אל תפספס
איך בכלל ניגשים לסכם שנה כל כך מלאה ועמוסה במוזיקה כה מעולה ומגוונת? ההתמודדות עם השפע עצמו הפכה לאחת המטלות הקשות בהקשר הזה, כאשר הסיבוב הראשון שעשיתי בתיקיות השונות ובמדף התקליטים הוליד רשימה של מעל 200 קטעים שאהבתי בטירוף במהלך השנה החולפת. בין סול ו-Fאנק, היפ הופ ואר אנ' בי, האוס וטכנו, דאבסטפ וגרורותיו המתפתחות במהירות שיא, ואפילו מפגשים מהנים ומפתיעים עם פולק וגוונים שונים של פופ ורוק שלא תמיד הייתי קשוב אליהם, זו היתה 2010עבורי, שנה שאת מרכיביה השונים ניסיתי לחשוף ולשתף כאן במדור מדי מהדורה.
אך מפאת ההכרח להצטמצם ולהתמקד, במיקס המסכם שלנו ל-2010 בחרתי לערבב יחד כ-40 יוצרים וקטעים שהותירו עליי רושם שחורג ומתעלה מעבר ל"יפה": כאלו שריתקו אותי גם מכיוון ששמיעתם יצרה תחושה של משהו חדש, שהציתו את הדמיון שלי ונתנו את התחושה שלא ניתן לדעת לאן הדברים עוד עלולים להתפתח ושעדיין לא הכול נעשה כבר כפי שטוענים רבים. מרבית הקטעים אינם בהכרח מהפכניים - אם בכלל יש דבר כזה - אלא כאלה שההקשר והתזמון של הופעתם על הרדאר שלי הפך אותם למייצגים ובולטים של 2010, ומה שנראה לי שהיא תייצג עבורי כשאביט לעברה בהמשך.
אל תפספס
רשימת האמנים שנותרו בחוץ היא ממש מתסכלת ומכילה רבים שאהובים עליי ביותר. כמעט כל גזרת הסול, Fאנק, היפ-הופ ואר אנ' בי נותרה מחוץ למהדורה (אם תהיה דרישה אולי נייחד להם פרק משלהם, אולי אפילו את רשמקול 100?), ובתוכה אמנים ואלבומים רבים ונהדרים: "The Dreamer" של חוזה ג'יימס שיצא ממש בתחילת 2010; "Compass" הקצת מבולבל אך מלא ברגעים יפהפיים של ג'יימי לידל; "Airtight's Revenge" של בילאל; "Good Things" של אלו בלאק; "Return of the Ankh" של אהובתי אריקה באדו וכמעט כל שיר שהוציא או הופיע בו בן זוגה ג'יי אלקטרוניקה; הרוטס, ששבו עם "How I Got Over", מהטובים באלבומיהם אי-פעם; פצצת ההיפ-הופ המודרנית שהיא אלבומו של ביג בוי (והקובץ הצף של "Lookin for Ya" עם אנדרה 3000, שנשמט ממנו מסיבות משפטיות); ו-"The ArchAndroid" של ג'אנל מונה, אולי ההרפתקני והמיוחד מבין כל אלה שמוזכרים כאן.
בעולם הביטים שבין היפ הופ אינסטרומנטלי לאלקטרוניקה, היה זה סנדק הסצינה הצעירה הזו, פליינג לוטוס (והוא בקושי בן 27), שהוציא את האלבום השאפתני והמרשים "Cosmogramma", שלקח את האסתטיקה שהוא וחבריו מטפחים בשנים האחרונות וחיבר אותה למורשת העתיקה והעמוקה של הג'ז החופשי/קוסמי של סאן-רא ודודתו אליס קולטריין. אך גם חבריו לקבוצת בריינפידר, אמנים כמו Take, טוקימונסטה ולורן, הוציאו אלבומים מעולים ומיוחדים, כמו גם כל תקליט שיצא בסדרת "אל.איי" של הלייבל האירי All City. מלבדם, היו אלה יוצרי ביטים כמו מקסימיליון דונבאר, Star Slinger, Om Unit ו-Letherette, שמתחו וחיברו את עולם הביטים הזה עם צלילים נוספים, והעשירו וגיוונו את פלטת הצבעים בתיקיה שלנו.
