נראה שאין ז'אנר ישראלי יותר מספוקן וורד. בכל זאת מה אנחנו יודעים לעשות יותר טוב מלדבר ולדבר? מי שקלט את הפוטנציאל הוא הראפר, איש הספוקן וורד והמפיק המוזיקלי טאבו פלוס (ששמו האמיתי הוא יוסי שמריך), שישיק ביום רביעי הקרוב את "מילה מדוברת 2.0", אוסף ספוקן וורד שני בכיכובם של אמנים כמו קוב, הדרה לוין ארדי (שהקטע שלה ניתן כאן להאזנת בכורה), לירון תאני, וגם המוזיקאי והמפיק איל רוב והיוצר אודי שרבני, שניהם כותבים גם עבור וואלה! תרבות. האוסף יינתן להורדה חינמית וגם הכניסה לאירוע, במועדון הלימה לימה, היא חינמית.
"זה חלק מהכיף והאהבה לז'אנר", מסביר שמריך את הפרויקט, אותו הפיק מוזיקלית יחד עם שותפו הוותיק ליצירה, ג'וזף, כשעל ההפקה בפועל הופקדה ענבל בנימין. "הפרויקט הראשון היה עם אנשים שקצת יותר קרובים אליי בעשייה ועכשיו החלטנו לפתוח את זה לאנשים שלא עושים ספוקן קלאסי ויצא נהדר".
אתה חושב שהעברית מקבלת טוב את הספוקן וורד ביחס לז'אנר שלא נולד פה?
"זה ז'אנר שהתרגום שלו יותר טבעי מהיפ הופ, למרות שגם השורשים שלו לא כאן. התרגום שלו קל יותר כי השירה העברית היא משהו שקיים הרבה זמן וגם הקראות של שירה בעברית זה משהו שישנו. הספוקן משתלב פה היטב".
מצד שני, ספוקן וורד הוא סוג של אמצעי מחאה, וכאן - מי שעוסק בו הם אמנים יחסית ותיקים שלא באים מהצד הנמוך של החיים.
"הספוקן וורד הוא אמצעי שכל מי שרוצה להתעסק בו יכול להתעסק בו. אני לא חושב שבחו"ל זה ה-ז'אנר של מי שלא יכול ואין לו. גם בחו"ל מתעסקים בו מגוון רחב של טיפוסים".
אתה חושב שיש לספוקן כוח לפרוץ לקהל רחב יותר, כמו שהדאבסטפ עשה למשל?
"שמע, דאבסטפ הוא ז'אנר מועדונים ושם הכוח שלו. משתמשים בו כי הוא הגיע לתפוצה רחבה ואפשר להשיג ככה קהל. הספוקן וורד, בגלל שהוא ז'אנר יותר אינטימי, הוא לא ז'אנר שימלא אולמות גדולים. הוא ללא ספק יכול להגיע לתפוצה רחבה יותר ממה שהוא כרגע, אבל הוא לא מקביל לשום ז'אנר מיינסטרימי".
מי מהמשתתפים הפתיע אותך בספוקן שלו?
"הפתיע אותי שלירון תאני הסכים להשתתף, כי אמנם ידעתי שיש לו נגיעה לדברים האלו אבל לא חשבתי שבעשייה עצמה. בתהליך האיסוף, קיבלנו הרבה טקסטים מחבר'ה מתחילים והרבה מהם היו מאוד בוסריים. בסופו של דבר, הסלקציה נעשתה לפי רמה ויצא שהחבר'ה הוותיקים, מן הסתם, עושים את זה יותר טוב".