ברירה טבעית: על "הישרדות – איי קמרינס"

הפרומואים היו מבטיחים. עובד הזבל העצבני מול הצפונית עם האוטו הפתוח, התעשיין המצליח מול מעצב השיער העממי, מפיקת האירועים המפונקת מול הדיילת שנמאס לה מהפרינססות – וחבית הנפץ רק מחפשת את הגפרור. הכל היה ערוך נכון ומשווק נכון, התמהיל האנושי נראה מסקרן ובעל פוטנציאל, ערוץ 10 הלך בכל הכוח על הקלף הכי חזק שלו ופימפם אותו באגרסיביות. אבל בסופו של דבר הכל תלוי בדבר אחד: כשמתחילה הנעימה המוכרת של "הישרדות", וגיא זו-ארץ צווח מתוך אווירון "20 מתמודדים, 40 ימים, ורק אחד שורד" – האם באותם רגעים אתה מצקצק בלשון בייאוש, או מחייך בהכנעה ומודה שהתגעגעת?

האם נגמרה לך הסבלנות עוד לפני שהסיפור התחיל, או שאתה צמא לעונה חדשה? האם כבר התייאשת מהריאליטי, מאסת בטלוויזיה ואתה בז לכל המשתתפים עוד בטרם פצו פה – או שעדיין נותרה בך הנטייה להתמכרות לקיטש והתשוקה העמומה לטראש משובח? אחיי לצרה, אתם לא לבד בדילמה. "הישרדות" חזרה אמש (שני) לעונתה החמישית, ונדמה שאנחנו לא פחות חוששים ונרגשים מהמשתתפים עצמם לקראת האתגר החדש שניצב בפני כולנו. עומדת לעבור עלינו חוויה מתישה ותובענית, גדושה בעליות וירידות ואירית רחמים, ועכשיו זה הזמן להחליט אם אתם חזקים מספיק כדי לעמוד בנטל, או חזקים מספיק כדי לכבות את הטלוויזיה.

אין ספק, עדיין מדובר בפורמט מנצח. הגרסה האמריקאית רצה בהצלחה כבר שנים, וגם אם הגרסה הישראלית נמתחת כמו מסטיק על פני יותר מדי פרקים – אין תחליף לחומר המקומי. מדריך טניס מכפר שמריהו עדיין מעלה יותר מטענים רגשיים מסתם מורה מוויסקונסין, ואדריכלית אירועים (מה זה לעזאזל אומר?) מתל אביב עדיין מסקרנת יותר מעוד בימבו ממנהטן. המשימות אותן משימות, הירח המלא והנחשים עדיין שם, ואת ההבדל אמור לעשות החומר האנושי. לפי הפרק הראשון נראה שהשנה אנחנו עומדים לרוץ חזק על הקלפים הבנאליים של עשירים נגד עניים ואשכנזים נגד מזרחים, אבל נדמה שיש מספיק דמויות שיצליחו לעורר עניין. אירית רחמים כבר אמרנו?

ספק אם הפעם נשמע פליטת פה מצד ההפקה שתחשוף את כל הכוונות הנסתרות של היוצרים ואת היצרים המיניים הבוערים שלהם, אבל באמת שאין צורך בזה. הכל גלוי, כמעט כמו הישבן של יאנה והמחשוף של מוראל. אחת המתחרות נמתחת אל מול הים בגב חשוף (מעניין עוד כמה פעמים השנה נראה את האימג' הזה), הסיליקונים של אירית מאיימים להתפוצץ בכל רגע, דגים סוררים נכנסים לה מתחת לתחתונים, ואתה לא יכול שלא לתהות באיזה רגע בדיוק הגיע האיש מההפקה, ואמר לבנות: "קדימה, תורידו חולצות ותחליפו לביקיני, אוטוטו מתחילים הראיונות".

בכלל, התערבות בוטה של ההפקה זו הטראומה הכי גדולה שלנו בימים האלה, וכבר במהלך הפרק הראשון – כששבט אחד זכה למגורים מפנקים והשבט השני נותר ללא כלום – הרגשנו התערבות לא הוגנת. כמו ב"האח הגדול", נדמה שגם ב"הישרדות" המשתתפים מודעים מדי לז'אנר ושולטים בכללי המשחק לפחות כמו ההפקה עצמה, אבל כנראה שיש קלישאות שאי אפשר להימנע מהן: הבחור עם המשקפיים נבחר לתפקיד החכם (הדוקטור!), הבחורה הפרימדונה מדברת על עצמה בגוף שלישי, עובד התברואה שר עופר לוי, והטיפש התורן מתחיל לכרות בריתות פתטיות כבר אחרי רבע שעה על האי. וכרגיל, הצופה מתקשה להחליט אם המשתתפים מספיק טיפשים כדי למלא את התבניות שיועדו להם, או שההתנהלות הזו היא בלתי נמנעת כשמציבים 20 מגלומנים באי בודד מול מצלמות טלוויזיה.

למרות זאת, מבחן הפרק הראשון עבר יחסית בהצלחה. למנה ראשונה קיבלנו אמש כמה פניני לשון קלאסיים ("אני כמהה לצימאון", "שלא תגמרי באגרטל באולמי רסיטל", "המקסימום שאפשר לתת זה 180 אחוז"), וגם בפרק הבא מובטח לנו משפט מחץ במועצת השבט ("תתנצל או שאני תובע אותך על לשון הרע!"). אבל מעכשיו מתחיל המבחן החשוב יותר: האם יהיה לנו כוח לשני פרקים בשבוע, בידיעה מוקדמת שבאחד מהם לא יקרה כמעט כלום ולא תתבצע הדחה? האם נוכל למשוך עם הטיפוסים האלה עונה שלמה? האם נותרה לנו הסבלנות לראות אותם עוברים שוב אותו מסלול שחוק – ממשימת ההדחה למועצת השבט, ומשם היישר למדורי הרכילות? ואולי בגלל הגודש הזה אני לפעמים גולש בוואלה! סלבס ולא מצליח לזהות את גיבורי התרבות? כרגע, כשאני חושב על המשך העונה הזו, אני מרגיש ייאוש, ובעיקר תשישות ושובע. עכשיו זה הזמן להחליט אם אני חזק מספיק כדי לעמוד בנטל, או חזק מספיק כדי לכבות את הטלוויזיה.