פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרק ראשון: ענבי זעם

      קבלו הצצה לתרגום החדש ל"ענבי זעם", הרומן האמריקני המפורסם של ג'ון סטיינבק, זוכה פרס נובל לספרות

      על אדמתה האדומה ואל חלק מאדמתה האפורה של אוקלהומה ירדו גשמי המלקוש ברוך, ולא חרצו את האדמה המצולקת. תלמי המחרשות חצו שוב ושוב את נתיבי הפלגים. גשמי המלקוש הנצו במהירות את הדגן וחלקות עשבים שוטים פה ושם ודשאים בצידי הדרכים כך שכתמי הארץ האפורים וכתמיה האדומים כהים החלו להיעלם מתחת למעטה ירוק. לקראת סוף מאי החווירו השמיים וענני הכבשים שתלו ממעל במשך האביב כולו התפזרו. השמש הכתה בחומה דבר יום ביומו את הדגן הצומח עד שפס חום דקיק התפשט לאורך שולי כול שיבולת ירוקה. העננים הופיעו והסתלקו, ואחרי זמן מה חדלו לנסות. כדי להתגונן שינו העשבים את צבעם לירוק כהה יותר, ולא התפשטו עוד. פני האדמה העלו קרום, קרום דק וקשה, ובעוד השמיים מחווירים החווירה האדמה כנגדם, האדום היה לוורוד והלבן בא על מקום האפור.

      בערוצים שחרצו המים התאבקה האדמה לכדי ערוצים חרבים. סנאים ואוכלי נמלים עוררו מפולות קרקע קטנות. ובעוד השמש העזה מכה מדי יום, עלי השיבולים הצעירות התרככו ואיבדו מזקיפותן; בהתחלה הן התכופפו, ואחר כך, עם היחלשות העורקים המרכזיים, כל שיבולת רכנה אפיים. אז הגיע יוני, והשמש זרחה ביתר עוז. הפסים החומים התרחבו על שיבולי הדגן והשתקעו בעורקים המרכזיים. העשבים השוטים נשחקו ונסוגו אל שורשיהם. האוויר היה שקוף והשמיים החווירו עוד; ומדי יום החווירה האדמה.

      בדרכים שבהן נעו העגלות, היכן שהגלגלים טחנו את האדמה ופרסות הסוסים חבטו בה, נשבר קרום העפר והאבק נוצר. כל חפץ נע הניף את האבק אל האוויר: אדם הולך הותיר אחריו שכבה דקה בגובה מותנו, ומאחורי עגלה התרומם האבק עד לגובה הגדרות, ומכונית נשפה ענן אחריה. האבק השתהה ארוכות לפני התיישבו שוב. אחרי אמצע יוני נעו העננים הגדולים מחוץ לטקסס ומפרץ מקסיקו, עננים גבוהים וכבדים, חשרת סופה. האנשים בשדות הביטו אל על בעננים ורחרחו לעברם ופשטו אצבעות לחות כדי לחוש את הרוח. והסוסים התנהגו בעצבנות בשהות העננים ממעל. ענני הסופה טפטפו מעט נתזים ומיהרו למדינה אחרת. השמיים החווירו שוב אחריהם השמש להטה. באבק ניכרו גומות היכן שנפלו טיפות הגשם, ועל שיבולי הדגן כתמים נקיים, וזהו זה.

      רוח קלה באה בעקבות ענני הגשם, מאיצה אותם צפונה, רוח שליטפה את הדגן המתייבש. בחלוף יום התחזקה הרוח, קבועה, בלא משבי פתע. אבק הדרכים התנער והתפשט ונחת על העשבים שבצידי השדות, ונחת מרחק מה בתוך השדות. הרוח התחזקה והתקשחה וכרסמה את קרום האדמה שנותר בשדות הדגן אחרי הגשם. לאטו החשיך האבק המתערבל את השמיים, והרוח גיששה את האדמה, שיחררה את האבק, ונשאה אותו איתה. הרוח התחזקה עוד. קרום הגשם התפרק והאבק נישא מחוץ לשדות והתרומם בתמרות אפורות אל האוויר כעשן נרפה. הדגן דש ברוח וצליל יבש ושורקני בקע ממנו. האבק העדין ביותר לא שב אל האדמה עתה, אלא נעלם בשמיים המתכהים.

      הרוח התחזקה, טאטאה מתחת לאבנים, ושלפה משם גבעולים ועלים יבשים, ואפילו רגבי עפר קטנים, שציינו את נתיבה בעודה מנשבת על פני השדות. האוויר והשמיים החשיכו ובעדם זרחה שמש אדומה, ועקצוץ חריף נישא באוויר. בלילה הגבירה הרוח את מרוצתה על פני האדמה, חפרה בערמומיות בין שורשוני הדגן, והדגן לחם ברוח בעליו המוחלשים עד שעקרה הרוח את השורשים ואז נחה כול שיבולת מותשת על צידה, נוטה אל האדמה ומצביעה בכיוון הרוח.

