פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נאום ניצחון: הנאומים הגדולים של הקולנוע

      לא רק קולין פירת' ב"נאום המלך" צריך לשכנע: ההיסטוריה הקולנועית מלאה בנאומים מרשימים - מ"הדיקטטור הגדול" דרך "ספרות זולה" ועד "מאחורי הסורגים"

      בהוליווד יודעים כבר שנים שנאום קולנועי סוחף הוא אחד הפתיונות הכי טובים לדיג של אוסקרים. נאום טוב מאפשר לשחקן טוב להפגין את מלוא הכריזמה שלו, לדבר בקול רם (כי כמו שאל פאצ'ינו לימד אותנו, שחקן טוב נבחן ברגעים שהוא צועק) ולרגש את הקהל עד דמעות. זאת אולי אחת הסיבות שיוצרי הסרט "נאום המלך", שיוקרן החל מיום חמישי הקרוב בבתי הקולנוע בישראל, בנו עלילה שלמה לקראת נאום שיהווה את רגע השיא של הסרט. ובהתאם, באמת כולם מדברים על קולין פירת', כוכב הסרט, כזוכה הבטוח באוסקר לשחקן הטוב של השנה. ולפיכך, אין רגע יותר מתאים מזה כדי לחזור לנאומים זכורים נוספים של הקולנוע.

      צ'רלי צ'פלין – הדיקטטור הגדול (1940)

      קצת לפני שגודל הזוועה של החזון שלו התגלה ברבים, היטלר היה עדיין רודן מצחיק למראה, שאפשר היה ללעוג לו ולקוות שיתעשת ויתחיל להתנהג יפה. זה בדיוק מה שניסה לעשות צ'רלי צ'פלין, הקומיקאי הגדול, כשסיים את הסרט המשעשע שלו "הדיקטטור הגדול" בנאום מרגש ותמים להפליא, שבו הוא מתחזה לרודן הגרמני וקורא לבני עמו להפסיק לעשות שטויות ולפעול יחד למען עתיד האנושות. היום אחרי שהתמונה המלאה של הזוועות נחשפה בפנינו, הסרט כבר נראה הרבה פחות משעשע והנאום של צ'פלין בסיומו מעורר בעיקר עצב גדול.

      מרלון ברנדו – חופי הכרך (1954)

      מרלון ברנדו זכה באוסקר הראשון שלו על התפקיד של טרי מלוי, סבל בנמל שמחליט להעיד נגד ראש האיגוד המקצועי הקשור למאפיה. אחת הסיבות המרכזיות לזכייה שלו היא ללא ספק הנאום המרגש, שבו מלוי מאשים את אחיו העורך דין (רוד שטייגר) בכך שבגלל השחיתות שלו, נאלץ לוותר על קריירת איגרוף מבטיחה.

      "יכולתי להיות מישהו!", זועק ברנדו ברגע השיא המפורסם של הנאום. 26 שנה מאוחר יותר, רוברט דה נירו ציטט את הנאום של ברנדו ב"השור הזועם" של סקורסזה. גם הפעם חברי האקדמיה הבינו את הרמז, וזיכו גם אותו באוסקר לשחקן הטוב ביותר.

      מייקל דגלאס – וול סטריט (1987)

      הנה נאום קצר שהגדיר תקופה. כמו ברוב הנאומים הגדולים, מה שמדליק אותנו בו הוא פחות המכלול ויותר משפט אחד מבריק, שנוגע במשהו מאוד עמוק בנפשנו. במקרה של "וול סטריט" זה היה "תאוות בצע זה טוב", המנטרה שמייקל דגלאס הנבל הרביץ בצ'רלי שין התמים. אמנם בסופו של דבר לנבל ציפתה מפלה כואבת, אבל דגלאס יצא מהתפקיד עם אוסקר ביד.

      ג'ק ניקולסון – בחורים טובים (1992)

      "אתם לא מסוגלים להתמודד עם האמת!", צעק ג'ק ניקולסון על טום קרוז, במהלך נאום הודאה באשמה מרטיט בבית משפט צבאי. האג'נדה של קולונל ג'ספ, הדמות שניקולסון גילם בסרטו של רוב ריינר "בחורים טובים", היתה שלדאגה לזכויות אדם אין מקום כשמדובר בהגנה על המולדת. היות שהאמריקאים השמאלנים האלה לא מבינים מהחיים שלהם, העמדה הזאת הגדירה את ג'ספ כנבל של הסרט. מה הם מבינים? אבל, בכל אופן, גם הפעם האקדמיה לא היתה יכולה להשאר אדישה וציינה את משחקו של ניקולסון באוסקר לשחקן המשנה.

