ייצוג ישראל בביאנלה בוונציה נחשב לאחד המעמדים המכובדים בעולם האמנות הישראלי, אם לא המכובד שבהם. אלא שבדומה לאופן שבו נוהגים בספורטאים שמייצגים את ישראל באולימפיאדות הספורט למיניהם, מסתבר שכסף גדול לא יוצא לאמנות סיגלית לנדאו, האמנית שתייצג את ישראל בביאנלה שתיפתח ב-11 ביוני בעיר הגונדולות. "80% מהתקציב שנותנת הממשלה הולך לתחזוקה שוטפת של הביתן", סיפרה הערב (שני) לנדאו, באירוע בו חשפה את המיצג שיצרה לביתן הישראלי בתערוכה.
עבור המיצג הישראלי ניתנו ללנדאו וציוותה מיליון שקלים (מחצית הסכום ממשרד התרבות והספורט ומחצית ממשרד החוץ) ולדברי האמנית, לאחר תשלום לשומרי הבניין, צוות הניקיון, תחזוקה שוטפת, חשמל, נותרים בידיה כ-200 אלף שקלים בלבד, החייבים במס. "הכסף אמור להספיק גם לתשלום עבור החומרים, האוצרים, עלויות השינוע וכמובן גם לאמן עצמו", הוסיפה לנדאו. "אין שומן בפרויקט הזה, מה שאני צריכה - אני צריכה. המדינה נותנת מה שהיא נותנת, אבל זה עניין ידוע שבכל שנתיים האמן צריך להיאבק. אם רוצים ביתן טוב עם עבודות חדשות וטובות, אז לא נשאר כמעט כלום. אבל תודה לאל שיש את קמאל", היא אומרת, תוך שהיא מתכוונת לקמאל מנור, הגלריסט שמלווה אותה בפרויקט ומסייע לה בין היתר בגיוס כספים. לצידה התייצב גם האוצר אילן ויזגן (שאוצר את התערוכה לצד ז'אן דה-לואזי) ויחד קיימו השלושה מפגש בסטודיו כדי לחשוף על המיצג של לנדאו.
עוד בוואלה!
המיצג נקרא "One Man's Floor Is Another Man's Feelings", משחק מילים על הביטוי "One Man's Floor Is Another Man's Ceiling". "זה על קהילה, או חברה או תרבות, שחולקות משהו יחד עם הקהילה השכנה, כמו האדמה והמים", הסבירה לנדאו. "ככה זה גם בים המלח. אפילו את התופעה הייחודית הזו אנחנו חולקים עם שכנינו", מספרת לנדאו שמזה שבע שנים מרבה לעבוד עם גבישים מים המלח. השלושה מסבירים ככל יכולתם על הפרויקט, כיוון שלא ניתן יהיה לראות אותו לפני התערוכה. "בכל מקרה, החלקים הגדולים שלו ייבנו בביתן עצמו", מסביר ויזגן.
לדבריהם, לנדאו תעסוק בשלושה נושאים מובילים: מים, אדמה ומלח, שיהיו בעלי נוכחות בכל הביתן. "היא עומדת לעבוד בעיקר עם המבנה של הביתן, שהוא מין וילה מודרניסטית שבנה זאב רכטר בשנות החמישים", אמר ויזגן. "למעשה זו נקודת המוצא של הפרויקט שלה: היא מתייחסת להיסטוריה שלו, למבנה, אפילו למבנים דומים".
לנדאו (41) מספרת כי הכניסה לביתן לא תתאפשר דרך הדלת הראשית אלא תופנה לחצר. אולי כאן יבוא לידי ביטוי השימוש שהיא מתכוונת לעשות בנחל שזורם לצד הביתן, אותו נחל שהיה מוקד לחיכוכים עם אנשי העיר, כשמנשה קדישמן ייצג את ישראל בביאנלה והביא לשם כבשים אמיתיות שלכלכו את מימיו. האמנית, שידועה בנטייה לשימוש בחומרים מתכלים, סיפרה שהפעם אין ממש חשש שכזה. "האויבים הגדולים ביותר של התערוכה שלי הם הסטודנטים ששומרים עליה ולאט לאט משנים את התצוגה", הסבירה. "אולי יהיו שינויים במה שלא מוצק, אבל אני מאמינה שזו לא תהיה תערוכה נמסה או שוקעת או מפתחת אצות".
לנדאו מדגישה כי העבודה גם לא תהיה פוליטית. "יהיה פחות מעניין בשבילי ליצור אם אנסה לייצר אג'נדה", היא אומרת. "למרות שכאדם יש לי אחת". לדבריה, אין יותר מדי חיכוכים עם משרד החוץ, בעיקר ביורוקרטיה. "אם יש בעיות עם העבודה הם יראו את זה רק אחרי הפתיחה", היא מסבירה. "הם לא ממש מתעסקים בזה ואני ממש מקווה שלא תהיה התנגשות. מספיק קשה לנו בחיים".