הסיפור האמיתי

קצת אחרי ארוחת הצהריים, נכנסה אישה מבוגרת לתחנה.

"שלום לך גבירתי."

"שלום, אתם חייבים לעזור לי. בעלי חטף את הילד ונעלם לי."

התחלתי לשאול את השאלות הרגילות במצבים האלו. "מה בדיוק קרה?"

"שניהם לא פה והם לא אמרו לי לאן הם הולכים".

"מתי הם הלכו?"

"לפני שעתיים."

השתדלתי לא לגחך ועניתי לה "גבירתי – עם כל הרצון הטוב, אנחנו לא יכולים להתחיל לחפש במצב הזה. עוד לא עברו 24 שעות."

"יש לי בעיה מיוחדת."

ניסיתי לרכך את עצמי. "אני מאוד אשמח לעזור גברת."

"תראה, לבעלי קרו כמה דברים מאוד מוזרים. הוא טוען שהוא שומע קולות שאומרים לו מה לעשות ואיך לחיות. פעם אחת אחרי שהוא שמע קול כזה הוא עבר מהמדינה הקודמת שגרנו בה לארץ הזו, ופעם אחרת אחרי שהוא שמע קול כזה, הוא החליף את השם שלו, והוא גם הכריח אותי לעשות את זה."

התחלתי להבין את החששות שלה.

"סליחה על השאלה האינטימית גבירתי, אבל האם את ובעלך מסוכסכים?" עצרתי לרגע ועוד לפני שהיא הספיקה לענות, המשכתי לשאול. "כלומר, האם ייתכן מצב שבעלך חטף את הילד?"

"תראה" -

לא אהבתי שמתחילים לדבר איתי במלה "תראה", אבל לא ניסיתי לחנך אותה.

"פעם היו בינינו בעיות. שנים לא הצלחתי להיכנס להיריון. מרוב ייאוש, בעלי הלך לעוזרת בית שלנו והיא ילדה לו ילד."

הפעם ממש התאמצתי לא לצחוק מולה – זכרתי ששוטר טוב הוא גם קצת פסיכולוג.

"פעם מאוד כעסתי על זה, ולא ויתרתי עד שהוא פיטר אותה וגירש אותה מהבית שלנו. רק אחרי הרבה זמן נולד לנו ילד, וזה קרה בגיל מאוד מבוגר. שנינו כבר איבדנו את האמונה. הקולות שבעלי שמע עודדו אותו, וזה באמת הצליח לנו כנגד כל הסיכויים, אבל אני עדיין מודאגת."

משהו בי מאוד האמין לה שיש כאן סכנה. לקחתי איתי עוד שני שוטרים והלכנו לחפש במקומות אפשריים. ממה שהבנתי ממנה, תיארתי לעצמי שמדובר בטיפוס מתבודד שסביר להניח שילך לחפש לעצמו מקום באמצע המדבר או על הר גבוה כדי שאף אחד לא יראה אותו.

האינסטינקטים שלי לא הטעו אותי. אחרי לא הרבה שעות של חיפושים, ראינו על קצה ההר, איש מבוגר ואיש צעיר שהתאימו לקלסתרונים שהרכבנו לפי התיאורים של האשה.

אני ושני השוטרים שאיתי התחלנו לטפס על ההר במהירות ובזהירות. פחדנו שהאבא יגלה אותנו ואז הוא אולי יעשה משהו מסוכן לו או לבן שלו. כשראינו אותם ממש מקרוב, הבנתי עד כמה האישה צדקה בפחדים שלה, ואיזה מזל היה שהגענו בזמן.

האבא קשר את הילד והתקרב אליו תוך כדי שהוא מחזיק בסכין ענקית. היה ברור שאם לא נעשה משהו זריז, עוד מעט האבא פשוט ישחט את הילד. סביב הילד היה מזבח מאולתר, ותיארתי לעצמי שהאבא שמע קולות שהורו לו להקריב את הילד שלו.

באותו הרגע, אין לי מושג איך עלה לי הרעיון, במקום לנסות להוריד את האבא, השתמשתי במכשיר הקשר וצעקתי במלוא העוצמה "אל תשלח ידך אל הנער". חשבתי לעצמי שאם האבא הפסיכי הזה ישמע את הקול שלי, בלי לראות אותי, הוא יחשוב שזה קול מהשמים, ויעזוב את הילד.