ההנאה והעניין הגוברים בכל מיני הרכבי אינדי שנמצאים איפה שהוא בין צ'יל ווייב, רוק ופופ עם טוויסטים שונים, שבחלקם אף משתפשפים במתחמים ז'אנריים אחרים שהם מעניינינו, היתה ללא ספק אחת ההפתעות הגדולות של השנה בשבילי. מצאתי את עצמי מבלה שעות רבות עם הרכבים שהם מאוד שונים זה מזה: כאלו היו הולי פאק, Autre Ne Veut, Forest Swords, אריאל פינק, סולר ברז ו-Superimposers הפולקיים; Tanlines שעירבבו בין אינדי, דאנס וגוונים אקזוטיים; וגם קאריבו וטינגירל פנטאסי שנוטים אל הדאנסי. היו גם דארקסטאר שבאו מעולם הדאבסטפ אך פנו דווקא אל הפופי והאפלולי ו-How to Dress Well, שבכל שמיעה שבר את ליבי ואיחה אותו מחדש.
אל תפספס
גם בהאוס וטכנו היה שפע בלתי נגמר, ואף אחד כנראה כבר לא באמת מסוגל להקיף את כל התחום במלואו. פורטט ו-Actress הוציאו אלבומים שאמנם נשענים על מקצבים מוכרים, אך התיכו לתוכם טקסטורות סאונד ושכבות מלודיות עדינות שצדו וגירו את האוזן. כך היה גם במפגשים עם אלבומיהם של ג'ון רוברטס וגולד פנדה. המפיק האקסצנטרי ג'ימי אדגר סופסוף פדה את הפוטנציאל האדיר שלו עם האלבום "XXX" והאי.פי המעולה "Tell it to the Heart". ואילו קייל הול, הדטרויטי גם כן, הראה שיש דור המשך לת'יאו פאריש, עומר S ומודימאן, כששני האחרונים הוציאו בעצמם תקליטים נהדרים במהלך השנה.
Space Dimension Controller וקריסטל קליר החדירו אווירה צעירה ומרעננת לתוך עולם הבוגי הוותיק, ויצרו ממנו משהו עם ניחוח פוטוריסטי, בעוד מוריס פולטון הפיק למים סולימאן אלבום שערבב מקצבי דיסקו פאנקיים עם שירתה האפריקאית. מת'יו ג'ונסון וקובלסטון ג'ז הוציאו גם הם אלבומים מעולים, ומפיקים כמו קינק, איירון קרטיס ו-I:Cube המשיכו לספק חורכי רחבות כבשנים עברו.
אל תפספס
חברת התקליטים ההולנדית Rush Hour היתה ללא ספק הלייבל הכי פעיל ומשמעותי בשטח. זאת למרות שהפעילות שלה היתה ללא אמירה אחת ברורה וקוהרנטית אלא עם רצף בלתי נגמר של ריליסים אדירים על כל הטווח שבין האוס, טכנו, דאבסטפ, כמו גם הוצאות מחודשות לקלאסיקות כ"וירגו" ורטרוספקטיבות לגיבורי אנדרגראונד כאנתוני שאקיר ו-ריקלוס.
עוד יותר נקודתית בגזרת ההאוס, מגמת ההאטה בבי.פי.אמים וההתחממות הכללית של הצליל הדומיננטי באו לשיאם בנסיקתו המטאורית של ניקולאס ז'אר, שהוא רק בן 20 וכבר הספיק לבסס עצמו כאחד הקולות הייחודיים שצמחו מהתחום בשנים האחרונות, עם התעלמות חיננית ואולטרה-סקסית מרבות מהקונבנציות ששולטות ברחבות הריקודים. גם דיג'יי קוזה, דווקא שועל ותיק, נתן ביטוי משלו לשבירת הקונבנציות, עם רמיקסים אקסצנטריים (כמו זה המדהים לביג קראנץ' ת'יאורי שנוכח פה במיקס). זאת לצד הלייבל השמח שלו Pampa, שם הוציא קטעים אדירים משלו כ-Rue Bunrout, או מחוות ההאוס של אלכס בומאן לדיג'יי סקרו בקטע "Purple Drank", עם השורה הממכרת "I woke up with your name on my lips".
