החשש הכי גדול לקראת חזרתה של "אל תשאל", ששבה אמש (רביעי) בערוץ 2 לעונתה השלישית, היה כיצד שי שטרן ותוכניתו יתמודדו עם מעמדם החדש. עד עכשיו התוכנית שודרה או בערוץ ביפ או בערוץ 2 בשעת לילה מאוחרת, וכך איפשרה לשטרן ליהנות לא רק מאנונימיות מסוימת אלא בעיקר מציפיות מינימליות. היה לו מאוד נוח לבוא מלמטה ולהפתיע את כולם עם לייט נייט אלטרנטיבי, אבל עכשיו "אל תשאל" מופיעה ישר אחרי "האח הגדול" והסיפור כבר שונה לחלוטין. אחרי לב הקונצנזוס והמיינסטרים, אחרי מסחטת הרייטינג המובילה של ערוץ 2, שטרן כבר לא יכול להסתפק ב"תוכנית קטנה ומפתיעה" ובקבוצה קטנה של מעריצים מושבעים. הלוקסוס של האנדרדוג נגמר, שטרן עלה לליגה של הגדולים.
בתחילה נראה היה שהשיבוץ החדש של "אל תשאל" יעשה עוול לתוכנית, ושהפערים בין היומרות העממיות של "האח הגדול" לאלו של "אל תשאל" עלולים לבלבל ולתסכל את מסעודה. אבל לאחר הצפייה נדמה שההימור השתלם. אחרי השיחות הנבובות של ג'קי ויגאל, שטרן הוא ההפוגה הקומית הנדרשת. אחרי הדרמה הפשוטה שמייצר הבית, המעבר החד לעוקצנות העדינה של שטרן רק מחמיא לו. אחרי המגלומניה של ארז טל ואסי עזר והרצינות התהומית שבה הם לוקחים את עצמם ואת הפרויקט שלהם, נחמד להיווכח בקלילות שבה שטרן מתייחס לאירועים, ובעיקר ביכולת שלו ללגלג על עצמו ועל מרואייניו.
מה תגיד מסעודה?
גם בעונתה השלישית "אל תשאל" ממשיכה את המסורת שלה מהשנים הקודמות, ושטרן עדיין מצליח לשדר את התמימות המטופשת שסוחטת ממרואייניו תשובות מפתיעות. לא כל אחד יכול להגיד לשמעון אמסלם שההופעה שלו ב"רוקדים עם כוכבים" היתה "לא נעימה לצפייה", ושהוא רוצה לוודא איתו שהוא לא באמת "אמסלם ההומו". לא כל אחד יכול לשאול את ראש עיריית שדרות כמה הוא לקח לעצמו לכיס מתוך ה-600 מיליון שקל שהעיר קיבלה למיגון. רק מראיין שמשיל מעצמו במודע כל מימד של חשיבות עצמית יכול לקבל מהם גם תשובות ענייניות. איכשהו שטרן מצליח לעמוד במשימה, כשהוא משלב קסם אישי עם צחוק עדין וכובש.
השינוי המבורך בעונה החדשה הוא הפרידה מהמפיקה אמירה, שלא הוסיפה מאום לתוכנית מלבד לקטילות המושחזות שספגה משטרן. מלבד זאת, בשתי העונות הראשונות של "אל תשאל" שטרן נהג לזגזג בין שיחות עם מפורסמים (עם העדפה לטאלנטים של קשת) לבין מפגשים עם דמויות הזויות מהשוליים החברתיים (בהם נהג לעתים באכזריות לא הוגנת), ומסתמן שהעונה העדיפות היא לסלבס. נקווה שזה לא מהשיקולים הלא נכונים, ושזה לא יפגע במרקם המיוחד.
הבעיה הגדולה של התוכנית נותרה חוסר היציבות שלה. שטרן מתהדר בכך שאין תסריט מוכן ושכל השיחות ספונטניות ולא מתוכננות מראש, אך לעתים לספונטניות יש מחיר, וכך לצד פרקים מבריקים "אל תשאל" מייצרת לעתים סצינות מתישות ודיאלוגים כפויים ומעייפים. מנגד, לזכותו של שטרן ייאמר שהוא נותר נאמן לעצמו. גם מעמדו החדש על סף הפריים טיים לא מונע ממנו להישאר תל אביבי גזען בועתי, קלולס אמיתי עם דעות חשוכות, גם כשהוא מציג אותן במסווה של סאטירה. אותי אישית זה משעשע, עכשיו בקשת מצפים בעניין לתגובה ממסעודה. אולי זו הסיבה שהפרק אתמול הוקדש לשדרות.