טבע האדם: על האלבום החדש של מייקל ג'קסון

האמת שהתכוונתי להיות אדישה לאלבום החדש של מייקל ג'קסון שנקרא בפשטות "Michael". שלושה מהשירים בו מאוד שנויים במחלוקת. מעריצים רבים, ביניהם אני, לא מאמינים שהזמר ששר את קטעי הסולו הוא ג'קסון אלא חקיין, ושקולו של ג'קסון מופיע בקולות הרקע ובפזמון במקרה הטוב. מכיוון שסוני, חברת התקליטים של ג'קסון, התעקשה להשאיר את השירים הללו באלבום, החלטתי מראש שאני נגד האלבום הזה, שלא אתרגש לקראתו ופשוט אהיה אדישה. משהו די לא אופייני למישהי שמעריצה את ג'קסון 17 שנה. לא ברור מה בדיוק חשבתי לעצמי כשחשבתי שזה אפשרי להיות אדישים לאלבום של מייקל ג'קסון ועוד יותר מכך שאני אוכל להיות אדישה אליו.

משמיעה ראשונה "Michael" הוא אלבום סוחף שגורם לך לרצות לשמוע אותו בלופים ומזכיר לך כמה ג'קסון חסר בתעשיית המוזיקה. הוא כל כך טוב שהוא מפצה על כל עוגמת הנפש שנגרמה למעריצים עם שחרורו של "Breaking News" השנוי במחלוקת - השיר שגרם להיווצרותם של שני מחנות בקהילת המעריצים של ג'קסון בעולם: מחנה המעריצים שאינם מאמינים שג'קסון שר את קטעי הסולו בשיר ומופיע בעיקר בקולות רקע, ומחנה המעריצים שמאמינים שזה ג'קסון לכל אורך השיר. כמו כן מופיעים באלבום שני השירים הנוספים שהאותנטיות שלהם מוטלת בספק: "Keep Your Head Up" ו-"Monster".

האלבום מתחיל ב-"Hold My Hand", בלדה של ג'קסון עם אייקון, שגרסה לא גמורה שלה הודלפה לפני מספר שנים. השיר טוב ומדבר על כך שאף אחד אינו צריך להיות לבד ושפשוט צריך להושיט יד לאחר, אך בתור שיר פותח לאלבום הוא מאוד לא אופייני לג'קסון, שכל שאר השירים הראשונים באלבומי הסולו שלו בתור אמן בוגר היו שירים קצביים. אולי זה טוב כי ההתחלה השקטה הזאת לא מכינה אותך לעתיד לבוא, מה שרק מגביר את ההנאה כששומעים את "Hollywood Tonight", שיר קצבי ומדבק על הצד האפל של תעשיית הבידור והמרדף אחר ההצלחה. מלך הפופ מפציץ פה בביטבוקס כמו שרק הוא יודע ומסביבו בנוי כל השיר.

השיר הבא, "I Like) The Way You Love Me)", הוא שיר שיצא באוסף שג'קסון שחרר ב-2004 והידיעה על הוצאתו מחדש עצבנה מעריצים רבים. אך פה הדבר הקטן שהוסיפו לשיר עושה את כל ההבדל ונותן למאזין הצצה של מספר שניות לתהליך היצירתי של גאון: ג'קסון נהג להקליט את כל חלקי השיר בעצמו תוך שהוא מחקה את כלי הנגינה השונים בקולו. בקטע שהוסיפו לשיר הזה אנו שומעים את ג'קסון אומר: "הנה השורה הראשונה של השיר" ואז שר אותה ו"הנה התופים" ואז עושה בקולו את המקצב – פשוט תענוג.

"Monster" הוא אחד משירי משפחת קסיו (אדי קסיו הוא המפיק המוזיקלי איתו הקליט ג'קסון ב-2007), השנויים במחלוקת ולא כל כך ברור אם ג'קסון נמצא בו מעבר לפזמון וקולות הרקע. מה שכן ברור הוא שזה בהחלט שיר שג'קסון היה מעורב בכתיבתו שכן הוא עוסק באחד הנושאים שחוזרים הרבה לאורך הקריירה המוזיקלית של מלך הפופ. זהו כתב אישום חמור של ג'קסון נגד התקשורת שרדפה אותו וצלמי הפפראצי שאמללו את חייו. "מפלצת. הוא מפלצת. הוא חיה", שר ג'קסון, כנראה מתייחס לאופן שבו הציגה אותו התקשורת לאורך השנים. השיר משלב גם ראפ מצוין של פיפטי סנט.

