בעוד האקדמיה הממוסדת מגלה יותר ויותר עניין בתרבות הפופ, יש בתל אביב מי שהפך את לימודי המוזיקה לאירוע שבועי חשוב ומדובר, בו בכל פעם זוכים כ-50 איש לשמוע הרצאה בנושאים מוזיקליים משתנים מעיתונאים, מוזיקאים וסתם משוגעים לדבר, והגילוי נאות מחייב ביניהם כמה אנשי וואלה! תרבות כמו החתום מעלה, אבנר שביט ועוד.
הפלא הזה קורה במסגרת "החוג לתולדות המוזיקה" שמנהל ישיב כהן, מוזיקאי (מלהקת Men of North Country), די ג'יי ויועץ תוכן מוזיקלי. החוג מתקיים בימים אלה בקוזה נוסטרה בנחלת בנימין שבתל אביב, ועתה, אחרי 100 שבועות (לא רצופים כמובן) של הרצאות ושבע שנים וחצי בסך הכל, עולות חלק מההרצאות לבלוג מיוחד שהקים כהן, בו יכול כל אחד להאזין בחינם להרצאה.
"הרעיון התגלגל אצלי במשך כמה חודשים", מסביר כהן על החוג. "בהתחלה חשבתי על חוג בית קטן, אבל משהסתבר שאין לי סלון גדול מספיק שיניתי כיוון. האמת היא שרציתי ליצור איזושהי סיטואציה שבה אני אוכל להקשיב לידידי דב בן ג'ויה מדבר על מוזיקה (וכמובן שהוא אחד היחידים שמסרבים באופן עקבי לפניותיי לדבר בחוג). גם רציתי ללמוד (ולמדתי. המון) וגם היה נראה לי באותה תקופה שיש הרבה קסם בלדבר על מוזיקה, והיה נראה לי נכון לרתום אותו לסיטואציה חברתית-קהילתית. אני שמח שאחרי יותר משבע שנים אני לא בדעה אחרת".
ההרצאה הראשונה בחוג היתה של העיתונאי והמוזיקאי ארי קטורזה, שדיבר באופן סמלי על לידת הרוקנרול ותרבות הנוער האמריקאית בפיפטיז. "בלי להיכנס לכל מיני טיעונים עמנואל לוינסיים על חשיבות הפנים של האדם ועל המרחב האנושי שהן פותחות בפנינו, אני חושב שיש שקיפות גדולה יותר בדיבור", מסביר כהן את יתרונות החוג. "כדי שקורא ירגיש את הברק בעיני הכותב ואת האמונה העמוקה שלו במוזיקה עליה הוא כותב, יש צורך בכישרון כתיבה. במפגש פרונטלי אין צורך בתיווך הזה. הברק, אם הוא קיים, פשוט שם, גלוי, בשני צידי החדר. אני חושב שגם הקהל וגם המרצה מרגישים את זה".
איזו עוד הרצאה היית רוצה לשמוע בחוג?
"יש הרבה, כמובן. כמה שמות שעולים לראש שהייתי רוצה הרצאה בעניינם הם צ'אק ברי, בובי בלאנד ושלושת הפולים סיימון, וולר ו-ווסטרברג מלהקת הריפלייסמנטס. העם צריך ריפלייסמנטס ולצערי, ביותר ממובן אחד".
