מגעיל ומעולה: על פיטר "סליזי" כריסטופרסון

ביום חמישי שעבר הודיעו עמודי הטוויטר של כריס קרטר וקוזי פאני-טוטי מהרכב המוזיקה התעשייתית החלוצי Throbbing Gristle על מותו של חברם הוותיק, פיטר "סליזי" כריסטופרסון. כריסטופרסון בן ה-55 נפטר בשנתו, בביתו שבבנגקוק. הוא היה מעצב גראפי, צלם, אמן וידיאו, קולנוען ומוזיקאי, והיה מוכר בעיקר כאחד ממקימי Throbbing Gristle וכמחצית הצמד Coil.

הקריירה של כריסטופרסון היתה ארוכה, מגוונת ומעניינת, והתחלקה כל העת בין העשייה המסחרית שלו לבין העשייה האמנותית שלו, שנטתה לכיוונים אוונגרדיים ושערורייתיים. מצד אחד הוא ביים פרסומות וקליפים (לאמנים מגוונים כמו פול מקרטני, מארק אלמונד, ניין אינץ' ניילז, ואן היילן, The The ועוד רבים אחרים) ובצעירותו שימש כאחד המעצבים הראשיים של חברת העיצוב הבריטית החשובה Hipgnosis, שבשנות השבעים עיצבה כמה מעטיפות התקליטים המפורסמות של פינק פלויד, פיטר גבריאל, לד זפלין וכו'. מצד שני הוא עשה מוזיקה רדיקלית וניסיונית.

את דרכו המוזיקלית החל כריסטופרסון כאחד ממקימי ת'רובינג גריסל. הלהקה נוסדה בלונדון ב-75' וצמחה מתוך קבוצת אמנות המיצג של ג'נסיס פי-אורידג' וקוזי פאני טוטי. הלהקה הביעה ביקורת חריפה נגד מנגנוני שליטה וקונבנציות חברתיות על ידי מיצגים פרובוקטיביים, שגרמו לתקשורת להעניק לה את הכינוי המטופש "הורסי הציוויליזציה". על הדרך היא המציאה את המוזיקה התעשייתית.

ת'רובינג גריסל התפרקו בשנת 81', וחבריה הקימו, בהרכבים שונים, כמה מהלהקות הניסיוניות והאלקטרוניות המוקדמות המשפיעות ביותר בתולדות המוזיקה האלטרנטיבית. כריס קרטר וקוזי פאני טוטי הקימו את כריס אנד קוזי, ואילו כריסטופרסון הקים ביחד עם ג'נסיס פי-אורידג' את Psychic TV, הרכב ששילב וידאו-ארט עם מוזיקה, והמשיך במסע חיפוש אינסופי אחר טאבואים לנתץ. טאבואים מיניים מן הסתם זכו ליחס מועדף. ג'נסיס וסליזי שמחו להסביר שאם ממשלות ודתות כל כך מתאמצות למשטר את התחום המיני ולהטיל עליו איסורים, כנראה שטמון שם איזה כוח נפיץ שמן הראוי לחקור.

אחד מהאמנים הרבים שעבדו עם סייקיק טי.וי היה ג'ף ראשטון, הידוע בכינויו ג'ון באלאנס. כריסטופרסון ובאלאנס נהיו בני זוג וביחד הקימו את Coil, שעתיד היה להפוך להרכב המשמעותי ביותר בקריירה המוזיקלית של שניהם. קויל נגעו באוונגרד, באקספרימנטים ניאו-קלאסיים ובאלקטרוניקה. הם התנסו במגוון ז'אנרים, מאמביאנט ועד ניאו-פולק, כולל תקופה משמעותית בסוף שנות השמונים בה הם חיתנו את המוזיקה התעשייתית למקצבי האסיד-האוס העולים.

קויל שילבו אלקטרוניקה עם כלי נגינה אקזוטיים והתנסו בשלל טכניקות עבודה אלטרנטיביות, כמו שימוש טקסי בסמים, טכניקת הקאט-אפ הדאדאיסטית שהפכה לפופולרית בזכות וויליאם בורוז, מחסור מכוון בשינה, חלימה מודעת ועוד. התכנים של קויל נגעו בתת-תרבות ההומוסקסואלית, במאגיה שחורה, פאגאניזם, אלכימיה, בתורתו של אליסטר קרולי (המכשף והמיסטיקן הבריטי שהפך לאייקון פופ) ובכל מיני פרקטיקות אזוטריות. היצירה שלהם ביקשה לחקור ולהרחיב את התודעה, לחפור מתחת לפני השטח ומעבר לגבולות המוסר המקובלים. אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה גבות הורמו כשהלהקה החליטה לקרוא לאלבום שלה "סקטולוגיה" (חקר הצואה) ולהצטלם עם חרא מרוח על הידיים. את הבמאי דרק ג'רמן, בכל אופן, זה הרשים.