אל תפספס
הקטע הזה מוביל אותנו לדיג'יי סקרו מיוסטון שבטקסס, שאמנם הלך לעולמו לפני עשר שנים ממנת יתר, אך מתברר עתה כאחת ההשפעות הגדולות וחוצות הז'אנרים של התקופה. ההשפעה הזו התבטאה ברפרנסים אליו ולאסתטיקת ה-Chopped & Screwed שייסד בקטעי האוס (כמו זה של בומאן שזה עתה ציינו) וגם דרך חדירת האסתטיקה המואטת והחתוכה הזו להיפ הופ המסחרי, לפופ האוונגרדי של פיבר ריי, או לתת-הזרם שצמח מתוך הצ'יל ווייב ומערבב בין הפופי לגותי (למשל, ההרכבים כ-Salem, oOoOO ו-Balam Acab).
גם אמני פוסט-דאבסטפ כמאונט קימבי וג'יימס בלייק (כשרק עליו והקפיצה שעשה השנה ניתן היה לשפוך מילים רבות) השתמשו באסתטיקת החיתוך וההאטה ההזייתית של הצלילים של סקרו המנוח. האסתטקיה הזו אפילו הדהדה באחת התופעות האינטרנטיות הגדולות של השנה - האטתו ב-800% של ג'סטין ביבר, והתוצר המפעים שלה שעל גבול שבין האפי לאפילפטי.
לא כל כך הרחק מדי ג'יי סקרו, רק מאזורי הגטאות השחורים של שיקגו, אילינויי, חזינו השנה בפריצה הגדולה לתודעה של ז'אנר הפוטוורק (Footwork) - גלגול בן זמננו של ז'אנרים קלאביים שחורים ומהירים כ-Juke וגטו-טק, שגם הם זוכים לטיפול חתוך ומקוטע. חברת התקליטים הבריטית פלאנט מו הוציאה אלבומים לכשלושה אמנים מרכזיים מהז'אנר (DJ Roc, DJ Nate ו-DJ Rashad), וכן את האוסף "Bangs & Works", מתוכו לקוח קטעו ההורס של דיג'יי Elmoe, שחותם את הקאסט הנוכחי שלנו, כפי עשה גם כשהופיע אצלנו לראשונה.
את השפעתו של הפוטוורק וההתלהבות ממנו ניתן היה גם לשמוע אצל מפיקים בריטים שהפנימו את האסתטיקה שלו וערבבו אותה עם מקורותיהם שלהם, כמו אדיסון גרוב וה-Footcrab. כזה הוא גם רמדאנמאן, כנראה המפיק הפורה ביותר של השנה כולה, שנגע בדיפ האוס, טכנו, בולטימור קלאב, אלקטרו, דאבסטפ וגאראג', בסדרה בלתי נגמרת של ריליסים אדירים ובעלי חותמת סאונד ייחודית.
וממקום אחר לגמרי - היה לנו את האוסף "Shangaan Electro", שיצא בלייבל Honest Jon's וחשף בפנינו עולם בלתי מוכר של דאנס אפריקאי עכשווי. בכך הוא ממשיך ומעמיק את ההתלהבות מצלילי היבשת שאנו עדים לה מאז פריצתו של "טאונשיפ פאנק" של מוג'אבה, אך מתרחב אל מקצבים שחורגים מעבר לאלו הדומים ל-4 על 4 המוכר לנו.
אל תפספס
ואחרי כל הסקירה המבולגנת והבהכרח חלקית הזו, מה נותר במיקס עצמו? קצת מפה וקצת מכל אלו שהוזכרו לעיל, כמו גם שמות שהזכרנו רבות במהלך השנה והפעם דילגנו על ההרחבה עליהם, עם דגש נרחב על עולם היוצרים שהתפתח בין דאבסטפ, האוס, UK פאנקי, טכנו ופוסט-גאראג'. השמות הבולטים הם דדבוי, Brackles, Girl Unit, קוסמין TRG, רוסקה, אייקוניקה ובראשם Mosca, הדיג'יי/מפיק שהתיך עבורי את כל הבלאגן הזה בצורה הכי מדויקת. החל בסינגל הכפול "Square One/Nike", שיצא בתחילת השנה בלייבל Night Slugs, וכלה בריליס החדש דנדש שלו, "Tilt Shift", מוסקה נגע השנה בכל הטווח שבין היפ-הופ, האוס, ברוקן-ביט, דאבסטפ, גריים וגאראג', ותמיד קלע בול למטרה.
