בפעם הקודמת שהקולנוען דארן ארונופסקי ביקר בישראל, אי שם בתחילת שנות התשעים, הוא היה צעיר שחרש את המדינה עם תרמיל על הגב. מה השתנה מאז? "אני לא יכול לשפוט עד כמה ישראל התפתחה מאותם ימים", הוא אומר בראיון לוואלה! תרבות שהתקיים במסגרת ביקורו כאן לפני כשלושה שבועות, "אבל דבר אחד בטוח הרמה של האוכל ושל הקפה בישראל הרבה יותר טובה כיום".
חוץ מאיכות הקפה הישראלי, עוד כמה דברים השתנו ארונופסקי (בן 41), למשל, הפך עם השנים מצעיר שאיש לא מכיר לאחד השמות החמים בקולנוע האמריקאי העצמאי ובסופו של דבר לבמאי שכל העולם מדבר עליו. אמנם הקולנוען האמריקאי-יהודי הגיע לכאן בנסיבות אישיות, אבל הוא ניצל זאת כדי לקדם את סרטו החדש, "ברבור שחור", שכבר חצה את גבולות המסך הגדול והפך לתופעה תרבותית הוא מככב בטבלת שוברי הקופות, קוצר מועמדויות לפרסים, נותן השראה למעצבי אופנה וגורר אחריו שלל חיקויים, פרודיות ודיונים סוערים במרחב הווירטואלי.
כל ההיסטריה הזו נוצרת סביב סיפור פשוט למדי על רקדנית בלט תושבת ניו יורק (נטלי פורטמן), הנשאבת לתוך הדמות שהיא מגלמת בהפקה יוקרתית של "אגם הברבורים". אז איך ארונופסקי הצליח למשוך כל כך הרבה תשומת לב? מי שמחפש תשובה לכך יכול למצוא אותה בסיפור שמאחורי הרגע המדובר ביותר בסרט, המציג מין אוראלי בין הגיבורה שלו ואחת מן הקולגות שלה (מילה קוניס).
אל תפספס
"ידעתי שסצנה כזו תהפוך את 'ברבור שחור' למשהו שאי אפשר להתעלם ממנו, ובגלל זה הכנסתי אותה, אפילו שלקחתי בחשבון כי היא עלולה להאפיל על הסרט כולו", מודה ארונופסקי, שכבר ידע בעבר הצלחות ("פיי" מ-1998, "רקוויאם לחלום" מ-2000 ו"המתאבק" מ-2008), אבל לא בסדר גודל כזה. "ניתוח ההישגים הקופתיים של הסרט מלמד שצדקתי לא זו בלבד שהקהל נוהר אליו, אלא שהחלוקה הדמוגרפית של הצופים מאוזנת לחלוטין. בעיקרון, רוב הגברים בחיים לא היו הולכים לראות סרט על בלט, אבל ברגע שהם שומעים כי יש בו סקס בין נשים, הם רצים לאולמות".
כפי שאתה בעצמך אומר, גבר טיפוסי לא מתעניין במיוחד באמנות הבלט, אז מה משך אותך לנושא? זה נראה מפתיע בעיקר לאור העובדה שסרטך הקודם היה "המתאבק".
"האמת היא שהיאבקות ובלט מסקרנים אותי בדיוק מאותה סיבה. אמנם, היאבקות נחשבת לאמנות הנחותה ביותר ובלט לאמנות הנעלה ביותר, אבל מי שעוסק בכל אחת מהן עושה דברים שלא ייאמנו עם הגוף שלו, ואני תמיד נמשכתי לאמנים שכאלה. האמת היא שבהתחלה תיכננתי לעשות סרט על מתאבק שמתאהב ברקדנית בלט, ובסוף יצא מזה שני סרטים. זה יהיה נחמד אם יום אחד יקרינו אותם ברצף".
אל תפספס
מה בעצם כל כך מושך אותך באמנים מסוגם של מתאבקים ורקדניות בלט?
