על הקו המזגזג והעדין שבין הומור למבוכה, בין מצחיק למחריד מהלכים רוב הקומיקאים. ב"עונת החתונות וצרות אחרות", שחזרה בתחילת ינואר לערוץ קומדי סנטרל של HOT, המאזן נוטה לפעמים לכאן ולפעמים לשם. דנה מודן ורועי לוי המגישים הם שני שועלי הומור ותיקים שידעו לא מעט קרבות ובדרך כלל יוצאים כמנצחים. העניין הוא שהחומר שיש להם לעבד הוא החומר ההפכפך והלא צפוי מכולם בני אדם; וכשמוסיפים את עובדת היותם של בני אדם אלה ישראלים נטולי מודעות עצמית, אתיקט התנהגות או ריסון בריא, הם כבר הופכים להיות פחות מצחיקים ויותר מגעילים ולא משנה מה יעשו מודן את לוי.
"דאבל דייט" זצ"ל, ששודרה בערוץ ביפ ב-2004, היתה תוכנית מבריקה מכיוון שהושתתה על הסיטואציה עם הפוטנציאל הכי מביך בעולם, גם כאשר מגיעים אליה עמוסי כוונות טובות ופאסון. ואכן, הדייטים הראשונים היוו קרקע פורייה להערות המצחיקות של כותבי התוכנית ושל המנחים. גם כאשר המשתתפים היו מעצבנים או מטופשים, הרווח היה גדול מההפסד בגלל שהיה מי שהשכין סדר והחזיר את השפיות כדי לאשרר לנו שהעולם לא שייך רק לבורים ולגסי הרוח. "עונת החתונות" המשיכה את הקו העקרוני ורכבה על העובדה שכלות ערב חתונתן הן ברובן מפלצות בהינומה, והיתה קורעת מצחוק בדיוק בגלל אותם פרמטרים מאזנים וחשובים.
בעונה הנוכחית, התוכנית הורחבה לעסוק בשלל נושאים משפחתיים ולפני כמה שבועות שודרו ארבעה פרקים שעקבו אחרי מעללי משפחת חלפון הנוסעת לטיול באילת. החלפונים וזה מצער לומר הם הישראלי הדוחה. פילוסים מהסוג שדוחף את האוכל בבופה המלון לתוך שקית וזה לא דימוי, כן? זה באמת קרה. הם צורחים במקום לדבר, מקללים, דוחפים ומביכים ואז נשבעים שהם מתים האחד על השני. שמרו אותי מאוהביי, כמו שנאמר.
לחלפונים יש שישה ילדים, שחראם לדבר עליהם כי הם קטינים, אבל אם ההורים האיומים שלהם לא מנעו מהם להצטלם באופן החושפני הזה, אפשר לומר בכלליות שחונכו להיות דור שני לאזרחים מחרידים, וולגרים וגסי רוח. דיאלוג לדוגמא של ההורים עם קצין ביטחון יבהיר לכם עם מי יש לכם עסק, גם אם חסכתם מעצמכם את הצפייה: "יש לכם נשק?", ומירלה חלפון בתשובה אלגנטית, "לבעלי יש בין הרגליים". מקסים. אפילו מודן את לוי לא הצליחו להחניק את המבוכה ולאזן את התמונה.
עריכה, עריכה, אבל מה עם ליהוק?
סביר להניח שמי שצפה במשפחת חלפון בגרסה המקורית של ארבעה פרקים המתעדים את הטיול מהגיהינום לאילת לא הצליח למחוק את המראות הקשים, ועל כן בטח הופתע עד מאוד מהגרסה המרוככת, הכמעט הולמארקית (הכל יחסי, כן?), ששודרה אמש (שישי) בערוץ 10. העיקרון הוא כזה ארבעה פרקים המשודרים בערוץ קומדי סנטרל מכווצים מדי שבוע ונערכים מחדש לכדי פרק אחד המשודר בערב שישי בערוץ 10, לטובת אלו שרוצים ללכת בלי (כבלים) ולהרגיש עם. אלו מכם שהתוודעו לראשונה לחלפונים בגרסה של ערוץ 10 לאו דווקא יבינו על מה המהומה הגדולה: קללות? מכות? צרחות שלא ברא השטן? סך הכל משפחה די סטנדרטית. אמנם כזו שמעלה סיר חריימה לטיסה לאילת ושודדת את הבופה של המלון, כי הרי הכל כלול, אבל בטח שלא מדובר ביותר מזה.
ובכן דווקא כן. האבולוציה הטלוויזיונית המעניינת שכל כולה עריכה מחודשת נטלה את חומר הגלם הדביק והדוחה ששודר בערוץ קומדי סנטרל, והיה כמעט בלתי נסבל לצפייה, וריככה אותו ככה שלא יגרום לכם להקיא את העוף של ארוחת ערב שישי. מעניין, ואף ראוי להערכה, שמישהו חשב על טובתנו, אבל זה עדיין לא מצליח להפיג את הטעם המר של שבוע החלפונים בקומדי סנטרל, בסדרה שככלל מהלכת תמיד על הצד הנכון שבין מצחיק למחריד.
אולי זה אנחנו שהתבגרנו, אולי מידת הסבלנות לגועל שממלא את הרחוב, המסך, הכנסת, מוסד הנשיאות נשחקה. אולי מה שהיה חינני ונסלח הפך לבלתי נסבל עבורנו. באמת שיכול להיות. אבל, למרות שכל הנוגעים בעשייה, הנחייה וכתיבת "עונת החתונות וצרות אחרות" הם אנשים מוכשרים, מצחיקים ואינטליגנטים, ספיישל החלפונים שמילא שבוע שידורים שלם בקומדי סנטרל השאיר בעיקר בטן במועקה ולא מעודף צחוק. בגרסה של ערוץ 10, לעומת זאת, הייאוש נעשה יותר נוח.
אם בכל זאת לקחת את כל העניין כמקרה מבחן ולהתבונן בצד התיאורטי שלו, הרי שאם לעולם הנדל"ן העיקרון המנצח הוא לוקיישן-לוקיישן-לוקיישן, הרי שבטלוויזיה מדובר בעריכה-עריכה-עריכה. אמנם במקרה של החלפונים, אולי היה כדאי גם להפעיל את שיקול הליהוק, אבל זה כאמור כבר חריימה מתחת לגשר.