הגורילאז מציגים: אחד השירים המרגשים של השנים האחרונות

דיימון אלברן אף פעם לא התנשא מעל הרכבי הייפ ובניגוד לאגדות רוקנרול אחרות, תמיד שם לב לדברים הטובים שמתרחשים בסביבה. הגישה שלו היא מה שהביאה אותו להיות מודע לעובדה ש-"Crystalised" של ה-XX זה אחד מהשירים המרגשים של השנים האחרונות, ואפילו לעשות לו גרסת כיסוי עם הגורילאז.

באי-פי האחרון שלו, דיסטרוייר אולי התרחק מנגישות למאזינים כמו שרוב הבניינים בתל אביב מתעלמים מנגישות לנכים, אבל זה לא אומר שהאיש שכח את כל הפופ הכיפי שהוא יודע לעשות. נשאר רק לקוות שהאלבום החדש שלו, "Kaputt", שיגיע בתחילת 2011, יכלול את כל הגוונים של היוצר המעולה הזה.

טין דייז בדיוק הפילו סינגל חדש שמהלל את הפעילות האהובה עליי - לישון וביחד. תכלס, גם לישון לבד אני אוהב. באופן כללי, שינה זה אדיר.

אני לא בטוח שזו הכוונה של Nobunny, אבל השיר הזה הוא הריליס הכי אנטי-פולקי שיצא ב-2010. הרי אנטי-פולק הוא סוג של פולק שבכלל מושפע ממוזיקה Pאנק. בגלל שעושים אותו בבתי דירות בניו יורק, אי אפשר ממש להרעיש עם תופים אז תופסים גיטרה אקוסטית (ההסבר הוא של ג'פרי לואיס, מלך האנטי פולק). בכל אופן - ההגשה, הווקליות, הטקסט. הכל ב-"Someone Else's Brain" צועק Pאנק חוץ מהכלים שמתנגנים ברקע.

הצפי הוא ש-Tan Dollar יהיו אחת מלהקות הרוקנ'רול הכי מלאות הייפ של 2011. נראה לי שבצדק.

בזמן שאני מחכה (בטירוף) לאלבום החדש של האנקס אנד היז פאנקס, גיליתי שלגמרי פיספסתי את האחד שיצא כבר ב-2009. פאשלה ענקית, כי זה האלבום הכי שמח ששמעתי מזה חודשים, מה שלגמרי מקנה לו מקום בפינה של "מה שהמבוגרים אוהבים". בשיר הנוכחי עולה הסיבה הטובה ביותר לשנוא מישהו והיא שהוא לא אוהב רוקנ'רול. "אני רוצה לדחוף את הראש שלך לאסלה כי אתה לא אוהב רוקנ'רול/ מה לעזאזל לא בסדר איתך/ כנראה שהסנפת יותר מדי דבק/ אתה לא אוהב רוקנ'רול ואני לא אוהב אותך". טקסט מושלם.

Pאנק, ג'קוזי ובחורות. זה כל מה שיש בשיר הזה ותכלס, זה כל מה שצריך בחיים האלו.

עוד הימור חסר ביסוס שנוגע ל-2011: לה פאם, להקת הסרף-רוק הצרפתית הזאת, הולכת להיות הדבר הכי גדול שיצא מצרפת מאז מופע הזיקוקים הזה שמשום מה היה בטיילת לפני מספר שנים. אגב, אם מישהו יכול להסביר למה זה קרה אז, או למה זה לא קרה מאז, הוא מוזמן לטקבק.

האם הגיע השלב שבו אנחנו מתחילים להסתכל על האינדיטרוניקה של תחילת העשור בגעגוע נוסטלגי? כי זה בדיוק מה שעובר עליי כשאני שומע את השיר הנ"ל.

בפעם הראשונה ששמעתי את "Take Me Over" של קאט קופי הייתי בטוח שהם גנבו את המוזיקה מאיזשהו שיר של הפי מאנדייז והדביקו עליו את השירה האוסטרלית שלהם. כמה שעות אחרי, קוואמי כתב בטוויטר שלו שהשיר בכלל נשמע לו כמו משהו של פליטווד מק. כשהיתה אצלי בבית חברה, היא טענה שבשיר יש בכלל סימפול של איזה להיט יורו-טראש מסוף האייטיז. בקיצור - יש כאן הכל מהכל, אבל זה נשמע פיצוץ.

קומון פלזה לקחו את קומה סינמה והוסיפו למוזיקה שלהם בדיוק את מה שחסר לה (אבל שלא ידענו עד עכשיו שהוא חסר) - אווירת אלקטרוניקה כמעט 8ביטית, אבל לא לגמרי.

בלי קשר לכמה שהרימיקס הזה לטווין שדאו מצוין, חשוב לציין את השם המבריק של המרמקסים, קום תרוז. כאילו, זה כמו תום קרוז, רק הפוך, וההיפך מתום קרוז חייב להיות הדבר הכי הגיוני וטוב בעולם, לא?