"אני חושב שהסיבה העיקרית לכך שבחרתי להעמיד אותם במרכז סרטיי היא שסוגי הדמויות הללו איפשרו לי להוציא תצוגות משחק חזקות מהכוכבים שלי, ואני במאי של שחקנים. בסיכומו של דבר, מה שאני הכי אוהב בתהליך העשייה זה את העבודה עם צוות השחקנים שלי, ותפקיד של רקדנית בלט נותן הרבה בשר לעבודה כזו. חבל רק ש-95 אחוז מהזמן אני מבזבז על בירוקרטיה ורק בחמשת האחוזים הנותרים יוצא לי לעשות את מה שאני אוהב באמת".
העבודה עם פורטמן ככל הנראה תזכה אותה באוסקר, אבל הסרט מקבל גם פרסים מחמיאים פחות. איגוד מבקרות הקולנוע האמריקאי, למשל, הכריז עליו כמי שהציג דמויות נשיות בצורה הגרועה ביותר השנה.
"טוב, אם תשאל את פורטמן היא תגיד לך דווקא שהסרט פמיניסטי, וארגון נשים אחר דווקא ציין אותו לשבח. בכל מקרה, זה מה שקורה כשאתה מפנה את אור הזרקורים למגזר שבדרך כלל אינו זוכה לייצוג תרבותי, ולא משנה אם זה נשים, שחורים או יהודים. הרגישות כל כך גדולה, שתמיד יגידו שעשית משהו לא בסדר".
האמת היא שעד עכשיו כמעט בכל אחד מסרטיך אמרו שעשית משהו לא בסדר. אתה יכול בכלל לעשות סרט בלי לפגוע במישהו?
"האמת שלא. כל עוד שאמשיך לעשות סרטים, תמיד אפגע באנשים".
אל תפספס
מה עם הסרט הבא שאתה הולך לעשות, הפרק השני בסדרת "וולברין". זה הפרויקט הכי מסחרי שלך עד כה. גם בתנאים כאלה תפגע באנשים?
"אל דאגה, אפגע גם אפגע. אמנם זהו פרויקט של אולפן גדול, FOX, אבל קיבלתי הבטחה שיהיה לי חופש אמנותי מלא ושאף אחד לא יתערב לי בעבודה, כך שזה יהיה לחלוטין סרט אישי שלי, ואני מבטיח שהתוצאה תהיה שונה מכל מה שהיה נהוג עד עכשיו בז'אנר גיבורי-העל".
זו הפעם הראשונה שאתה עוסק בגיבורי-על, אבל כבר נגעת בפנטזיה ובעל-טבעי ב"המעיין" (2006), שהיה הכישלון הכי גדול שלך. מה גרם לקהל כל כך לסלוד מהסרט הזה?
"אני חושב ש'המעיין' הוא מסוג הסרטים שמשאירים לצופה שתי ברירות או להישאב לחלוטין לתוך מה שקורה, או לאבד עניין אחרי שניה. בגלל זה, מצד אחד הסרט נכשל בקופות, ומצד אחר המעריצים הכי אדוקים שלי נולדו בעקבותיו. אני גם חושב שעם השנים יותר ויותר צופים יבינו את 'המעיין', והוא יזכה בסופו של דבר למעמד פולחני".
הכישלון של "המעיין" לא מנע ממך לאחר מכן להגשים את שני החלומות שלך ולעשות סרטים על היאבקות ועל בלט. נשאר עוד משהו שאתה חולם לביים?
"אני רוצה לחזור להתבגרות שלי, ולעשות סרט על נערים בבית ספר יהודי. מבחינת התכנים, זה אולי יזכיר קצת את 'יהודי טוב' של האחים כהן. אגב, הסרט הזה הוקרן בישראל? איך היו התגובות אליו?".
הוא היה הצלחה קופתית אדירה, אבל היו גם אנשים שראו בו מימדים אנטישמיים.
"באמת? למה לעזאזל? הסרט הזה יותר יהודי ממה ש'הסנדק' איטלקי. טוב, כבר אמרתי, אנשים תמיד ימצאו סיבות להיפגע".
ארונופסקי המשיך לדון בתגובות הקהל לסרטיו גם במפגש עם סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב, שהתקיים באותו ערב באולם מלא עד אפס מקום ב-yes planet לאחר הקרנת בכורה ארצית של "ברבור שחור".