      השחר הפציע, אך לא היום. בשמיים האפורים שמש אדומה הופיעה, עיגול אדום עמום שלא הפיץ אור כמעט, כבשעת בין ערביים; ובהתקדם היום שקעו הדמדומים והיו לחשיכה, והרוח יללה ושרקה על פני הדגן השטוח.

      גברים ונשים התכרבלו בבתיהם, וקשרו ממחטות על חוטמיהם בצאתם החוצה, והגנו על עיניהם במשקפי מגן.

      בבוא הלילה שוב היה זה לילה שחור, שכן הכוכבים לא הצליחו להחדיר את אורם מבעד לאבק והאור שבקע מהחלונות לא התפשט אפילו מחוץ לחצרות הבתים. עכשיו היה האבק מעורבב שווה בשווה עם האוויר, תמיסת אבק ואוויר. הבתים נסגרו על מנעול ובריח, וסמרטוטים הודקו סביב הדלתות והחלונות, אך האבק היה כה דק עד שבחדרו פנימה אי אפשר היה להבחין בו באוויר, והוא התיישב כאבקת פרחים על כיסאות ושולחנות, על כלי האוכל. בני אדם הברישו אותו מעל כתפיהם. פסי אבק דקיקים נחו בחרכי הדלתות.

      בחצי הלילה ההוא המשיכה הרוח בדרכה והניחה את הארץ בשלווה. האוויר הספוג אבק עמעם צלילים ביתר שלמות מערפל. האנשים, שוכבים במיטותיהם שמעו שהרוח חדלה לנשב. הם התעוררו בהסתלק הרוח המייללת. הם שכבו בשקט והאזינו עמוקות אל תוך הדממה. אז קרקרו התרנגולים, וקולותיהם היו מעומעמים, והאנשים נעו בעצבנות במיטותיהם והמתינו בכיליון עיניים לבוקר. הם ידעו שזמן רב יחלוף בטרם ישקע האבק מהאוויר. בבוקר תלה האבק כערפל, והשמש היתה אדומה כדם טרי. במשך כול היום חלחל האבק למטה מהשמיים, ולמחרת היום הוא חלחל. שמיכה כיסתה את הארץ מאופק לאופק. היא התיישבה על הדגן, הצטברה על קודקודי עמודי הגדרות, הצטברה על מיתרי הגדרות; היא התיישבה על הגגות, החניקה את העשבים והעצים.

      האנשים יצאו מבתיהם ורחרחו את האוויר החם המעקצץ וכיסו את חוטמיהם מפניו. והילדים יצאו מהבתים, אך לא רצו או צעקו כשם שנהגו לעשות אחרי גשם. גברים עמדו ליד גדרות בתיהם והתבוננו בדגן החרב, הגוסס עתה במהירות, ורק מעט ירק נראה מבעד לדוק האבק. הגברים שתקו וכמעט לא נעו. והנשים יצאו מהבתים לעמוד לצד בעליהן – לחוש האם הפעם הזאת יישברו הגברים. הנשים בחנו בחשאי את פני הגברים, מפני שעל הדגן אפשר לוותר, כול עוד נותר משהו אחר. הילדים עמדו סמוך, משרטטים דמויות באבק בבהונותיהם החשופות, והילדים שלחו החוצה חיישנים לברר האם גברים ונשים עומדים להישבר. הילדים הציצו בפני הגברים והנשים, ושבו ושרטטו בבהונותיהם קווים באבק. סוסים קרבו אל אגני השתייה וחככו באפיהם לסלק את האבק מפניהם. אחרי זמן מה הסתלקו התדהמה והבלבול מפני הגברים המתבוננים והם לבשו ארשת קשה ונרגזת ומתריסה. אז ידעו הנשים שהם בטוחים וכי לא חל משבר. אחר כך הן שאלו, מה נעשה? והגברים השיבו, אין לי מושג. אבל הכול היה בסדר. הנשים ידעו שהכול בסדר, והילדים המתבוננים ידעו שהכול בסדר. נשים וילדים ידעו בסתרי לבם ששום צרה אינה קשה מנשוא כול עוד נותרו הגברים בשלמותם. הנשים חזרו לבתים להמשיך בעבודתן, והילדים החלו לשחק, בחשש בהתחלה. בהתקדם היום נחלשה אדמומית השמש. היא בערה על פני הארץ המכוסה שמיכת אבק. הגברים ישבו על מפתני בתיהם; ידיהם התעסקו במקלות ובחלוקי אבן. הגברים ישבו שקטים – מהרהרים – מחשבים.

      ג'ון סטיינבק// ענבי זעם, בתרגומו של גרשון גירון, 621 עמודים, הוצאת ידיעות אחרונות