"הכנו את הקרקע": ראיון עם פיט שלי, סולן הבאזקוקס

בלי הבאזקוקס לא היה אינדי כמו שאנחנו מכירים אותו. לרגל בואם לישראל, מספר הסולן פיט שלי על המהפכה שחולל ומגלה שעדיין לא נמאס לו מ-"Ever Fallen in Love". ראיון מיוחד

דנה קסלר
19/02/2011

הבאזקוקס כתבו כמה מממתקי הפאנק-פופ והמנוני השעמום האורבני המתוקים ביותר של כל הזמנים. הם באמת להקה נפלאה, ובערך ב-95' התמזל מזלי לראות הופעה שלהם במועדון בלונדון. קו השיער של מנהיג הלהקה, פיט שלי, אמנם נסוג כבר אז, אבל הם נשמעו לא פחות טוב מאשר ב-78'. מה שהיה מוזר בהופעה הזאת זה שהיא לא פורסמה מראש. במקרה מצאתי פלאייר בחנות תקליטים המבשר על קיומה, ביום של ההופעה. וזה לא היה הדבר המוזר היחיד. עוד דבר משונה זה שהם ניגנו בהופעה את להיטם הגדול ביותר, “Ever Fallen in Love", משהו כמו חמש פעמים. ולא בגלל בקשות מהקהל.

שנים מאוחר יותר התברר לי שהסיבה היתה שהקטע צולם לסרט בשם "Different for Girls" (על שם שירו של ג'ו ג'קסון, שגם מופיע בפסקול המעולה). הסרט מספר את סיפור אהבתם של הטראנסקסואל החנון ביותר שראיתם בחייכם (סטיבן מקינטוש) ואופנוען מחוספס וחובב פאנק (רופרט גרייבס).

כיום אני יכולה להתגאות שהייתי סטטיסטית בסצינת ההופעה בסרט (גם אם בסופו של דבר לא רואים אותי בו). והשבוע, כשפיט שלי, מקים הלהקה וסולנה, שוחח איתי מביתו בלונדון לרגל הגעתם של הבאזקוקס להופעה בישראל, גיליתי שהוא זוכר את ההופעה הזאת לא פחות ממני: "וואו, זאת היתה הופעה ממש מוזרה. הם רצו שננגן רק את 'Ever Fallen in Love' כמה פעמים ברצף בשביל הסרט, אז הצענו שננגן גם שירים אחרים, כדי שזה יהיה יותר כמו הופעה. באמת ניגנו את השיר לפחות חמש פעמים".

טוב לדעת (מקודם)

הפתרון לכאב הברכיים קרוב מתמיד - בזכות טכנולוגיה בנעל

מוגש מטעם אפוסתרפיה
"חרם פוליטי זה לא משהו שקשור לקהל". הבאזקוקס(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

בהנחה שאין הבדל ממשי בין הבאזקוקס מודל 95' לבין הבאזקוקס מודל 2011, צפויה לכל באי מועדון הבארבי בתל אביב ב-15 במרץ חוויה כיפית במיוחד. וכמה שאנחנו נרגשים, שלי נרגש פי כמה: "זה מעולה שאנחנו באים להופיע בתל אביב! זה נהדר! בשנים האחרונות הכיף העיקרי בלהקה הוא לנסוע למקומות חדשים ולפגוש מעריצים ותיקים מכל מיני מקומות בעולם. אני מאוד שמח להופיע במקומות שלא הופענו בהם מעולם. כשאומרים לי שיש לנו הופעה בניו יורק אני אומר – בסדר, נחמד, אבל הייתי מעדיף לנסוע למקום חדש. אני לא נוסע לחופשות בדרך כלל. אני לא מהאנשים האלה שנוסעים לשבועיים לספרד או משהו כזה, אז סיבובי ההופעות של הבאזקוקס זה כמו חופשות בשבילי".

לא קיבלתם איומים בקשר להופעה בישראל? אף אחד לא ניסה להניא אתכם מלהגיע?

"לא, שום דבר. האמת שהפידבק היחידי שקיבלנו היה חיובי. כולם אמרו שתל אביב היא עיר נהדרת".

