פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "הגסות היא שורש הבעיה שלנו": ראיון עם מקסים ואראט על אוהד נהרין

      הסבל שבחשיפה, אטימות ישראלית ואורגזמות תוך כדי ריקוד - אוהד נהרין מסרב להתראיין בתור עצמו אבל מסכים לתת למקסים ואראט, האלטר אגו שלו, לדבר במקומו

      אוהד נהרין, הכוריאוגרף והמנהל אמנותי של להקת בת שבע, ממעט להתראיין, אם בכלל. בתור מקסים ואראט, לעומת זאת, ההיחשפות – אם ניתן לכנות כך ראיון עם אלטר אגו – דווקא יותר נוחה לו. אלא שואראט, יורד ים ופלאח מחוספס, הוא לא רק קליפה שנהרין עוטה על עצמו בפני עיתונאים. הוא ממלא חלק חשוב ביצירתו, שכן נהרין עבד "עימו" ביצירות "ממותות" ו"הורה" ואף כתב תחת שמו את המוזיקה ל"MAX", המופע שבת שבע מעלה מחר (רביעי) מחדש.

      צריך להיות משוגע או בן זונה לא קטן כדי לחשוב שהעולם יתעניין בשניים ממך. גם אם זה אקט שנעשה, כפי שואראט מסביר, בשביל "לסבול פחות". משוגע אמיתי לוקח את הפיצול הזה ברצינות ומעביר את השליטה ביצירה לידיים האחרות, ולא חסרים אמנים כאלה בהיסטוריה. ואילו בן זונה (במובן החיובי) פשוט לא מעוניין להיחשף, בצדק או לא. והשאלה הגדולה היא מי מבין השניים – משוגע או בן זונה – הוא מקסים ואראט, מוזיקאי בימים ואוהד נהרין בלילות.

      מתוך המופע "MAX" של להקת בת שבע (יח"צ , גדי דגון)
      "המחויבות של אוהד היא ללהקה ולרקדנים, לא למדינה". מתוך "MAX" של להקת בת שבע (צילום: גדי דגון)

      "אני זה משהו שאוהד תפר לעצמו כדי לשרוד", מסביר ואראט בשיחה עם וואלה! תרבות לקראת ההעלאה המחודשת של "MAX". "זה קשור לפיצול האישיות הבעייתית שלו. הוא מסנן דרכי את הדברים שהוא לא רוצה לעשות, או עושה את הדברים שלא בא לו בהכי פחות סבל. השטחיות שהוא סובל ממנה קשורה להתבוננות שלו על הדברים. אני לא יודע איך מודדים סבל. אפשר לעשות רשימת קניות של ממה אנחנו סובלים".

      וממה אוהד סובל?

      "אני חושב שהכי הרבה מעצמו. אוהד הוא המון דברים בי, ואת זה אני יודע כי בקטע הזה הוא מאוד פתוח איתי. נוצרתי בשביל לממש דברים שהוא לא מממש. אני מרגיש שאוהד משתמש בי קצת אבל זה לא מפריע לי".

      בשביל מה?

      "למשל בשביל הפן המוזיקלי ביצירות שלו. אוהד מנסה להיות לא מושפע מטרנדים, ואני, לא רק שאני לא מושפע, אני לא מכיר אותם בכלל. זה לא מעניין אותי. אני לואו טק, נראה לי שזה מדליק אותו. אנחנו גם חברים, אני הרבה אצלו. את יודעת, אני רק משהו קטן בשבילו, כינה. אני לא משהו ענק כמו דברים אחרים שקורים לו בחיים. אני לא כמו גאגא".

      אני דווקא חשבתי על הבת שלו.

      "אני יודע שזה הדבר הכי ברור אבל אוהד לא אוהב להשוות את נגה לשום דבר. הוא לא אוהב להשתמש בה כקנה מידה לכלום. אני חושב שממני נגה קצת פוחדת. אני קצת חריף וקצת קהה, לא מסופר, לא מגולח, שמתי לב שמשהו בג'סטות שלי מפחיד אותה. אני מתבונן בה מרחוק. אוהד הוא אחלה אבא".

      באיזה מובן?

      "בנתינה, בתמיכה, בזמן שהוא מקדיש, בכמה שהוא אוהב ונהנה, באחריות שהוא לוקח, בכל הדברים האלה שאבא צריך לעשות. הם היו עכשיו בקנדה, אוהד ונגה, כי הרי, בת זוגו, היתה אורחת של להקת בלט שנקראת גרנד בלט קנדיין. אוהד נסע להיות איתם, פשוט לתמוך. נפגשנו עכשיו בניו יורק, אני יודע שהיו לו שם ימים מחשלים".

