פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נא להתעוות בהתאם: על הסרט "פעילות על-טבעית 2"

      עוד המשכון מיותר? ממש לא. "פעילות על-טבעית 2" מתגלה כסרט מפחיד בהחלט וכתשובת הקולנוע לדור של ערוץ 20. אבנר שביט רואה הכל

      התגובה המקובלת למשמע הבשורה על הפקת "פעילות על-טבעית 2", סרט ההמשך לסנסציית האימה של הישראלי לשעבר אורן פאלי, היתה שלילית – "אוי, הציניות ההוליוודית", הזדעקו הספקנים, "שוב פעם הם מותחים את הגימיק כדי לנצל את המומנטום ולהרוויח עלינו כסף. מי בכלל צריך המשכון לסרט הזה".

      אך האמת היא שדווקא אמירות מסוג זה הן שגויות ופזיזות. הסיבה לכך היא ש"פעילות על טבעית" אמנם היה תרגיל נפלא בשיווק וביחסי ציבור, אבל זה לא מבטל את היותו הברקה אמנותית. פאלי עלה כאן על משהו – השימוש היצירתי שהפגין במצלמה ביתית, האמירה המהדהדת שניסח על כוחה ההרסני של מצלמה זו, והיכולת שלו ליישם במסך הגדול שיעורים שלמד מתוכניות הריאליטי, הפכו את פרויקט הביכורים שלו לסרט הקולנוע הראשון של דור ערוץ 20.


      אחרי הכל, מכל הבחינות נראה הזוועתון כמו פרק של "האח הגדול", מינוס השד העדתי ובתוספת שד מוחשי ורוחש רוע. "פעילות על-טבעית" הצליח כל כך בגלל שהוא היטיב ללכוד את רוח הזמן, וכיוון שהרוח הזו ממשיכה לנשוב, זה רק מתבקש שנראה עוד סרטים מסוגו, ומובן שלפאלי יש כאן זכות ראשונים. ההצדקה לקיומו של "פעילות על-טבעית 2" מתחזקת עוד יותר כשנזכרים כי בפרק הקודם משאבי ההפקה הדלים של פאלי החובבן הגבילו אותו למעקב אחר שתי דמויות בלבד, מה שהותיר כר פורה לפיתולים עלילתיים בהמשך הדרך.

      מתוך הסרט פעילות על טבעית 2 (imdb)
      אחרי שתצפו בו, תתקשו לישון עם חלון פתוח. מתוך "פעילות על-טבעית 2" (צילום: IMDB)

      ואכן, "פעילות על-טבעית 2" נהנה מלכתחילה מתמיכת האולפנים, כך שתקציבו איפשר להעמיד במרכז העלילה משפחה שלמה, וכמיטב המסורת זהו התא המשפחתי הכי שגרתי שיכול להיות – אבא ואמא, הבת המתבגרת, התינוק בלול, עוזרת הבית ההיספנית וכלב הרועה הגרמני. יש גם שתי דמויות אנושיות נוספות, שאת זהותן לא נחשוף, וריבוי הדמויות מוביל גם לגידול במספר המצלמות – הפעם אנחנו לא רואים את ההתרחשויות מנקודת מבט אחת בלבד, כי אם דרך סוללה של מצלמות אבטחה שהותקנו בבית המרווח בשל החשד של בעליו כי מישהו פרץ אליו ושואף לעשות זאת בשנית. אח, הטיפשים האלה, הם חושבים שזה שודד ולא מבינים שזה שד!

      הראשונה להבין זאת, כיאה לסטריאוטיפ, היא העוזרת ההיספנית חובבת נרות הקטורת, אבל עד שמקשיבים לה זה כבר מאוחר מדי והשד משתולל בבית – פה דלת נטרקת בהפתעה, שם סיאנס יוצא משליטה, ואפילו מכונת הכביסה מאבדת את העשתונות. כל זה אולי נשמע מגוחך ומופרך על הנייר, אבל לאחר שתראו זאת בחשיכה על המסך הגדול, תפחדו בשובכם הביתה לישון עם חלון פתוח, בעיקר בלילות כאלה של רעמים וברקים.