"הרבה אנשים חושבים שהקולנוע שלי הוא מתקפה אגרסיבית ויש לי גם לא מעט שונאים, אבל טוב שכך", הוא הכריז. "עדיף שאנשים יגידו 'פאק יו' בתגובה לסרטים שלך מאשר שיגידו 'הממ... זה היה נחמד'. אין מה לעשות, קולנוען צריך שתהיה לו אמירה, גם במחיר שלא כולם יאהבו אותו, ולכן אני ממשיך לעשות את מה שאני רואה לנכון. אני מקבל השראה מהסקס פיסטלוז, שהמשיכו לירוק על כולם למרות כל מה שאמרו עליהם".
בהתאם לכך, ארונופסקי מעולם לא טרח לספק הפי אנד. גיבוריו, והיה אם היו מתמטיקאים, מתאבקים או רקדניות בלט, לכודים תמיד בגורלות טרגיים, מה שהוביל את הקהל לתהות מאיפה נובעת תפיסת העולם הקודרת הזו.
"אנשים שלא פגשו אותי תמיד בטוחים שאני איזה פסיכופת, ואז הם מופתעים לגלות שאני בעצם סתם בחור טוב ונורמלי שהיתה לו ילדות מאושרת ושיש לו משפחה חמה ונהדרת", מודה ארונופסקי, שבאמת נראה יותר כמו ילד טוב ירושלים מאשר כמו גאון מטורף. "האמת שאני לא יודע להגיד מאיפה מגיעה המשיכה שלי לדברים אפלים, אבל זה בטח לא משהו שנובע מתוכי. בקולג' גם בכלל ביימתי קומדיות, אבל ב'פאי' שיניתי את הנימה של עבודתי ומשם והלאה פשוט דבקתי בטרגדיות מסוג זה".
אך גם אם "ברבור שחור" דומה באופיו לסרטיו הקודמים של ארונופסקי, בכל זאת יש בו משהו ייחודי זו הפעם הראשונה שהבמאי מעמיד אשה במרכז העלילה, והוא עוד עושה זאת בצורה שמתיימרת לחדור למעמקי נפשה. כיוון שכך, עלתה השאלה מדוע החליט הפעם הקולנוען שהוא מסוגל להבין את נבכי המוח הנשי.
"אין שום סיבה שלא אעשה זאת, כי אין באמת כל הבדל בין גברים ונשים", אומר ארונופסקי, שהגיע לארץ כמה חודשים לאחר פרידתו המתוקשרת מבת זוגו ואם בנו, השחקנית רייצ'ל ווייז. "ההפרדה בין המינים היא דבר מלאכותי שנועד לפרנס ספרי ייעוץ מהסוג של 'גברים ממאדים, נשים מנגה'. אבל האמת היא שגברים יכולים היטב להבין מה נשים חושבות ולדעת למה הן מתנהגות איך שהן מתנהגות, ולהיפך".
דבר אחד לבטח היה משותף לבני שני המינים שישבו בקהל התגובות לסרט היו חיוביות ואף נפעמות. וכיוון שארונופסקי נחשב עוד קודם לכן לדמות מעוררת השראה בחוגים ללימוד קולנוע, בסופו של דבר הגיעה הבקשה הבלתי נמנעת לקבל ממנו טיפ אחד לקולנוען הצעיר שעומד לעשות סרט ראשון.
"הסוד הוא להתמיד, פשוט להתמיד", ענה ארונופסקי, שצפוי לקבל בשבוע הבא את המועמדות הראשונה שלו לאוסקר בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר. "העבודה על 'פיי', הסרט הראשון שלי, היתה חוויה נוראית. הייתי דלפון ולא היה לי תקציב, כך שנאלצתי לחיות על פלאפל במשך כל התקופה הזו. אבל לא התייאשתי, ובגלל זה הצלחתי". ואכן, דיאטת הפלאפל השתלמה לקולנוען, וקצת יותר מעשור לאחר שהחל את דרכו בשולי הוליווד, הוא יכול כבר להרשות לעצמו איזה מעדן גורמה שרק ירצה. הריקוד של ארונופסקי הביא אותו בצעדי ענק עד הפסגה. הברווזון המכוער הפך לברבור הכי יפה באגם.