אפשר להיות ציניים כמה שרוצים ולנסות להתנשא על ביצת הפרובינציאליות הדביקה, אבל "רמזור" (כמו "בטיפול" ו-"האקס המיתולוגי" לפניה) הצליחה לעשות את מה שכולנו רוצים: לקבל גרין קארד. אמש (שלישי) שודר פרק הבכורה של הגרסה האמריקאית של הסדרה, שאחרי התלבטויות וזיגזוגים שמרה על שמה המקורי; פרק שמבוסס על אחד הפרקים היותר מהודקים של "רמזור" המקורית: אתם זוכרים אותו כפרק הפותח מהעונה השנייה כאן בארץ "זהירות, אשתי באוטו".
ובכן, גם ב-"Traffic Light" מדובר בג'מעה של שלושה חברים טובים אדם (נלסון פרנקלין), כפיל של אמיר, הלא הוא אדיר מילר; אית'ן (כריס מרשל), חפר בשבילכם (נירו לוי), רק בריטי ועם יותר צ'ארם מערס-אפיל; ומייק (דיוויד דנמן) תואם איצקו (ליאור כלפון). אם בוורסיה הישראלית מדובר בשלישיית חברי ילדות, הרי שבאמריקה נטולת השירות הצבאי או חוויית הצ'כונה, הגיבושון הגברי נטוע בקולג' והשילוש הלא קדוש של הנשוי, המתמסד-בדרך והרווק הנצחי התהווה לו בין מעונות הסטודנטים למסיבות האחווה. חוץ מזה, כמו שאוהבים באמריקה, הדביקו לשלישייה חבר רביעי ליתר דיוק, חבר מת שבמותו ציווה להם את החיים כדבוקים האחד לתחת של השני. אין מה להיקשר יותר מדי לצלע הרביעית הנעדרת היא חסרת משמעות לחלוטין.
אל תפספס
"רמזור", מצחיקולה ככל שתהא, מעולם לא היתה כוס הערק שלי הנשים בה תמיד מנג'סות ומניפולטיביות, הגברים ילדותיים וחד מימדיים. אם להוריד את הדברים לסאבטקסט הנשים תמיד מתכוונות ל-"תסדר לי" והגברים ל-"ציצי". ועדיין, אם לא יורדים לרזולוציה של הפרטים הקטנים, אי אפשר לקחת מ"רמזור" את הערך הקאלטי שלה ואת העובדה שהיא קולחת ואפקטיבית.
באשר ל-""Traffic Light? אז ככה. אדם הוא בהחלט לא מפיק אירועים. מה שכן, יש לו בוס בלתי נסבל שמשפיט אותו לתכנן מופע היאבקות עבור חגיגת הבר מצווה של בנו. נלסון פרנקלין מגלם כאן מין חנון חמוד וחדל אישים, מהסוג שלגמרי כובש את האמריקאים בעידן מארק זאקרברג. במקרה הזה, אפשר לרשום אחד-אפס לאדיר מילר, על סעיף יצירתיות והומור. פרנקלין הוא קצת גנרי מדי, לעומת מילר ששנים של התחככות בצד האכזרי של הסטנד אפ הצליחו לשייף אותו לכדי קומיקאי ורסטילי מספיק כדי לשאת על כתפיו את "רמזור".
מייק, תואם איצקו, הוא עורך דין שנאבק על מקומו כאדם נפרד בחיי זוגיות עם אשתו המסרסת, ובהתמודדות עם אבהות טריה לבנם התינוק. השחקן דיוויד דנמן דומה באופן מדהים דווקא לאדיר מילר דבר שיש לו ערך בידורי נוסף עבור הצופה הישראלי בדמות המשחק "רגע, רגע, מי הוא אמור להיות?" והוא חינני במידה הנכונה והרבה פחות לוזרי מאיצקו הסמרטוט. אשתו האסיאתית (לייזה לפירה), תואמת לילך (יעל שרוני), רודה בו בערך באותו האופן. העובדה שבסדרות אמריקאיות שחקניות אסיאתיות מלוהקות פעמים כה רבות לגלם נשים חסרות הומור ומרושעות היא כבר בעיה של אובמה, ולא נעסוק בה כאן. בעניין איצקו- מייק, נתפשר על תיקו.
אל תפספס
בסוגיית חפר, אנחנו בבעיה. המקבילה האמריקאית הכי דומה לערס כובש היא פחות או יותר ג'ואי מ"חברים". השחקן הבריטי המתוק כריס מרשל, שמגלם את אית'ן הרווק הנצחי שנאמן רק לכלב השמן שלו, מצליח עם בחורות בעיקר בגלל האפיל האירופי שלו והמבטא שאי אפשר לעמוד בפניו. הוא אולי מנ-מניאק, אבל הדרך שלו לרסק לבבות הרבה יותר חלקלקה ושנונה. במדינה שנציגיה בחרו בג'קי מ"האח הגדול" כ"הכי ישראלי" אולי אוהבים את הגבר משחק המטקות ששולח אותך לעשות שחור אבל שיהיה חזק ושהמים ירתחו טוב טוב, אבל עם כל הכבוד לגיסנו, במקרה הזה לוקח בן דודנו. אחד אפס לאית'ן.
לצפות בגרסה הכמעט אחד לאחד של "Traffic Light" ל"רמזור" זו חוויה משונה בערך כמו לגלות שאת חלק מ"אורה הכפולה", רק שהתאומה שלך מדברת לוס אנג'לסית שוטפת. אם לנסות ולתת מושג לאיך נראה השיבוט הזה, דמיינו את "כולם אוהבים את ריימונד" פוגשת את "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס". סביר להניח שבשביל האמריקאים מדובר בקומדיית יחסים עם רגליים על הקרקע ומבט כן אל נפתולי הזוגיות. בשבילנו זו אינה אלא הגרסה המעונבת והמצוחצחת של "רמזור" המחוספסת והזיפית. לכן, ממש לא נתרסק אם "Traffic Light" תישאר לה שם בארצות הברית: המקור בכל מקרה נמצא לנו מתחת לבית, את תקציב הרכש עדיף לבזבז על ממתקים אמריקאים יותר שווים.