הרבה זמן איה כורם חיכתה לרגע הזה. שלוש שנים אחרי "שפה זרה", אלבומה השני שלא שחזר את הצלחת אלבום הבכורה שלה ושאף שיר ממנו לא הפך ללהיט בסדר הגודל של "שיר אהבה פשוט" ו"יונתן שפירא", היא חוזרת עם "שש ועשרים", סינגל ראשון מתוך "לאלף את הסוסים", אלבום חדש שמסמן גם את השינוי המהותי שכורם עברה בתקופה הזו. "עבדתי על האלבום שנה באמת, לא כמו שאומרים שנה ומתכוונים לתהליך שכולל גם איסוף חומרים או תהיות וכדומה", היא אומרת בראיון לוואלה! תרבות. "זו היתה שנה באולפן ואני שמחה שחיכיתי כל כך הרבה, כי קיבלתי את כל ההחלטות הנכונות בדרך".
כמו מה למשל?
"העובדה שעשיתי את האלבום לבד, ללא חברת תקליטים למשל. זה צעד שהייתי צריכה לישון עליו כמה לילות טובים. גם הבחירה במפיקים המוזיקליים של האלבום, תומר אדם לנצינגר (שהפיק את הבכורה הנפלאה של אשתו, אמילי קרפל ע.ש) וגיל לואיס, ואיך אני רוצה שהאלבום יישמע. הייתי עסוקה במקביל ולא הסתכלתי על הקירות, אבל השאר דרש זמן ואני מרוצה מזה".
לאמן יוצר, בוודאי כזה שידע הצלחה, קשה להישאר כל כך הרבה זמן מאחור.
"הדבר היחיד שבאמת חירפן אותי זה הדבר שאני לא מופיעה, זה צורך קיומי שלא בא על סיפוקו. בכל שאר הדברים הרגשתי ממש טוב עם כל מה שקורה באולפן ולא הרגשתי צורך להאיץ בזה".
כבר בשמיעה ראשונה אפשר להבין שכורם עברה שינוי כלשהו. מי ששמע את הגרסה שלה ל-"Falling Down" של טום ווייטס בגרסה מתורגמת שדי מזכירה את הגרסה של סקרלט ג'והנסון לשיר, מבין גם שהשינוי הזה עקבי. "אני יותר בוטחת באינסטינקטים שלי", מסבירה כורם. "אם באלבום הראשון הייתי ילדה קטנה ואבודה ובשני קצת פחות, עכשיו הגעתי לאיזשהו...לא ביטחון מלא, אבל עכשיו אני יודעת מה אני רוצה לשמוע ואני יודעת קצת יותר טוב איך להגיע לשם, בין אם זה בעיבודים ובין אם זה בסאונד. אני חושבת שמה שקרה בשנתיים האחרונות זה שההשפעות שלי קצת השתנו והבחירה במפיקים המוזיקליים היא בחירה מודעת מאוד בכיוון הזה".
ואיך איה 2011 מסתכלת על איה של "שיר אהבה פשוט"?
"פעם הייתי יכולה להגיד לך שיש לי רגשות של פספוס או הייתי אומרת לך שלא הייתי עושה את זה שוב, אבל היום אני מסתכלת על זה בחיבה מאוד גדולה. יש בשירים של פעם משהו תמים ומתוק מאוד ואני מבינה גם למה אנשים אהבו את זה. אני רק מקווה שהם יאהבו את זה בעתיד".
ואם לא? למה את מצפה בעצם?
"אני יודעת שעשינו אלבום שהוא הרבה יותר מעמיק, אבל הוא גם אלבום שאין סיבה שלא יושמע ברדיו ואין סיבה שהוא לא ייקנה כמתנה לפסח, או סתם כמתנה. כל דבר שאני עושה אני עושה כדי שאנשים ישמעו, אבל מה שהשתנה אצלי הוא שאני יודעת שהאלבום הזה הוא טוב ושום דבר שמישהו יגיד או יעשה לא ישנה את זה. אולי מנהל הבנק לא יאהב את זה אם זה לא יצליח, וזהו".
כורם התפרסמה כחלק מתנועת המסיקות/בית ספר רימון, שכללה את הפריצה הגדולה של מירי מסיקה ולאחר מכן גם קרן פלס, אריק ברמן, איתי פרל וכמובן כורם עצמה. לבד מההצלחה הגדולה של מסיקה, שאר החבורה לא הצליחה לשחזר את הבום הראשוני וכולם פנו לדרכים אחרות פלס הלכה על מהלך שיווקי שנוי במחלוקת וכתיבת טור בעיתון, ברמן נסע לארה"ב וחזר עם אספירציות בוב דילן וכורם חזרה עם מניפסט לוחמני שכתבה בבלוג שלה ופרויקט משותף ליהודים ופלסטינים בשם "Middle East Program", במסגרתו הקליטו יוצרים יהודים ופלסטיניים אלבום משותף.
"מבחינתי, מלכתחילה הסימון של כל האנשים האלו באותה מגירה היה שגוי", היא אומרת. "אבל היה לי ברור שזה יחלוף כי אנחנו אנשים שונים. עכשיו זה בא לידי יותר ביטוי. אני משתדלת לא להסתכל ימינה ושמאלה".
קראת לאלבום "לאלף את הסוסים" כי היה צריך לאלף בך משהו כדי שתגיעי למקום הזה?
"הסוסים הם כל מיני דברים בי שהיה צריך לאלף. עכשיו אני מרגישה שאני במקום".
(כתב: עינב שיף)