רועי לוי: "אז ספרו לנו: מה זה נונסנס?"
אבי גרייניק: "אני הולך".
וקשה להאשים אותו. הדבר האחרון שצריך לעשות עם ערב הומור זה לכלוא אותו בקטעי מעבר ארוכים של קשקושי ספה מעונבים על מהות ההומור, מקורותיו וביבליוגרפיה, ומי בעצם היה הסטנדאפיסט הראשון בישראל, ואיך זה להיות אבי הטחול מ"הבורר" וכמה קלוריות יש בטוסט. ההמשדר המיוחד "קבלו אותם", שחלקו הראשון שודר אמש (ראשון) בערוץ 2, היה צריך להעיף את כל הקשקושים מסביב ולהתמקד בדבר הכי חשוב לתדמית של ערוץ קומדי סנטרל הישראלי שאותו היא ביקשה לקדם: פשוט להצחיק. וזה לא קרה מספיק.
בכלל, זה היה צריך להיות ערב הרבה יותר גדול. HOT משיקה ערוץ קומי חדש מאמריקה, במקום ערוץ ביפ הוותיק, ורשת עורכת עבורו מסיבה עצרו הכול, הוציאו את החצוצרות, הפציצו בסטנדאפיסטים, תנו לנו מהפכה. במקום זה רועי לוי ואורי חזקיה, עצורים ורשמיים יותר מבדרך כלל, שקעו בספת קטיפה כדי לדסקס בפעם האלף על תחילת דרכם של גרייניק ואלתרמן. וכשהערב סוף סוף התחיל להתחמם ביוש, עפנו! נגמר החלק הראשון, החלק השני מתישהו בהמשך השבוע. ורק התחלנו לגחך.
וזה חבל, כי לערב הזה היה פוטנציאל להיות האירוע של השנה, וכי קומדי סנטרל יכול להציל את רשת, שכרגע עדיין נראית כמו הילד הלוזר שמדשדש מאחורי כולם ומתנשף "נו חכו לי, אל תהיו רעים". בשבוע שעבר, לפי נתוני הרייטינג, אף תוכנית של הזכיינית לא הופיעה בעשירייה הפותחת של מדד הרייטינג. אף תוכנית. אפילו לא "רוקדים עם כוכבים", המסיבה היחידה שעוד עושה רעש בבניין. אז עכשיו זו ההזדמנות של רשת למצב את עצמה כמלכת הקומדיה של ישראל, עם חותמת יוקרה חו"לית (ומוזר באמת שבפרומואים לתוכנית לא התייחסו כלל לקשר שלה לקידום קומדי סנטרל). עכשיו צריך להפציץ בקונפטי. בערב גדול, צעיר ובועט שינשך חזק.
אבל לא.
הרעיון המרכזי של הערב, בין כל שיחות הסלון העייפות, היה דווקא יפה בבסיסו: קומיקאים ותיקים בוחרים את ממשיכי דרכם, מעבירים את הלפיד. אבל בגלל קוצרו של המשדר, בלטו מדי ההבדלים ברמה: תירס סקסואל עשו משהו קצת אחר עם סאטירת הראפ שלהם לעומת קומיקאים כמו דניאל כהן שדבקו יותר לצעקות ומבטאים. אם התוכנית היתה ארוכה יותר ולא מחולקת, היינו טועמים יותר מהמגוון, והחולשות של הקומיקאים הצעירים היו מחליקות טוב יותר בגרון. גם הניסיון של אורי חזקיה להפוך קטע סטנד אפ סטנדרטי לחגיגה על-חושית בכך שיוסיף גיטרה ומפוחית לא ממש קשורות היה מהרגעים החלשים של הערב. תוספת המוזיקה לא פוגגה את העייפות ששרתה בקצב התוכנית ובחומרים שלה.
עכשיו השאלה היא עד כמה התוכנית משקפת את האישיות של קומדי סנטרל הישראלי. הוא רק בן כמה ימים ועדיין מדדה בזהירות, אבל כבר יש בו איזה תמהיל משונה שבלט גם ב"קבלו אותם", כשממונולוג של ג'ון סטיוארט חזרנו לחצי פאנל של "צחוק מהעבודה". לוח השידורים כרגע מערבב שם כמה קהלי יעד לכדי עיסה אחידה ומעורפלת של "דברים מצחיקים, נו" בלי להבדיל בין גיחי לגיחי, בין דו"חים של קולבר לש"חים של אסייג. נקווה שהפקות המקור שלו ייתנו תשובה ישראלית ראויה ואינטליגנטית לסנטרלים האמריקאיים. עם פחות תירס, ויותר סקסואל.