הלייבל Night Slugs, שבעצם רק השנה החל לפעול, מיקם את עצמו מיד כחוד החנית של כור ההיתוך הז'אנרי הנ"ל, מובל על-ידי טעמם האקלקטי והרפתקני של בוק-בוק ו-L-Vis 1990, שני הדיג'ייז מפיקים הצעירים שעומדים בראשו. לצדם, לייבלים כ- Numbers מגלזגו, Hyperdub של קוד 9, Deep Medi של מאלה ו-Hessle Audio, כולם מאנגליה, מתחו, כל אחד בדרכו, את גבולות הדאבסטפ שעמו זוהו לאורך הזמן. R&S מבלגיה בלט גם הוא בזכות סדרת הריליסים של אמנים בריטים כג'יימס בלייק ואנטולד, בעוד Hotflush של סקובה, Monkeytown ו-Modeselektion של מודסלקטור, ואפילו Ostgut Ton של הפנורמה-בר/ברגהיין - הפועלים כולם מברלין - חברו והידקו את הקשר שבין עולמות הבס והטכנו.
זהו, נגמר לנו האוויר. מה שכחנו?
The Blessings Hot Song // Nod Navigators/Kindred Spirits // 0:00
Gorillaz ft Little Dragon Empire Ants // EMI // 3:00
Quest Smooth Skin // Deep Medi // 7:00
Mosca Tilt Shift // Fat City // 10:00
Matthew David Truss // white // 13:30
B Bravo Computa Love // Frite Nite // 15:30
Egyptrixx The Only Way Up // Night Slugs // 19:30
Mosca Square One // Night Slugs // 23:00
Ikonika Ingredients // Hyperdub // 28:00
Roska ft Anesha I Need Love // Rinse // 30:00
Cosmin TRG See Other People // Rush Hour // 31:35
TY Emotions (Waajeed remix instrumental) // BBE // 34:45
Lone Once in a While // Werk // 37:20
Delphic Doubt (Kyle Hall remix) // Tres Cool/Polydor // 40:00
Teengirl Fantasy Cheaters // Merok // 42:00
Deadboy If U Want Me // Numbers // 45:40
Brackles 6AM El Gordos // Brainmath // 47:20
Pirate Soundsystem Dub N U (Girl Unit remix) // Heavy Warper // 50:00
Pariah Prism // R&S // 52:30
Scuba You Got Me // Hotflush // 55:45
Mount Kimbie Carbonated // Hotflush // 1:00:10
Koreless Up Down Up Down // white // 1:03:00
Gold Panda Snow & Taxis // Notown // 1:04:45
Anthony Shakir Assimilated (Falty DL remix) // Rush Hour // 1:08:45
Ramadanman Glut // Hemlock // 1:10:20
Addison Groove Footcrab // Swamp 81 // 1:12:30
James Blake CMYK // R&S // 1:15:30
The Big Crunch Theory Distortion (DJ Koze remix) // Versatile // 1:19:00
oOoOO Plains is Hot // Tri-Angle // 1:22:50
Gonja Sufi Reign of Love // Warp // 1:26:20
Jimmy Edgar Hush // K7 // 1:28:30
Chief Boima Techno Rumba // Dutty Artz // 1:32:00
Actress Maze // Honest Jons // 1:34:10
Four Tet Angel Echoes // Domino // 1:36:20
Nicolas Jaar A Time For Us // Wolf & Lamb // 1:39:20
The Hundred in the Hands Dressed in Dresden (Various remix) // Warp // 1:44:00
Lorn None an Island // Brainfeeder // 1:48:00
Blackpocket Ur a Sta (DBridge remix) // Fat City // 1:50:00
Flying Lotus Dance of the Pseudo Nymph // Warp // 1:53:20
Zinja Hlungwani NWagezani My Love // Honest Jons // 1:55:50
DJ Elmoe Whea Yo Ghost At, Whea Yo Dead Man // Planet Mu // 2:01:05
המייל שלנו:
rashamkolrashamkol@walla.co.il