זה נכון, אבל מה עם החרם הפוליטי על ישראל?

"שמעתי על זה, אבל אני לא מקשיב לדברים כאלה. חוץ מזה שחרם פוליטי זה לא קשור לקהל".

אחראים לאירוע החשוב ביותר שאירע במנצ'סטר. הבאזקוקס, מודל שנות ה-70(צילום: GettyImages, Chris Gabrin)

מעבר לזרם אינסופי של להיטי פאנק-פופ מושלמים כמו "?What Do I Get" ו-"Orgasm Addict" ו-"Fast Cars" ו-"Sixteen Again" וכמובן “Ever Fallen in Love”, שהלהקה כתבה והקליטה במחצית השנייה של שנות השבעים, הבאזקוקס אחראים גם לכמה מהמהפכות המשמעותיות ביותר במוזיקה העצמאית הבריטית. יש שגורסים שהאירוע החשוב ביותר שאירע במנצ'סטר התרחש ב-4 ביוני 1976 – התאריך בו הופיעו הסקס פיסטולס לראשונה בעיר. פיט שלי והווארד דיבוטו מהבאזקוקס הם אלה שאירגנו את ההופעה ההיסטורית. המיתוס מספר שרק כארבעים אנשים נכחו בקהל, אך כל אחד מהם שאב מהאירוע כל כך הרבה השראה שהוא הלך והקים להקה. בין היתר היו שם מארק אי. סמית שעתיד היה להקים את הפול; ברנרד סאמנר ופיטר הוק שהיו עתידים להקים את ג'וי דיוויז'ן/ניו אורדר; טוני וילסון שהקים את הלייבל פקטורי רקורדס; הנער סטיבן פטריק מוריסי; וכן, גם מיק האקנל הג'ינג'י מסימפלי רד.

האמת שמנצ'סטר תמיד היתה עיר מוזיקלית. בזכות אוכלוסיה מעורבת של מהגרים אירים, סקוטים, איטלקים, יהודים וג'מייקנים, והקירבה הגיאוגרפית לבסיס חיל אוויר אמריקאי, הפכה העיר בשנות החמישים והשישים למרכז של ג'ז, סקיפל ולבסוף כמובן ביט. בשנות השישים הצטרפו שלוש להקות מקומיות ל-British Invasion : ההוליז, הרמנס הרמיטס ופרדי אנד דה דרימרז. גרהם גולדמן, שהקים בסבנטיז את להקת 10CC, ועוד קודם לכן כתב ליארדבירדס את "For Your Love", להוליז את "Bus Stop" ולהרמנס הרמיטס את "No Milk Today" הוא בן העיר.

בנוסף, מנצ'סטר סיפקה לאמריקה את דייבי ג'ונס מלהקת הבנים הקליפורנית המאנקיז (לא לפני ששיחק באופרת הסבון המנצ'סטרית "קורוניישן סטריט") ואת גרהם נאש מקרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, שלפני שהיגר לאמריקה היה חבר בהוליז. אבל כשמדברים על "הסצינה של מנצ'סטר" הכוונה היא לסצינת הפוסט-פאנק והאינדי של העיר – לכל מה שקרה אחרי אותו ערב גורלי ביוני 1976.

"רצינו לחמם אותם אבל הנגנים שלנו הבריזו". הסקס פיסטולס, 1976(צילום: GettyImages)

אז המיתוס על ההופעה של הסקס פיסטולס הוא נכון?