זה גם בדיוק מה שקרה.

שוטר שהיה לידי רצה שנתקדם לעברם, ונעצור את האבא. אני עוד קצת פחדתי מהתגובות שלו, והעדפתי לחכות קצת. גם הפעם לא טעיתי.

אמנם עד שהאבא התחיל לרדת מההר, הוא הספיק לשחוט ולהקריב חיה שעברה שם, אבל הוא לא פגע בילד. חוץ מזה, היה לי כל כך ברור, שמדובר בחולה נפש, כי הוא גם לקח את הקרן של החיה, הכניס את זה לפה ונשף החוצה צלילים משונים. בדרך למטה מההר, תפסנו אותם, בלי שהם הראו שום סימן של התנגדות.

לקחנו אותם לחקירה. האבא טען שכל מה שהוא עשה בוצע מתוך הוראות שהוא קיבל מהשמים והוא לא מוכן שמישהו ישפוט אותו, כי לאף אחד אין זכות לשפוט את השמים.

אחרי שהוא אמר את המשפט הזה, שוטר אחד רצה להתייעץ איתי. הוא הציע לי לשחרר את האבא באופן מיידי. הוא טען, שמדובר בטיפוס תמהוני, שהחוקים של המדינה לא ישפיעו עליו, ועדיף לא לנסות לשנות אותו.

לדעתו, אין סכנה של פגיעה בילד, כי האבא מאמין שהוא שמע קולות שלא מרשים לו לעשות דבר כזה. חשבתי על זה קצת, והבנתי שהשוטר צודק.

ממש שתי שניות לפני שעמדתי לשחרר את האבא, שוטר נוסף התפרץ לחדר ואמר שאני חייב לראות משהו. הלכתי לחדר האחר וכמעט התעלפתי.

הילד עמד שם עירום, והיתה חסרה לו חתיכה מאיבר המין. השוטר סיפר שהילד אמר שהוא חייב ללכת להשתין. השוטר לא ויתר והלך איתו לשירותים לראות שהוא לא בורח, ושם הוא ראה את הזוועה.

מיד התחלתי לתחקר את הילד. הוא סיפר שהאבא שלו עשה לו את זה, כי הוא שמע קול מהשמים שאמר לו לעשות את זה. לא האמנתי שזה באמת קורה לי.

לחתוך לילד את איבר המין? איך עושים דבר כזה? נכון הוא כמעט הרג את הילד שלו, אבל משהו בי יכול להבין רצח ולא כריתה של איבר.

ניסיתי לברר עם הילד, אם זה כאב, אבל הוא אמר שעשו לו את זה בתור תינוק. הוא טען שזה לא מפריע לו לעשות פיפי, אבל הוא הבין מהאח הגדול שלו שזה קצת פוגע ביחסי מין, אבל עדיין אפשר לעשות את זה.

אחרי שהבנתי שמדובר באיש מאוד מסוכן, חזרתי בחזרה לחדר של האבא כדי להיכנס בו בצורה עצבנית. בדרך לשם, שוטר אחר נצמד אליי ואמר לי לוותר על זה, ולשחרר אותו.

"למה? איך אפשר לשחרר בן אדם רשע כזה?"

"זה כבר לא בן אדם אחד – זה הרבה."

"למה אתה מתכוון?"

"הרבה אנשים מאמינים לו שהוא באמת שמע את הקולות האלו. הם חושבים שהקולות האלו הם ממי שיצר את כל העולם הזה, ובגלל זה צריך לשמוע בקולו ולעשות את כל מה שהוא אומר."

"כולל גם פגיעה באיבר הכי חשוב בגוף?"

"כולל גם הריגה של מי שחושב אחרת ממך ועוד המון דברים הזויים אחרים."

"אז מה אנחנו יכולים לעשות נגדו עכשיו?"

"שום דבר. פשוט לשחרר אותו ולקוות שהוא לא יעשה עוד נזקים".

"ואנחנו באמת לא יכולים לעשות שום דבר?"

"פשוט כלום"

"איזה זין" אמרתי לו.

"אכן, איזה זין" הוא ענה לי בחיוך עצוב.

בן 38, נשוי באושר, עובד בתחום המחשבים ומתגורר בקרית שמונה