"אומרים עליי שאני נחרצת ואפילו בוטה", אומרת ורדה רזיאל-ז'קונט בפרומו לתוכנית הייעוץ החדשה שלה בערוץ 2, תוך הפניית מבט היישר למצלמה, ומוסיפה, בגאווה גלויה, "האמת היא שזה נכון". מה שרזיאל-ז'קונט שכחה לציין זה שגם אומרים עליה שהיא חסרת טקט וחסרת רגישות, והאמת היא שגם זה נכון. אך אין מה להתלונן, כי שלל התכונות האלה של ורדה רזיאל-ז'קונט הן אלה שהפכו את תוכנית הרדיו שלה לקאלט ראשון במעלה. אינני יודעת כמה התוכנית מועילה לאנשים שמתקשרים אליה בשביל לקבל עצה, אבל אני כן יודעת כמה הנאה פרוורטית היא גורמת למאזיניה. ומה שכל כך מרתק בתופעה, בפורמט הרדיופוני הישן והטוב שלה, זה שאת עיקר הבידור מספק לאו דווקא העמך שבא לייעוץ כמו אצל "ריקי לייק" או "ג'רי ספרינגר" אלא המייעצת בכבודה ובעצמה. צריך לשמוע כדי להאמין.
לאור החיבה שלי לתוכנית הרדיו שלה, חיכיתי בקוצר רוח שרזיאל-ז'קונט תגיע גם לטלוויזיה, אך למרבה הצער המעבר הזה הוא בעייתי ויותר מדי תלוי ביועצים האורחים, שהם חלק אינטגרלי מהקונספט החדש. הפעם ורדה כבר לא לבד, אלא חמושה בשלושה אורחים-סלבריטאים במיטב מסורת הקיציס, שביחד איתה עוזרים ללבן את הבעיות של הצופים, ששוטחים את צרותיהם בפקס או בטלפון. ורדה, בחזות ובדיקציית "המורה לספרות" הרגילה שלה, נותנת את זכות הדיבור לאורחים באולפן, איש-איש בתורו. אני מתפלאת שהיא לא הלכה עם הקטע של המורה עד הסוף ודרשה דיבור בהצבעה, אבל לפחות היא קוטעת את הדוברים בבוטות כרצונה, או כי אמרו לה באוזניה שצריך לעבור לפרסומות (אני רק לא מבינה למה היא לא נתנה למיכל אמדורסקי לסיים את הסיפור על איך בבית הוריה נהוג להסתובב ערומים בבית?!).
עד כאן ורדה, וכל השאר תלוי באורחים. לפעמים בודאי יבואו אורחים טראשיים שיספקו את סחורת ההצחקות בנאמנות, אם כי סביר להניח שכבר ראיתם אותם ונקרעתם עליהם מצחוק באותו שבוע בשלל פורומים אחרים. פעמים אחרות אולי יבואו אורחים אינטליגנטים ומעניינים, אבל הם גם ילכו לאיבוד בין שלל האורחים וההנחיה הצעקנית של רזיאל-ז'קונט וגם יחבלו במטרה האמיתית של התוכנית להצחיק ציניקנים משועממים שאין להם חיים.
בתוכנית הראשונה ששודרה אתמול התארחו באולפן מיכל אמדורסקי, שהיתה במצב רוח מאוד אמוציונלי, לקחה כל שאלה של הצופים באופן אישי ואף תרמה אינספור פרטים מחייה האישיים ("בעלי אמר לי: חודש אחרי הלידה את הולכת לחדר כושר. מפריע לו שהשמנתי"); חיים צינוביץ', שראינו אותו גם יום לפני בתוכנית של גיל ריבה; ואורנה בן-דור, בתפקיד הפמיניסטית ההיסטרית. שלושת האורחים באמת לקחו את תפקידם ברצינות ומאוד השתדלו לעזור, ואילו ורדה, כהרגלה, עשתה את הלא ייאמן והצדיקה אשה שהחרימה לבעלה את כרטיס אשראי ואמרה שהאשה צריכה לתת לבעלה כל יום עשרים שקל לקולה, שלא לומר יעצה לשני עובדים שסובלים מריח הפה של הבוסית שלהם לקנות לה ערכה של מי פה וחוט דנטלי. עם כאלה פנינים, לא ברור בשביל מה צריך עוד אנשים באולפן מלבד ורדה האחת והיחידה.
היתרון היחיד בפורמט הטלוויזיוני החדש הוא שכאן ורדה מעליבה לא רק את המאזינים/צופים במצוקה, אלא גם את האורחים עצמם, שזה בונוס. תאמינו לי, המבט ההמום של אורנה בו-דור ברגע שורדה אמרה "יושבים פה אנשים מגיל עשרים ועד אני לא אגיד איזה גיל" בהצביעה על בן-דור בחלק השני של המשפט, היה שווה הכל. אם השאלה ששאלנו בקשר לתוכנית הרדיו של רזיאל-ז'קונט היתה "מה לעזאזל גורם לבנאדם להתקשר לתוכנית הזאת?", השאלה החדשה היא "מה לעזאזל גורם לבנאדם להתארח בתוכנית הזאת?".
* "ורדה רזיאל ז'קונט" משודרת בערוץ 2 בימי שלישי בשעה 18:30
הצועקת
30.1.2002 / 14:08