"לגמרי. אומרים שהיו 42 אנשים בהופעה, אבל אני לא יודע אם זה כולל אותי. מה שקרה זה שאני והווארד דיבוטו (שפרש מהבאזקוקס ב-77' והקים את להקת מגזין - ד.ק) ראינו הופעה של הסקס פיסטולס בלונדון. התחלנו לדבר עם המנהל שלהם, מלקולם מקלארן, והוא אמר שהוא רוצה שהלהקה תופיע מחוץ ללונדון. חשבנו שאנחנו יכולים לארגן להם הופעה בקולג' שלנו. פנינו לקולג' והם לא היו מעוניינים, אז פנינו לכל מיני מועדונים וגם הם לא היו מעוניינים. אז חשבתי שאפשר לעשות עם הפיסטולס את מה שכבר עשיתי עם הלהקה שלי: להשכיר אולם קטן, למכור כרטיסים ולארגן הופעה קטנה. זה היה הימור אבל הזמנו אותם להגיע למנצ'סטר. הזהרנו אותם שסביר שהם לא ירוויחו מזה כסף, אבל זה היה דבר מרגש לעשות. ומבחינתנו חשבנו שזאת תהיה הזדמנות ללהקה שלנו לחמם את הסקס פיסטולס".

אבל בסוף לא חיממתם אותם באותה הופעה.

"נכון, הנגנים שלנו הבריזו. הופענו רק בהופעה השנייה של הסקס פיסטולס במנצ'סטר שהתקיימה כעבור שישה שבועות. והיתר - כמו שאומרים - היסטוריה".

בהחלט. אתם אחראים להולדתן של הרבה מאוד להקות מצוינות, אבל אתם אחראים גם לקיומם של סימפלי רד.

"כן, נו, מה לעשות. דווקא ראיתי את מיק האקנל לאחרונה בהופעת האיחוד של הפייסז, בה הוא החליף את רוד סטיוארט".

אלוהים ישמור! זה כל כך מוזר! איך נתנו לדבר כזה לקרות?

"כן, זה מוזר, אבל אני מוכרח לומר שהוא נשמע טוב. והוא למד את כל השירים. אני מניח שהם הציעו לרוד סטיוארט להשתתף באיחוד והוא סירב. זה לא שהם פנו קודם כל למיק האקנל...".

זה לא תירוץ. אבל בוא נעזוב את מיק האקנל. מלבד סימפלי רד, איך אתה מסביר שכל כך הרבה להקות מעולות יצאו ממנצ'סטר?

"לרוב כשאנשים אומרים שהם ממנצ'סטר הם לא באמת ממנצ'סטר העיר, אלא מהאזור. מרכז העיר עצמו הוא מאוד קטן. לוקח חצי שעה לחצות אותו ברגל. אז בגלל שיש לעיר מרכז תרבותי כל כך מרוכז קל לאנשים להכיר זה את זה ולהקים להקות. ובכלל, זאת עיר מלהיבה".

מה הלהקה הכי טובה שיצאה ממנצ'סטר?

"חוץ מהבאזקוקס?"

כן, אתה לא יכול להצביע לעצמך.

"טוב, היו להקות מצוינות במנצ'סטר גם לפנינו. הרמנס הרמיטס וההוליז. ההוליז היו להקה מעולה. ואני מאוד אוהב שירים של אואזיס".

שמעת כבר את בידי איי, הלהקה החדשה של ליאם גאלאגר?

"לא. אני מאוד לא מעודכן במוזיקה חדשה. מכרתי את האוטו שלי לפני שש שנים ומאז אני לא תקוע בפקקים ולכן לא שומע מוזיקה. אני שומע מוזיקה באייפוד, אבל זה דברים שכבר יש לי, לא דברים חדשים. להקות חדשות לא כל כך מעניינות אותי כי רובן נשמעות כמו להקות ישנות שכבר שמעתי".

הולידו את אתוס ה-DIY ופתחו את השער למהפכת האינדי. באזקוקס, 2005(צילום: GettyImages, Dave Hogan)

הבאזקוקס אחראים לא רק להולדתה של הסצינה של מנצ'סטר, אלא להולדתו של האינדי הבריטי בכלל (שעל פי המודל שלו נולד מאוחר יותר גם האינדי האמריקאי). סינגל הפאנק הראשון שיצא באופן עצמאי היה “I’m Stranded” של הלהקה האוסטרלית The Saints. זה קרה בספטמבר 76'. האימפקט של האקט החלוצי הזה היה מוגבל כי זה קרה באוסטרליה, אבל כמה חודשים מאוחר יותר עשו הבאזקוקס את אותו הדבר באנגליה, מה שגרם לכמה אנשים להתעורר.