ואז מגיע השיר הכי מרגש בכל האלבום – "Best of Joy" הוא אחד השירים האחרונים שג'קסון עבד עליהם לפני מותו ולדברי סוני התכוון לסיים תוך כדי מסע ההופעות THIS IS IT. בלדה קסומה שעוטפת את החור שנפער בלב של המעריצים ב-25 ביוני 2009, היום הארור הזה שבו הוא מת. "לעולם לא ניפרד. האהבה שלנו היא מהלב. אני לנצח. אנחנו לנצח", שר ג'קסון. כפי שאמרה איריס כהן, מעריצה ותיקה של מלך הפופ, השיר מרגיש כאילו "כשהוא כתב והקליט אותו הוא ידע שחלילה עומד לקרות משהו נוראי והשיר הזה בא להזכיר לנו שלא משנה מה - אנחנו לנצח".

שיר מצוין נוסף הוא "Behind the Mask" , במקור שיר שהוא ברובו אינסטרומנטלי של הלהקה היפנית Yellow Magic Orchestra שיצא בשנת 1979. בשנות ה-80 ביקש ג'קסון להוסיף לשיר מילים והקליט גרסה משלו אשר לא שוחררה עד היום. השיר הוקלט בתקופת "Thriller" אך לא נשמע מיושן כלל. להיפך – הוא פשוט על זמני כמו שירים רבים אחרים של מלך הפופ. המעריץ נדב גלברט, ששיר שכתב נכנס לספר רשמי על ג'קסון, אמר את זה הכי טוב כשכתב: "הגרסה של מייקל ג'קסון ל-'Behind The Mask' הרבה הרבה יותר טובה מהגרסאות של אריק קלפטון וגרג פילינג'אנס. מייקל, בדיוק כפי שעשה עם 'Come Together' של הביטלס, הוכיח שוב שהוא ה-מלך בה' הידיעה של עולם המוזיקה".

האלבום התקבל בברכה בקרב מעריציו של מלך הפופ בישראל והצליח להשכיח במעט את הכעס שהתעורר בעקבות הכללת השירים השנויים במחלוקת. מתן כהן מספר שהגיוון הרב באלבום, אשר מכיל שירים משנות ה-80 ועד לשנות ה-2000 המאוחרות "הוא מה שעושה אותו מיוחד. ולכן אף פעם לא נמאס לשמוע אותו". אחרים עדיין כועסים.

יבגני פדורובסקי, שמנהל איתי את פורום מייקל ג'קסון בתפוז, אמר כי "שמענו את מייקל בהמון וריאציות לאורך השנים ובכל שיר זיהינו אותו והרגשנו אותו. שלושת השירים הנ"ל הם פשוט לא זה. אז אני אהנה לשמוע את השירים שהם כן מייקל. אני יודע שמפיקים עבדו עליהם אחרי מותו והם עשו עבודה מעולה. זה אמנם לא ה-120% שמייקל היה משקיע ושהורגלנו לשמוע באלבומיו הקודמים אבל לפחות זה 100% מייקל בשירה". ואכן נראה שקיימת הסכמה רחבה בקרב המעריצים שמפיקי האלבום, ביניהם טדי ריילי שעבד עם ג'קסון שנים רבות, עשו עבודה מעולה בהשלמת האלבום בצורה הקרובה ביותר למה שג'קסון היה עושה אילו היה יכול לסיים אותו בעצמו.

האזנה ל-"Michael" גורמת לגעגועים רבים וצער על כך שלא נזכה יותר לשמוע יצירות שג'קסון עבד עליהן באופן הפרפקציוניסטי שלו והביא אותן לשלמות שרק הוא יכול. אבל מכיוון שיצירה לא גמורה של מייקל ג'קסון במקרים רבים טובה יותר מיצירות גמורות של אמנים אחרים, אין לדעתי על מה להתלונן. בעיקר האלבום מוכיח לכל המתגעגעים משהו שמאוד מעודד לשמוע - – מלך הפופ אף פעם לא עזב וגם לא יעזוב. כמו שהוא כתב בעצמו – I am Forever.

* אביגיל אייזנבך היא מנהלת פורום מעריצי מייקל ג'קסון בתפוז.