בית התקליט עם סימון פוספורד

אלבום אווירה מצוין, שהעביר לי את שנות ההתבגרות יחד עם אלבומים כמו 'Faith' ו-'Seventeen Seconds'. הקשבתי לאלבומים האלו בלי סוף בזמן שמוזיקה היתה הדבר העיקרי בשבילו חייתי".

"אני יודע שזה לא נחשב לאחד מהאלבומים המגניבים של פינק פלויד והייתי יכול להסתדר רק עם 'Dark Side of The Moon' או 'Wish You Were Here', אבל 'החומה' הוא האלבום הראשון שבו שמתי לב להפקה מוזיקלית כאלמנט שעומד בפני עצמו. הייתי בן 10 בערך בפעם הראשונה שמעתי את זה וידעתי שזה איכשהו נשמע גדול ובוהק יותר מכל דבר ששמעתי באותו הזמן".

"שוב, לא אלבום שנחשב להייפ כהשפעה, אבל אחד שאני עדיין יכול להקשיב לו שוב ושוב, חוץ מהקטע הראשון ("Changes" - ע.ש)".

"איזו להקה חיה נפלאה, המנגנת עם כל כך הרבה גרוב ומוזיקליות. תופים סקסיים, בס לופת ואחד הפרונטמנים/הכותבים/הפרפורמרים הגדולים שאי פעם נולדו".

"הפעם הראשונה שהבנתי שקלידים יכולים להיות מרגשים, מחוברים ובעלי יכולת ליצור רעשים נהדרים היתה דרך האלבום הזה. אף פעם לא אהבתי את קראפטוורק או דפש מוד או להקה אלקטרונית אחרת כטין אייג'ר, אבל ברגע ששמעתי את האלבום הזה רציתי לקנות סינת'סייזר אנלוגי. באופן אירוני, השיר הכי גרוע באלבום הוא שיר הנושא".

"הפסקול של הרבה נסיעות ארוכות אחרי שחגגנו כל הלילה, או הדבר הראשון שרציתי לשמוע במקום המוזיקה שהדי ג'יי בדרך כלל היה מנגן"

"אחד הטראקים הראשונים בטראנס שרצו לגרום לי ליצור משהו פסיכדלי על רחבת הריקודים. עדיין נשמע טוב מאד גם היום".

בשנות ה-90 המוקדמות, היכן שהקטע הזה צץ במערכת, כל המסיבה היתה מקבלת מכת חשמל בבת אחת שעברה בין כולם ואיחדה אותם לרגע של אהבה פסיכדלית. עוד קטע שגרם לי לרצות וליצור טראנס".

"בחירה די צפויה, אבל הגאון החלוצי הזה חייב להיות ברשימה".

"לגמרי לא קול, אבל הפקה פנומנלית, אולי ה-דוגמה לסכנות שיש ביותר מדי קוקאין, אבל יש כאן שלמות של הפקה ועיבוד. אפשר להבין גם איך ה-Pאנק צמח בעקבות התקליט הזה. הפסקול של ילדותי, יחד עם 'Breakfest In America' של סופרטראמפ ודונה סאמר. כמו שאפשר להבין, ההורים שלי לא היו מגניבים יותר מדי".

"האם מותר לי לנקוב בשם של אחד מאלבומיי? אני מזכיר אותו בגלל שזו היתה היצירה הראשונה שלי שהייתי ממש מרוצה ממנה וגאה שעשיתי אותה. 'And The Day Turned Night' הוא עדיין אחד הטראקים האהובים עליי של שפונגל".