קויל, שפעלו במשך 22 שנה, השפיעו על דורות של יוצרים וממשיכים להשפיע עד היום. טרנט רזנור מניין אינץ' ניילז אפילו קרא ללהקה החדשה שלו How to Destroy Angels על שם הסינגל הראשון של קויל. ובעוד שהסינגל הזה היה מאוד לא קומוניקטיבי, פה ושם יצאו לקויל גם שירים פופיים יותר. אחד השירים היפים וה"להיטיים" ביותר שלהם היה "Ostia (The Death of Pasolini)", שעסק ברצח המסתורי של הבמאי פייר פאולו פזוליני על חוף אוסטיה שליד רומא.

חלוקת העבודה בקויל היתה כזו: באלאנס היה הסולן והמלחין העיקרי, ואילו כריסטופרסון היה המפיק. הוא גם ביים את הקליפים (בהם בדרך כלל כיכב באלאנס) והיה אחראי על הצד הוויזואלי. הקליפים של קויל היו חלק בלתי נפרד מהיצירה. אחד הקליפים המפורסמים ביותר שלהם הוא הקליפ שכריסטופרסון עשה לקאבר של קויל ל”Tainted Love” – להיט הנורת'רן סול הישן של גלוריה ג'ונס שהפך ללהיט סינתפופ בתחילת שנות השמונים בביצוע של סופט סל.

הרעיון של מרילין מנסון להקליט גירסה תעשייתית ל”Tainted Love”, מסתבר, לא היה כל כך מקורי, שכן קויל עשו את זה כבר באמצע שנות השמונים. הסינגל היה תקליט הצדקה הראשון שיצא למען קידום חקר האיידס, והביצוע המצמרר לווה בקליפ מצמרר לא פחות על גסיסה מאיידס ועל היחס המחפיר שקיבלו חולי איידס בזמנו מהחברה ומהממסד הרפואי. באחת הסצנות האכזריות בקליפ מתארח לא אחר מאשר הגיי-אייקון מארק אלמונד, סולן סופט סל, שהיה אחראי על החזרת שיר הסיקסטיז המדהים הזה לתודעה. הקליפ מוצג עד היום בתערוכת הקבע של ה-MoMa בניו יורק.

עוד קליפ מעניין של קויל שייך לקטע “Windowpane” - סינגל מ-1990 שמדבר על חוויית ה-LSD. הקליפ צולם ב"משולש הזהב" - משולש הגבולות שבין בורמה, לאוס ותאילנד, שבינתיים הפך לאזור תיירותי, אך בעבר נשלט על ידי כנופיות מבריחי סמים מסוכנות. באותה הזדמנות צילם כריסטופרסון גם את הקליפ ל"Love's Secret Domain" בגיי-בר תאילנדי מלא בנערי גו-גו שרוקדים מסביב לבאלאנס.

קויל תמיד האמינו בשינוי והמוזיקה המאוחרת שלהם נהייתה איטית יותר ומבוססת על drone רפטטיבי ומהפנט. הלהקה הגיעה לסופה ב-2004, כשג'ון באלאנס האלכוהוליסט נפל מהקומה הראשונה בביתו, דפק את הראש ברצפה, איבד את ההכרה ומת מאוחר יותר בבית החולים.

פיטר כריסטופרסון בחר שלא להמשיך בקויל לבדו, אלא להתרכז בפרויקטים אחרים. אחרי מותו של באלאנס עבר כריסטופרסון להתגורר באופן קבוע בתאילנד. בשש השנים האחרונות הוא השתתף באיחוד של ת'רובינג גריסל, שהגיע לקיצו לאחרונה בשל פרישתו של ג'נסיס פי אורידג' מההרכב. במקביל עבד כריסטופרסון על פרויקט הסולו שלו, שנשא את השם Threshold HouseBoys Choir, וצילם קטעי וידיאו מרתקים בתאילנד.

סליזי כריסטופרסון היה מסוג האמנים שהמשיכו ליצור, להשתנות ולהתפתח עד יומם האחרון. למרבה הצער גוף היצירה שלו הפסיק לגדול בשבוע שעבר.