בכורה: עידן חביב - "אין פה מקום"

אחרי שהשתחרר משירות צבאי של שש שנים כקצין, עידן חביב מצא את עצמו אבוד בתל אביב. הוא ניסה לפתח קריירה מוזיקלית, אבל נתקל בדלת האטומה של חברות התקליטים, שחלקן לא חזרו אליו וחלקן הציעו לו חוזים מעליבים. "עד שהבנתי מה אני רוצה לעשות, לא הצלחתי להגשים את זה", מספר חביב בראיון לוואלה! תרבות לרגל צאת הסינגל החדש שלו, "אין פה מקום". "לא קיבלתי פידבק ומי שכן הביא פידבק טוב הציע חוזה מטומטם, מה שלא עזר. בתוך כל הדבר הזה, יש את המציאות הישראלית והארץ הזו, השילוב המשוגע בין אנשים שחיים בשגרה ולידו חיילים נהרגים".

"כן, כי חשבתי שאין פה מקום לשיר ולחלום. אבל אז התחלתי להופיע ולהניע את זה לבד, בלי אף אחד. אחרי זה הלכתי ל'הישרדות' כי כסף לעשות אלבום לא היה, כל החסכונות משירות הקבע נגמרו וגם את הלימודים התחלתי והפסקתי. רציתי קלפים חדשים והלכתי על זה".

חביב אכן הלך על זה ובמהלך אחת התוכניות של העונה בה כיכב, ניגן את "אין פה מקום", שגם היה בדיסק דמו שחילק חביב בהופעות. גרסה אחת של השיר מצאה את דרכה לרשת והפכה ללהיט, עם מאות אלפי צפיות. "האמת היא שזו גרסה שאני לא יכול להאזין לה יותר", אומר חביב. "יש בה זיופים של ממש".

"אין לי מה לכעוס – לכל אחד יש את היעדים והמטרות שלו. אם מישהו שלא הצליח לספק את הסחורה, זו זכותו. בחברות תקליטים שאלו אותי כל מיני שאלות מוזרות – אם אני מוכן לשנות את שם המשפחה שלי וכמה שירים אני כותב ביום – אין לי מושג אפילו איך לענות על זה".

"קשה לי עם הגדרות – אולי זו אחת הבעיות, שאני לא מסתכל על עצמי כמוזיקאי, כי לא למדתי את זה בשומקום, גיטרה למדתי בעצמי. אני חושב שאחרי שהאלבום ייצא, ככל שהזמן יעבור אני יותר אסתכל על הדברים האלו ככה".

בדרך מ"הישרדות" לאלבום הבכורה בהפקת גלעד שמואלי, שייצא במרץ בחברת היי פידלטי, הסביק חביב לעבור באוגנדה, לצילומי "אבודים באפריקה" המצוינת עם רותם סלע. "אמרתי ליובל שפרמן, הבמאי, שהוא ממש משוגע, שהוא יהיה תקוע איתי באוגנדה אם אני לא אצליח לספק את הסחורה. בסוף זו היתה חוויה אדירה".

"כקונספט, אולי באמת בגלל שעד גיל 18 עשיתי מה שההורים אמרו ואחרי זה עשיתי מה שהמפקדים אמרו, החלטתי שאני עושה מה שבא לי. היום, מבחינה מקצועית, אני מאמין שצריך להתמקד בנושא אחד וזה מביא להתפתחות והחומרים יוצאים הרבה יותר טוב".

"תראה, רק בתל אביב הבנתי שאני לא שייך למסגרות ושהמסגרת שהייתי בה, הצבא, לקחה ממני כל כך הרבה כי אני טוטאלי. היו לי כל מיני נקודות של משבר בצבא שעברתי ובתל אביב הבנתי שאני פשוט לא שייך לשם יותר".

"אחרי חמש שנים של שחרור, מה שאני צריך זה את המילואים כדי להבין שעשיתי את ההחלטה הנכונה".

"נראה לי שכן. לכל אחד מגיע לעבור את הדבר הזה, זו חוויה מטלטלת וככל שאתה נמצא שם יותר זמן אז אתה מיטלטל יותר, זו חוויה סופר-רוחנית, אתה ממש נטול כל רכוש חוץ מהבגד ים ואתה עובד עם אנשים. בבוקר אוהבים אותך ובערב שונאים אותך".

20/2 – קפה ביאליק תל אביב
23/2 פאב אלפנט – קריית חיים
10/3 מועדון לבונטין 7 – תל אביב