      אוהד נהרין (ענבל מרמרי)
      צריך להיות משוגע או בן זונה לא קטן כדי לחשוב שהעולם יתעניין בשניים ממך. נהרין (צילום: ענבל מרמרי)

      מקסים ואראט מדבר באיטיות, קולו עבה והסגנון שלו, במילה אחת, מיני. הפשטות שלו פלאחית, כאילו יצא עכשיו מספרים ציוניים שמשרטטים סטריאוטיפים של ערבים עם פאלוס. "השבוע חשבתי לקחת איזה סוכן או מישהו שייצג אותי, זה פשוט כאב ראש. לצורך העניינים האלה אולי אכתוב קורות חיים. אני לא מחפש עבודה, היא פשוט מגיעה אליי. כשאני לא עובד זה בסדר".

      אתה חי בישראל בעקבות העבודה עם נהרין. מה אתה חושב על הצביון האלים שהיא תפסה?

      "הגסות היא שורש הבעיה שלנו. אם מיליון איש הולכים לראות אופרה במדבר ורק אלף איש הולכים לראות משהו באמת טוב, משהו קצת משובש. המקור של הגסות הוא קלות, קל יותר להיות גס. עדינות מחייבת התבוננות והעלאת הווליום של הרגישות ושל תשומת הלב, לקיחת זמן לדברים. ברור שאני מתנגד לכיבוש, אבל מעניין אותי מה אני יכול להגיד לזה שבעדו, להראות משהו כל כך ברור למישהו קצת עיוור".

      מה תראה לו?

      "שהגסות היא בג'סטות הקטנות. אני נוסע בטיסת אל על, הקברניט אומר בוקר טוב והווליום של הרמקול עושה לי צלצולים במוח. לאף אחד סביבי זה לא מפריע כי התרגלנו. זה מורה על הקהות שפיתחנו, בווליום מאוד גס".

      אתה חווה את הגסות גם כאמן מול משרד התרבות?

      "אני חווה אותה בפגישה שלי עם קהלים. הייתי מאוד רוצה שמי שרואה את היצירות יהיה מצויד בכלים לחוות את מה שאני מראה לו, והגסות שאני מדבר עליה קצת מפריעה. זה לא שכל מי שראה את האופרה במצדה לא מצויד בכלים לראות את העבודות, אבל עצם הסקרנות והרצון להיות באירוע כזה בעייתיים".

      היית רוצה ליצור במדינה אחרת?

      "המחויבות של אוהד היא ללהקה ולרקדנים, לא למדינה. לי האוריינטציה הגיאוגרפית לא משנה ואני כן יוצר רוב הזמן במקומות אחרים. את רוב שנותי ביליתי בכלל בים, אני עדיין מתכנן את הסיבוב הבא שלי. פשוט הסירה שלי טבעה ואין לי כסף לבנות את הסירה הבאה".

      מתוך המופע "MAX" של להקת בת שבע (יח"צ , גדי דגון)
      "ברור שאני מתנגד לכיבוש, אבל מעניין אותי מה אני יכול להגיד לזה שבעדו". מתוך "MAX" של להקת בת שבע (צילום: גדי דגון)

      נהרין, חתן פרס ישראל במחול ואחד הכוריאוגרפים המוערכים בעולם, לא בילה זמן רב מדי בלהמציא למקסים ואראט ביוגרפיה ראויה. כטיבו של שעשוע, זה היה צפוי. ואראט מלא סתירות לגבי חייו, והרבה פעמים עובר לדבר בתור אוהד, בלי לשים לב. אני שואלת אם הוא משתמש בסמים מעצבי תודעה. "זה נושא שאני לא אוהב לדבר עליו.. סליחה, שאוהד לא אוהב לדבר עליו. לא שהוא מתבייש בדברים שעשה, אבל זה קצת כמו לדבר על החלומות שלו".

      ומה הוא חולם?

      "את מתכוונת איפה אני עוזר לאוהד להגשים את חלומותיו? אוהד לא מדבר על החלומות שלו. יש לו נדר כזה, הוא מסרב לספר אותם. אני יודע שהוא הולך לאיבוד בחלומות בהקיץ. הוא פיתח דרכים לעשות את זה בלי שאנשים יידעו".

      מה קורה לו שם?

