הסינמטק בתל אביב יקרין מסוף החודש הבא את "העפיפונים של ארמנד", סרט עצמאי ודל תקציב המציג את סיפורו של טייס במילואים שנקרא לבצע סיכולים ממוקדים ברצועת עזה. ארמנד מוצא עצמו על ספת הפסיכולוג בשל רגשות אשם על הרג חפים מפשע, וכן נאלץ לשכור את שירותיו של עורך דין כיוון שהוא נתבע על ידי ארגוני שמאל. יש אפילו מי שהגדירו אותו כסרט הימני הראשון שעוסק בנושא.
"אני רואה את הסרט לא כסרט ימני או שמאלי אלא כסרט פוליטי עגום", אומר משה זאבי, יוצר הסרט, בשיחה עם וואלה! תרבות. "הסרט הוא סרט פוליטי הגון ומה שמשתמע מכך הוא שבמשוואת הסכסוך עם הפלסטינים אני מציג יותר את הצד הישראלי מאשר את הצד הפלסטיני ופה יש שינוי, מה שאני מגדיר מהפך, בתפיסת הקולנוע הישראלי. מי שיצפה בסרט יראה שיש ביטוי לכולם, אני לא מגמתי. לדעתי זו יצירת אמנות שהיא אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. הצופה יוצא קצת מחוזק כיוון שהיתה הרבה ביקורת על הסרטים הישראלים לאחרונה בקולנוע".
ואיך היה להביא סרט כזה לסינמטק בתל אביב שמקרין את "ג'נין ג'נין"?
זאבי: "כל הכבוד לאלון גרבוז (מנהל סינמטק תל אביב - ש.ג.) שדעתו הפוליטית ידועה, והוא לקח את זה בשתי ידיים ובלי להניד עפעף. אותו הדבר בחיפה ובירושלים. מה שכן, דווקא בסינמטק שדרות לא רוצים להקרין את הסרט, ולא נימקו לי מדוע. וזה סרט שחובה להציג אותו באזור הזה ודווקא שם משום מה לפי שעה לא רוצים להקרין".
מסינמטק שדרות נמסר בתגובה כי הסרט טרם שובץ להקרנה בשל אילוצים טכניים, והקרנתו במקום תיבחן בקרוב. גרבוז מצדו אמר כי הקרנת הסרט אינה יוצאת דופן: "כמו כל סרט ישראלי אחר שמקבל אצלנו במה, אנחנו לא עושים צנזורה על היצירות. אנחנו מקרינים את הסרטים והקהל שופט. אני לא מסכים למסר שלו אבל אני בהחלט מגלה סובלנות גם לאנשים שאני לא מסכים עם דעותיהם".
גרבוז לא מסכים עם הגדרת הסרט כמהפך בתפיסת הקולנוע הישראלי. "לא הייתי מגזים", הוא אומר. "זה שינוי בזה שאדם עושה סרט דל תקציב בעצמו ומתמודד עם כל הקשיים בעצמו. ולכן ברור גם שהתוצאות שלו הן פחות מכל מי שיש לו את כל האמצעים הטכניים ואת אולפני העריכה, אבל מה שהוא עשה הוא בהחלט מכובד ולכן הוא מקבל גם את הבמה", סיכם.
עוד בוואלה!
"בנחישות אפשר לעשות סרט"
הסרט צפוי להיות מוקרן בתל אביב לאורך כשלושה שבועות, ובמקביל מתוכננות חמש הקרנות בסינמטק בירושלים, וכן הקרנות בסינמטק חיפה ובראש פינה. מדובר בסרט דל תקציב באורך של כשעה וחצי שצולם במשך שמונה חודשים בערד ובביתו בגבעתיים של זאבי. "בנחישות אפשר לעשות סרט. לא חייבים לעשות אותו במיליון דולר אם יש סיפור טוב", אמר זאבי. הבמאי שגם כתב את הסרט ואף מגלם בו את הדמות הראשית, אחראי גם לצילום, העריכה וההפקה שלו.
"הסרט הזה הוא ממש עצמאי לחלוטין, אין בו שום השלמת הפקה או עזרה בהפצה מקרנות קולנוע", אמר זאבי. "בסופו של דבר כשזה לא הסתייע וראיתי שאני לא הולך לקבל שום דבר החלטתי לצאת באופן עצמאי לחלוטין עם הסרט".