פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כוכב נולד: על העונה החדשה של "אמריקן איידול"

      בלי סיימון קאוול וללא יומרות מוזיקליות, "אמריקן איידול" החדשה מסתמנת כתוכנית בידור נטו, מהסוג שרק אמריקה יודעת לייצר, ולדפנה לוסטיג אין שום בעיה עם זה

      משפט מפורסם טוען שלכל אדם יש תחליף. ההיסטוריה של הפופ גיבתה את המשפט הזה אינספור פעמים במהלך השנים, אבל אחת לכמה שנים מופיע האדם שעושה את עבודתו כל כך טוב עד שהוא נותן את התחושה שאותו איש כבר לא יוכל לשכוח. סיימון קאוול הוא אדם כזה. כשהוא עזב בשנה שעברה את "אמריקן איידול" הוא השאיר מאחוריו שולחן שופטים עייף וערימה של איידולים כושלים. הוא השאיר מאחוריו סוס מת.

      כשבעורפה נושבות רוחות אדירות של ספק, פתחה השבוע "אמריקן איידול" עונה עשירית. באופן טבעי, נדדה תשומת הלב אל שולחן השופטים המצומצם והמחודש, שכולל כעת, לצד השופט הוותיק רנדי ג'קסון, את סולן להקת אירוסמית סטיבן טיילר ואת ג'ניפר לופז. ג'יילו וטיילר הם בהחלט תוספות דומיננטיות, שתי דיוות שאוהבות שהיקום מתמגנט אליהן וסוגד להן. אבל אם לשפוט על פי פרק הבכורה שלהם, ששודר בארצות הברית ביום רביעי (ואצלנו אתמול בערב בערוץ yes Drama HD), נוכחותם הדיוואית לא הפריעה לאנשי "איידול" לבשר לצופים שמבחינתם, לכל אדם יש תחליף. גם לסיימון קאוול.

      מתוך אמריקן איידול 10 (GettyImages , Frederick M. Brown)
      אודישנים שעברו את הסף של טיילר וג'יילו היו נבעטים בבוז בעונות הקודמות. ג'קסון, לופס וטיילר (צילום: אימג'בנק Getty Images)

      באופן מודגש וגאה, העונה העשירית של "אמריקן איידול" מוחקת לחלוטין את זכרו של סיימון. למעשה, היא כמעט מקיאה את מורשתו ממנה. נעלמה חדות הלשון, נעלמה המוזרות המשעשעת, נעלמו האודישנים הקשים, נעלם המבטא הבריטי. קבלו את "אמריקן איידול 2011", תוכנית הפיל-גוד הגדולה של השנה: נוצצת, מיינסטרימית ואופטימית, מוצר אמריקאי ממנה לא תמצאו על המסך.

      לא במקרה נפתחה העונה בסגידה לפריפריה העוצמתית ניו ג'רזי – זוהי "איידול" של עידן ג'סטין ביבר ו"ג'רזי שור", "איידול" שלוקחת את כל מה שמצליח בפופ ובטלוויזיה ועושה עוד ממנו, ראוותני יותר וטוב יותר. במופע החדש חזרו השופטים למימדיהם הטבעיים, וכעת הם מוצגים בדיוק כמה שהם - כבדרנים שעובדים בתכנית כישרונות, ולא כאלוהים חורצי גורלות. המופרעות האמפטית של פאולה הוחלפה בחיוכי מיליון הדולר של ג'יילו והקיצוניות של סיימון הוחלפה בגינוני הרוקנרול השמחים אך מבויתים של טיילר, כוכב רוק שהדבר הפרוע ביותר בו הוא היותו אשמאי זקן.

      צוות השופטים "אמריקן איידול 10" (יח"צ)
      תוכנית הפיל-גוד הגדולה של השנה: מוצר אמריקאי ממנה לא תמצאו על המסך. שלושת השופטים והמנחה ריאן סיקרסט (צילום: אימג'בנק Getty Images)

      אבל ב"איידול" יודעים משהו שאנחנו לא יודעים, כי העובדה היא שזה עובד. "איידול 2011" היא תוכנית כיפית ומרעננת. מוזיקלית, טיילר הוא השופט המוצלח ביותר בשולחן החדש. הערותיו לרוב מדויקות ונכונות, אם כי זה לא ממש משנה, כי "איידול 2011" היא לא תוכנית שעניינה מוזיקה. היא תוכנית שעניינה בידור ובמרכזה עומדת סיסמה ישנה עם טוויסט חדש: אנחנו נגשים למישהו את החלום, אבל מעכשיו גם נעשה לו הנחות גדולות בדרך לשם.

      אודישנים שעברו את הסף של טיילר וג'יילו היו נבעטים בבוז בעונות הקודמות, אבל בעונה החדשה הכל הולך והניואנסים מיותרים. הדמויות הטובות, ולאו דווקא הזמרים הנכונים, הם אלו שנוסעים להוליווד. גם ב"איידול" הבינו שאת הביונסה הבאה הם כבר לא ימצאו, אבל זה לא מדאיג אותם. כי הם יודעים שבזמן שלכל אדם יש תחליף, שעה של טלוויזיה טובה היא נצחית. ובשעה של טלוויזיה טובה, איש לא ינצח אותם: בזה, "איידול" היתה ונשארה סוסה מנצחת.