      סמואל ל. ג'קסון – ספרות זולה (1994)

      אמנם סמואל ל. ג'קסון לא זכה לאחוז בפסלון המוזהב אלא נאלץ להסתפק רק במועמדות, אבל ההופעה שלו בתפקיד הגנגסטר ג'ולס ב"ספרות זולה" של טרנטינו היא ללא ספק אחד ממפגני המשחק המרהיבים ביותר של שנות התשעים. השיא שלה היה כמובן הדקלום התיאטרלי של פסוק י"ז מפרק כ"ה של ספר יחזקאל, אותו אימץ לעצמו ג'ולס כסט-אפ לפני שהוא יורה במישהו. זה אולי לא ציטוט מדויק של המקור התנ"כי אבל השילוב בין המשחק האדיר של ג'קסון לקלוז-אפ המטורף שטרנטינו העניק לו יצר קסם קולנועי בלתי נשכח.

      מורגן פרימן – חומות של תקווה (1994)

      באותה שנה שבה סמואל ל. ג'קסון חישמל את הקהל בפסוקים מיחזקאל, נתן מורגן פרימן נאום קלאסי משלו, בתור אסיר ותיק שכבר לא שם זין. כהרגלו של פרימן זה היה נאום נקי מקישוטים, ישיר ומלא שאר רוח, שבו שטח את תפיסת החיים שלו אחרי 40 שנה בכלא בפני ועדת השיחרורים. את הועדה בסרט "חומות של תקווה" הנאום שיכנע, את האקדמיה פחות, והיא העדיפה לתת את האוסקר באותה שנה לטום הנקס על "פורסט גאמפ". נו, טוב.

      מל גיבסון – לב אמיץ (1995)

      כמה שנים לפני שגילה לעולם את פרצופו המכוער כאלכוהוליסט אנטישמי, ביים מל גיבסון כמה וכמה סרטים לא רעים, כולל האפוס "לב אמיץ" שזיכה אותו במפתיע בשלל אוסקרים. גיבסון עצמו שיחק את וויליאם וולאס, גיבור סקוטי מהמאה ה-14 שמוביל את ארצו למרד בשלטון האנגלי האכזרי.

      הסצנה הזכורה ביותר מהסרט היא כמובן הנאום של וולאס לפני היציאה לקרב, שבו הוא רוכב על סוסו כשפניו צבועות בכחול וזועק סיסמאות מלחמה משלהבות כמו "הם יכולים לקחת מאיתנו את החיים, אבל הם לעולם לא יקחו מאיתנו את החופש שלנו!". בסקוטית זה כנראה נשמע יותר טוב.

      ויגו מורטנסן – שר הטבעות, שיבת המלך (2003)

      אמנם נאום המלחמה של ויגו מורטנסן בתפקיד ארגורן ב"שיבת המלך" הוא בעצם חיקוי חיוור לנאום של מל גיבסון ב"לב אמיץ", אבל אנחנו לא באמת רוצים להסתבך עם הלובי הכל יכול של אוהדי "שר הטבעות". אף כי ככל הידוע לנו מורטנסן אינו אנטישמי, חייבים להודות שיש לו עוד הרבה מה ללמוד מהכריזמה של מל הישיש. בכל אופן, גם כאן מדובר בנאום שבא לשלהב לוחמים לפני יציאה לקרב מכריע, וגם כאן ציפו לצוות של הסרט שלל אוסקרים בסוף הדרך.

      ארנון צדוק – מאחורי הסורגים (1984)

      וכעת, לנציגות המקומית. ארנון צדוק הזועם בתפקיד אורי, אסיר כבד בכלא שכולל גם אסירים ביטחוניים ערבים, יוצא למאבק בשוברי שביתה. מוחמד בכרי צופה מהצד, ומבין לאט לאט שעם פרפורמר כריזמטי כזה בהחלט אפשר לשתף פעולה, למרות חילוקי הדעות. האקדמיה האמריקאית, אגב, לא נשארה אדישה גם הפעם והעניקה ל"מאחורי הסורגים" מועמדות לאוסקר הסרט הזר.

      .