פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טבית התקליט: על האלבום "דודו טסה והכוויתים"

      לא חשוב אם דודו טסה הוא רוקר, זמר מזרחי או אמן מיינסטרים - אלבומו החדש, "דודו טסה והכוויתים", בו הוא חוזר למקורותיו העירקיים, כל כך יפה שכל ההגדרות מיותרות

      רוקר אמיתי זה אחד שפורץ את הגדרות ודודו טסה לגמרי עונה על ההגדרה הזאת. אז מצד אחד הוא רוקר, ומצד שני הוא עושה מוזיקה מזרחית. אשכרה מזרחית, בלי שום הסתייגות - מוזיקה שמגיעה מהמזרח, ליתר דיוק מעירק. ואם כך הוא לכאורה זמר מזרחי. מצד שלישי, הוא נמצא בלב המוזיקה הישראלית, ביצע שירי ארץ ישראל כמו "היה לי חבר היה לי אח" ו"אני גיטרה", הפיק להקת Pאנק והוא באופן כללי פוזל אמנותית לכל כיוון אפשרי. בקיצור, דודו טסה הוא סוגיה לא פשוטה לחנויות המוזיקה. הבן אדם חף כמעט מכל הגדרה, חוץ מההגדרה הבסיסית: דודו טסה – מוזיקאי.

      בתכל'ס, טסה הגיע לגן עדן. מותר לו הכל והוא לא מחויב לשום דרך. עכשיו בא לו על האלבום "דודו טסה והכוויתים", בו הוא סוגר מעגל עם שורשיו המוזיקליים שנטועים בעירק, בגינה של משפחת אל-כוויתי, שהם הסבא והדוד שלו, דאוד וסאלח אל-כוויתי, שניים שהיו מנביאי המוזיקה העירקית המודרנית.

      עטיפת האלבום דודו טסה והכוויתים (סריקה)
      החיבור בין הרוק לצלילים העירקים העתיקים, לא דורש מאף צד להתעקם. שני הסגנונות נותנים בראש ומשתוללים. עטיפת האלבום (סריקה)

      בעבר, פלירטט טסה עם אחד משיריו הגדולים של סבא שלו, "פוג אל נאחל", שגם הפך לסוג של להיט בקריירה של הנכד. באלבום החדש, הוא הולך עד הסוף. טסה לקח הקלטות ישנות, חידש חלק מהשירים, עטף אותם בכלים מודרניים והוריד מהם את אבק הזמן. "דודו טסה והכוויתים" הוא הצצה לבית משפחתו של המוזיקאי הרב-גוני הזה, שיש בו פתיחות טבעית עד כי כולם יכולים להיכנס אליו ולהרגיש בבית, אפילו יהודית רביץ, ששרה באלבום את "ו'יין ראיח ו'יין", וברי סחרוף שמשתתף ב"לא תר'יב עני ותרוח".

      ההפקה המוזיקלית של האלבום מדהימה. החיבור שנוצר בתוכו בין הרוק לצלילים העירקים העתיקים לא דורש מאף צד להתעקם ושני הסגנונות נותנים בראש ומשתוללים. כך, גם אם לברי סחרוף אין את היכולת לשיר מקאמים, זה לא מפריע לו להשתתף באחד הקטעים הטובים באלבום.

      ועם זאת "פוג אל נאחל" עדיין חסר באלבום, למרות שנטחן מכל הכיוונים, והיה נחמד אם לכל הפחות היו מוסיפים את הביצוע המקורי כרצועת בונוס, או משהו נאמן למקור. אך, כאמור, גם בלעדיו האלבום מלא פנינים: "דלינא", למשל, הרצועה החזקה בו, נוחתת על האוזניים בסערה כבר עם תחילת האלבום. ומשם, מסע הקסם מתפרש על פני כולו, וכולם - הצלילים המערביים והמזרחיים - חיים כמו באגדות: באושר ועושר עד עצם היום הזה.

      *דודו טסה, "דודו טסה והכוויתים" (הוצאה עצמית)