזמן, ונהניתי מכך מאוד. מה שהיה לי הכי קשה להסתדר איתו זה הקור. צילמנו ביער והיה בו קור כלבים. נראה שיש לי משיכה למזג אוויר כזה, כי גם ב'סודות' היו תנאים דומים ואחרי זה אפילו הייתי מעט חולה. אבל ככה זה בקולנוע – אתה עובר כל מיני חוויות ואחרי זה לא מבין איך לעזאזל שרדת אותם. חוץ מזה, בסופו של דבר מזג אוויר קר מחשל והופך אותך לשחקן טוב יותר".

      אניה בוקשטיין מתוך "כלבת" (יח"צ , גיא רז)
      "נשים סובלות יותר". אניה בוקשטיין ב"כלבת"

      ההבדל בין "הסודות" ל"כלבת" הוא שאז עבדת עם במאי מנוסה בסדר הגודל של אבי נשר והפעם פעלת תחת השרביט של שני יוצרים צעירים. האם חששת מחוסר הניסיון שלהם?

      "ממש לא. צעירים זה הכי מגניב, ועובדה שמי שהרימו את הכפפה ועשו כאן את סרט האימה הראשון הם שנייים שמשתייכים לקבוצות הגיל הזו. חוץ מזה, אם אני רוצה למצוא תפקידים עם בשר אני צריכה לחפש אותם ולא ללכת על המובן מאליו. יצא לי באחרונה גם לעשות סרטי סטודנטים, והם היו ברמה מקצועית גבוהה מאוד".

      כתוצאה מכך, את מוצאת עצמך כוכבת של סרט אינדי מצד אחד, ופרנזטורית של נטורל פורמלה מצד אחר. זה לא קצת מוזר לשחק בין שני הקצוות הללו?

      "לא, אלה הם החיים, ואני עושה את כל מה שצריך לעשות בשביל לכייף, להתפרנס ולהתרחב".