      "מה שקורה לאוהד בחיבור איתי. הוא נכנס לעור שלי, מחוספס, חסר קישוטים, עם זמינות להתפוצץ בלי להצטרך להתפוצץ. הדברים מקבלים מיניות, זמינות. אני החיה שהוא. זה התחיל בעבודה על 'וירוס'. 'ממותות' היא היצירה הראשונה שבה באופן רשמי שיתפנו פעולה".

      "ממותות" נוצרה אחרי המוות של אשתו, מארי קג'יווארה. ההופעה שלך קשורה במוות שלה?

      "אני יודע שהרבה דברים קשורים למוות שלה, אבל לא יודע איך. זה נושא שאוהד לא מדבר עליו, ואני יודע שהוא לא מדבר עליו כי זה overwhelming בשבילו. ראיתי אותו פעם אחת מדבר על זה והוא נתקע, הוצף. הוא לא יכול לעשות לזה סובלימציה בדיבור. עכשיו הוא דווקא מדבר על זה קצת, בצורה מאוד קרה, בפרויקט שיפוץ הבניין החדש של בת שבע. אוהד לקח על עצמו להקים מתחם שייקרא על שמה, והוא מדבר על זה בהקשר של הנצחה. חשוב לו שהשם שלה יצא החוצה".

      מתוך "ממותות" של להקת בת שבע (יח"צ , גדי דגון)
      "הרבה דברים קשורים למוות של אישתו, אבל לא יודע איך". מתוך "ממותות" של להקת בת שבע (צילום: גדי דגון)

      איזה סוג של בוס הוא?

      "אוהד מנהל אמנותי בנוסף ליוצר. הוא מנסה יותר ויותר להוריד מעצמו את העול הזה, וברור שהוא יירד ממנו באיזשהו שלב. הוא תמיד אמר שכדי ליצור כשהוא במיטבו היה צריך ליצור מערכת שהוא גם המנהל שלה, והוא צדק. מצד שני הוא מודע לשחיקה. ולגבי הרקדנים, אנחנו משתעבדים גם לגלים בים אם אנחנו מבינים שהשתעבדות היא למטרת עונג ולא למטרת אונס".

      נשמע כמו א"ב של דיקטטורה.

      "אני מדבר דווקא על סיפוק מיידי, לא על סבל למטרה. המערכת של הספירות שהרקדנים שומעים באוזניות ב'מקס', לדוגמה, לא שם כדי לשעבד אותם, אלא כדי ליצור ארגון. יש פה גם ניסיון למצוא יופי, דיוק. ההתעסקות של רקדן ביופי שלו מכערת אותו, בגלל זה הרקדנים עובדים בלי מראות. אין להם התבוננות על החיים דרך איך שהם נראים בדמותם, ולכן הם פחות מתעסקים בעצמם. ככה הם מצליחים ליצור את מה שאנחנו קוראים לו 'יפה'".

      ביקורת נפוצה על בת שבע היא הפנים החתומות של הרקדנים. היית רוצה לעשות מוזיקה לעבודות שמבטאים בהן רגש?

      "אני חושב שהעבודות של אוהד כבר מזמן מלאות ברגש. הוא פשוט לא מדבר על זה. הוא לא אומר לרקדנים מה להרגיש אלא נותן להם את המרחב להרגיש".

      יש לך בת זוג?

      "אני בתקופה קצת אחרת. אנשים צוחקים עליי אבל אני רוצה להיות לבד".

      למה הם צוחקים?

      "הם מכירים אותי קצת אחר".

      אוהד רוצה ששרון אייל, כוריאוגרפית הבית של בת שבע, תחליף אותו?

      "די טבעי שזה יקרה, לא? רוב האמנים שאני אוהב, אני אוהב בזכות הקטעים הטובים שלהם. לשרון יש מספיק קטעים נהדרים כדי שאגיד שאני אוהב אותה".

      שמעתי רקדן אומר שאפשר לחוות אורגזמה בשיעור גאגא. זו המטרה של השיטה?

      "רקדנית פעם סיפרה לי שזה קרה לה. אם זה היה גבר, זו היתה מטאפורה על חוויה אורגזמית. את יודעת, אפשר לדבר גם על התעטשות כאורגזמה. שיעור גאגא לא מעמיד לך. הוא מזרים לשם דם, מרגש ומפעים אבל לא מעמיד. אפשר לאונן בשיעור גאגא, אבל זאת לא ההוראה".

      להקת בת שבע, "MAX", רביעי-שבת, 5 עד 8 בינואר, מרכז סוזן דלל, תל אביב