בסוף 2004 הגיע לידי בית המכירות הפומביות סותביז בניו יורק אוסף כתבי יד שהוצא מדירת מרתף בברוקלין. בדירה הזו חי הסופר טרומן קפוטה, שלפני עזיבתו דרש משומר הבניין לזרוק את תכולתה. התובנה של השומר היתה שדברים כאלה לא זורקים וכעבור יותר מיובל, לאחר שהלך לעולמו, החליט קרוב משפחתו למכור את הכתבים. אחד מהם היה "חציית קיץ", הנובלה הראשונה שכתב טרומן קפוטה ושאותה מעולם לא התכוון לפרסם.
ניו יורק, 1945, ימי השרב הגדול. גריידי מקניל, נערה בת 17 ממשפחה אמידה, נותרת לבדה בעיר לאחר שמשפחתה יצאה לחופשה בצרפת. כמו כל צעירה מתבגרת, גם היא נשאבת אל עולם של חיזורים וחיפוש אחר אהבה. מעמדה הכלכלי וחברו?ת הילדות שלה עם הסטודנט פיטר בל נראים כתשתית טובה להפיכתם לבני זוג, אולם גריידי מתאהבת דווקא בקלייד מנזר, יהודי עני ממשפחה קשת יום מברוקלין. כעת היא צריכה להחליט לא רק כיצד להסביר למשפחתה את בחירתה, אלא גם מה תהיה השורה התחתונה מכל הקיץ הזה.
במקרה של "חציית קיץ", הסיפור שעומד מאחורי הפרסום חשוב במיוחד. כשלעצמו, הספר לא משתווה ליצירות המאוחרות יותר של קפוטה. הוא לא מגיע לרמת המורכבות של "ארוחת בוקר בטיפאני'ס" או לפרפקציוניזם של "בדם קר". ועם זאת, למרות ואולי בזכות הבוסריות שלו, הספר עוצמתי דיו כדי להבין את החשיבה שעיצבה את דרכו של קפוטה כסופר-על. גריידי היא דמות שטוחה בהרבה מהולי גולייטלי, גיבורת "ארוחת בוקר בטיפאני'ס", אבל לא פחות פרובוקטיבית ממנה. בניגוד להולי, היא באה מרקע סוציו-אקונומי גבוה ולא התגלגלה לכוכים האפלים של ניו יורק משום שזה היה ייעודה כילדה סוררת מטקסס, אלא מתוך מודעות מלאה לכך שהגבר שאתו היא הולכת לא ממש מייצג את החינוך שניסו הוריה להנחיל.
נשים קטנות
אבל לא בסטייה המעמדית, זו שנטחנה רבות עוד בספרות של המאה ה-19, טמון החטא של גריידי. היא לא נחשבת למורדת בכך שכבת עשירים היא בוחרת בבן המעמד הנמוך, אלא מכיוון שהיא בעצם לא בוחרת כלל. קפוטה בחר להשטיח את כל הדמויות ובמיוחד את זו של גריידי ולשחרר אותן מכל מחויבות. העלילה עצמה נשארת שטוחה ונטולת נקודות קליימקס (למעט הסיום), כשכל משפטי המפתח שאמורים ליצור את הטוויסט הסוחף מוגשים כבדרך אגב. דוגמה להתנערות הרגשית של הגיבורים אפשר למצוא בעמוד 38: "הוא קם על רגליו באיטיות, עיניו ריקות כעיני עיוור, ובאנחה שטלטלה את כל החדר שמט את ראשו על כתפה של גריידי: אני בן אדם מאושר, אמר. בכך זה נגמר, והיא לא רצתה ממנו דבר עוד, תשוקות הקיץ צנחו והתגלגלו בתוך זרעי חורף; הרוחות פיזרו אותם לפני שבא אפריל נוסף ופרחיהם לא הנצו".
האם עשה זאת קפוטה בכוונה תחילה? ייתכן שכן. החד-ממדיות של הדמויות מעצימה את הספר, אף על פי שאפשר לראות בה עוד עדות לחוסר הבשלות של "חציית קיץ". בספרות המערבית של אמצע המאה שעברה היה מותר לנשים למרוד, אבל אסור היה להן להתחמק מהטוטאליות. קפוטה חושף טיפוס גנרי של צעירה מבולבלת ותועה ולא מייצר את האידיאל האמריקאי דאז של האישה הבוגרת טרם זמנה, זו שחיכתה בכיליון עיניים לחייל החוזר משדה הקרב וייצגה את תחילתו של עידן הבייבי בום. בעמוד 79 הוא מדגים כיצד מתברר לגריידי שהיא חלק מהתמונה הזו בלא שרצתה בכך: "חתונות מתרחשות רק בהמשך, בעוד זמן רב, כאשר החיים הרציניים והאפורים מתחילים והיא הייתה בטוחה שחייה עדיין לא החלו: אבל עכשיו, כשראתה את עצמה קודרת וחיוורת במראה, ידעה שהחיים האלה החלו והם נמשכים כבר זמן רב למדי".
אני היא הולי גולייטלי
טרומן קפוטה החל לכתוב את הנובלה בגיל 19, ובגלל אישיותו הסבוכה וההומוסקסואליות המוצהרת, יש לשער כי דמותה של גריידי משקפת בבואה של עצמו. הוא רומז גם ליחסה של החברה אליו דרך בחירת השם הזכרי של הוריה (עמוד 15): "גריידי תמיד ניסתה לגזול ממנה ולרמות אותה, בעצם היותה בת ולא בן. כשנולדה, נתנה לה בכל זאת את השם גריידי... אבל גריידי מעולם לא הייתה גריידי, היא לא היתה הילד שלוסי פיללה לו".
החוויה של קפוטה המשתקפת דרך נערה מתבגרת מייצרת נקודת השוואה נוספת - "שלום לך עצבות" של פרנסואז סגאן, שנכתב תשע שנים אחרי אבל ראה אור יובל קודם לכן. הגיבורה שיקפה את דמותה של סגאן כנערה פרועה ומתבגרת, אם כי ססיל, בניגוד לגריידי, כן היתה טוטאלית. עם זאת, המבנה דומה רומן מתבגרים תמים, לכאורה, שמבשיל להיות מותחן עם מרכיבים פטאליים. ההבדל הוא ש"שלום לך עצבות" נחקק כחוויה מרגשת שהתוותה את המשך הדרך של סגאן ו"חציית קיץ" הוא חשיפה מאוחרת לטיוטה מלאת חורים, שמשמעותה כיצירת הביכורים של קפוטה בעיקר סמלית. לא מומלץ לקרוא את "חציית קיץ" כדי להתוודע לקפוטה לראשונה, אולם כשמכירים את הספרים המושלמים שראו אור לאחר מכן, בסך הכל זו הזדמנות טובה לחזור לאחור ולגלות את ניצני הלידה של הפיגורה הספרותית המרשימה.