      האחראי לכך הוא הבמאי טוד וויליאמס, שהחליף כאן את פאלי (הישראלי לשעבר עבר הפעם לעמדת המפיק ויצא להתמקד בפרויקט הקולנועי הבא שלו). וויליאמס מתגלה כלא פחות יעיל מפאלי בכל הקשור להוצאה לפועל של רגעי "אמאל'ה". חשוב מכך, הוא מנצל את הרקע שלו בעשיית קומדיות ודרמות כדי להוסיף לפרק השני כמה ממדים. מרשימה מכל היא הצורה שבה הוא מעצב את אב המשפחה כאישיות חזקה, מלאת קסם וגוון קומי, וכן הדרך הסמויה והארוטית שבה הוא מתענג על מחשופיהן של שלוש הדמויות הנשיות, שבהתאם למורשת של הסרט הראשון התברכו בנתונים פיזיים ראויים לציון.

      כל זה מספק תמורה יפה למחיר הכרטיס ומסיר כל ספק שהיה באשר לזכות קיומו של הסרט. התלונה היחידה כלפי וויליאמס היא ש"פעילות על-טבעית 2" בכל זאת היה יכול להיות טוב יותר. הסיבה לכך היא שאמנם הרגעים המצמררים כאן אכן מפחידים מאוד, אבל פשוט אין מספיק מהם. אפשר להבין את הרציונל שעמד מאחורי החלטת היוצרים לחלק במשורה את הרגעים הללו – המחשבה היתה שכדי שהקטעים המבהילים יהיו אפקטיבים באמת, הם חייבים לבוא משום מקום ולאחר שהצופים כבר נחים על המשמרת בלי לצפות להקפצה נוספת.

      יש בזה משהו, וטוב שיוצרי "פעילות על-טבעית 2" דאגו לשמור על איזשהו איזון, אבל בכל זאת הם הקצינו יתר על המידה את היחס שבין בניית המתח והפרת השלווה בסרט – התחושה בסופו של דבר היא שיש בתיאור ההתרחשויות חמש דקות עודפות של פעולות יומיומיות וחמש דקות חסרות של חפצים מתעופפים ושל אנשים משקשקים.

      התאומות רינת ושירן (עומר מירון)
      רגע, להסתכל במשך שעות על הפעולות השגרתיות של אנשים ממוצעים ולחכות שיקרה משהו? נשמע מוכר. שירן ורינת, "האח הגדול" 3 (צילום: עומר מירון)

      האיזון הבעייתי גם הופך את חווית הצפייה הקולנועית ב"פעילות על-טבעית 2" לסיוט לא פחות גדול מחלום הבלהות שעובר על גיבוריו. הסיבה לכך היא שכמו בערוץ 20, גם בסרט לא קורה משהו מיוחד לאורך רוב הזמן, ואנחנו פשוט נדרשים לעקוב אחר התנהלותם השגרתית של הגיבורים בציפייה שיקרה משהו. כתגובה לכך, הקהל יוצר את האקשן בעצמו – מפטפט ללא הרף, לועג לנאיביות של הדמויות שלא יודעות מה מתחבא להן מתחת לכרית, חוזה מתי יקרה הדבר המפחיד הבא וטופח לעצמו על השכם כשהניחוש מתגלה כמוצדק, והכל בקולי-קולות. נכון, הליכה לקולנוע אף פעם לא היתה דומה לבילוי באופרה, אבל "פעילות על-טבעית 2" כבר הופך את yes פלאנט לבלומפילד.

      רוב היוצרים היו נעלבים עד עמקי נשמתם אם מישהו היה מתנהג כך בהקרנת סרטם, אבל בעולם של "פעילות על-טבעית", הפעלת הקהל היא חלק בלתי נפרד מן היצירה עצמה. אמרו פעם שצפייה בקולנוע משולה לשקיעה בחלום, אבל אימרה זו איבדה את התוקף שלה בעידן שבו הצופים בודקים את הפלאפון פעם בחמש דקות, וכיאה לסרט המאפיין של דורו, "פעילות על-טבעית 2" מתאים את עצמו היטב לעידן הזה ומבין כי לא יוכל לדרוש מן הקהל פסיביות. מובן שכל זה הוא רק ההתחלה: בשנה הבאה, באופן בלתי נמנע, יגיע לאקרנים הפרק השלישי בסדרה, וזה לא יהיה מפתיע אם הצופים בו יתבקשו להכריע באמצעות סמסים מי מגיבוריו ישרוד את השד.