איך בחוץ, צריך דובונית?

לניו זילנדים האלה יש מזל שיש להם נוף יפה (ואת פיטר ג'קסון), כי הנוף היפה הזה (ופיטר ג'קסון) סידר להם מעורבות מכובדת בתעשיית הטלוויזיה/קולנוע האמריקאית, שכמות מכובדת של משרות לאנשי תעשייה מקומיים בצדה. כידוע, צילמו בניו זילנד את "שר הטבעות" וגם פרקים של "הרקולס" ו"זינה". חלק מהקאסט של "סטיקמן" אכן עבר התלמדות ב"הרקולס" ו"זינה", ואילו הבמאי, האמיש רותוול, שזהו סרטו הראשון, עבד כבמאי פרסומות, מה שמסביר את הלוק של הסרט, שלעתים מזכיר באופן חשוד פרסומת של ליוויס.

"סטיקמן" הוא עוד אחד מהסרטים האלה שמשתמשים בענף מאצ'ואיסטי של ספורט תחרותי כמטאפורה לחיים, כמו כל אותם סרטי בייסבול כל-אמריקאיים של קווין קוסטנר או רוברט רדפורד. החיים כמשחק, המשחק כחיים, אתם מכירים את הסיפור. ולא שבחרו כאן במשחק יוצא דופן, כמו סטנגה או תופסת-עכברים למשל, אלא דווקא באחד השחוקים ביותר בתחום – הפול (ע"ע "צבע הכסף" עם טום קרוז ופול ניומן). הסרט "סטיקמן" מחולק לפרקים, כאשר בתחילת כל פרק מסביר הולדן – מאפיונר עם נשמה, שאחראי על אכיפת חוקי המאפיה ושמירת חוקי הפול כאחד – את חוקי המשחק, ומוסיף לנו עוד תובנה לגבי הצורה בה משתקפים החיים במשחק הפול. אולי הגלגל טרם הגיע לחופי ניו זילנד, אבל זאת באמת לא סיבה להתייחס למטאפורה השחוקה הזאת כאילו מישהו פה המציא אותה. להשתמש בה זה דבר אחד, אבל להסביר אותה שוב ושוב בפירוט אינסופי זה באמת מיותר.

באשר לזהות הניו זילנדית של הסרט, מלבד המבטא של השחקנים, השימוש התכוף במילה "קיווי" (האם הניו זילנדים האלה באמת כל הזמן קוראים לעצמם קיווים, או שמא נראה להם שזה יעשה רושם אקזוטי על מפיצי הסרט הבינלאומיים?), והעובדה שהעלילה מתרחשת בברים האפלוליים של וולינגטון, אין בו שום דבר ניו זילנדי במיוחד, והאמת היא שהוא הרבה-הרבה יותר מדי מזכיר את "לוק סטוק ושני קנים מעשנים" הבריטי. בגלל ש"לוק סטוק" בא קודם, אין ספק מי הושפע/גנב ממי (ולא שגאי ריצ'י הוא חדשן גדול), אבל האמת היא של"סטיקמן" יש איזשהו חן שחסר ל"לוק סטוק".

גיבורי "סטיקמן" הם שלושה חברים הכי טובים שיוצאים לשתות, להתחיל עם בחורות ובעיקר לשחק פול ביחד. ג'ק עובד במכירת מתקנים לטיהור מים והוא הזיין מבין השלושה, תומס הוא החנון המסכן והרגיש שגם פוטר מהעבודה וגם נזרק מהבית על ידי חברתו, וויין הוא הבטלן החביב. חייהם מסתבכים כשהם נכנסים לתחרות פול מחתרתית בחסות מאפיונר יווני בשם דדי שיש לו קרסים במקום ידיים. בנוסף לדדי, עמוס הסרט בעוד אינספור דמויות שתפקידן להיות צבעוניות (מדאם מזדקנת בבית זונות, צמד כמרים שמשחקים פול וכו'), אבל לפחות חלקן משעשעות מספיק כדי להתגבר על חוסר המקוריות הבוטה של כל העסק. תוסיפו לזה תסריט נחמד ולפעמים אפילו מצחיק, פיתולי עלילה מפתיעים למחצה וסצינות פול יפות שבטח יעשו טוב לחובבי הסנוקר, ובסך הכל תקבלו סרט חביב. בלי נוף יפה.