בינואר 77' הוציאו הבאזקוקס את האי.פי הראשון שלהם, "Spiral Scratch", בהפקתו של מארטין האנט (שעתיד היה להפוך למפיק החשוב ביותר במנצ'סטר), בלייבל שלהם New Hormones. הלהקה לוותה 500 פאונד ממשפחה וחברים כדי להקליט ולייצר את התקליט, והדפיסה ממנו אלף עותקים.

כך הולידו הבאזקוקס את אתוס ה-DIY ("עשה זאת בעצמך") ופתחו את השער למהפכת האינדי. אפילו שם האי.פי תרם לדמיסטיפקציה של תהליך הייצור: תקליט זה בעצם "שריטה ספיראלית" על פלטה של ויניל. זה כל מה שזה, ואפשר לעשות את זה לבד. לא באמת צריך חוזה עם חברת תקליטים כדי להוציא תקליט.

ההצלחה של האי.פי, יחסית לכך שלא יצא בחברה גדולה, היתה חסרת תקדים, עובדה ששימשה השראה ללייבלים העצמאיים שפרחו באייטיז ברחבי המדינה. בלי “Spiral Scratch” לא היינו מקבלים את מיוט, 4AD, Creation, Rough Trade וכמובן את הלייבל המנצ'סטרי האוריגינלי – פקטורי רקורדס.

"אנחנו היינו המחרשה שעיבדה את האדמה בשביל שאנשים אחרים יבואו אחרינו ויזרעו בה את זרעיהם". עטיפת האי.פי "Spiral Scratch"(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

"אלה הכל דברים שקרו בעקבות דברים שעשינו", מצטנע שלי ביחס לתפקיד שלו בהולדת מהפכת האינדי. "אנחנו היינו המחרשה שעיבדה את האדמה. הכנו את הקרקע בשביל שאנשים אחרים יבואו אחרינו ויזרעו בה את זרעיהם". אבל אחרי כמה דחיפות קלות הוא מוכן לקחת את הקרדיט המגיע לו: "עזרנו לנתץ את המיסקונספציה לפיה חברות התקליטים אחראיות להבאת מוזיקה לאנשים".

להוציא תקליט לבד היה דבר לא מקובל בזמנו, מאיפה בכלל בא לכם הרעיון הזה? ניסיתם להשיג חוזה עם חברת תקליטים ונכשלתם או מה?

"לא, אפילו לא ניסינו. זה היה נראה בלתי אפשרי, אז בכלל לא טרחנו לנסוע ללונדון עם קלטת דמו ולנסות להשיג פגישה בחברת תקליטים. לא חשבנו שיש לנו סיכוי אז ויתרנו על זה מראש. היום, עם האינטרנט, זה הרבה יותר קל להוציא את המוזיקה שלך לבד".

היום זה קל, אבל נראה שבזמנו זה היה דבר מאוד אמיץ לעשות.

"לא אמיץ. הייתי אומר מטופש. לא חשבנו על זה לעומק. ועשינו את זה מאוד בקטן. הדפסנו אלף עותקים כדי שלא ניתקע עם יותר מדי ארגזים בחדר המדרגות".

למה מטופש? זה עבד.

"האמת שכן. זה הוליד גל שלם של לייבלים עצמאיים. בזמנו היתה חנות תקליטים עצמאית בלונדון בשם ראף טרייד. הם מכרו את האי.פי שלנו ואמרו לעצמם 'וואו, זה רעיון טוב, גם אנחנו יכולים לעשות את זה' ופתחו את הלייבל שלהם. ואחר כך היה את אלן מקגי בסקוטלנד שהתחיל את הלייבל קריאיישן. מה שעשינו גרם לאנשים להבין שהם לא תלויים בחברות התקליטים הגדולות ודברים טובים צמחו מזה".

"זאת המהות של הבאזקוקס. לשנות את זה יהיה כמו להמציא שעועית בטעם דגים". באזקוקס, 2010(צילום: GettyImages, Chris Jackson)

איך היית מגדיר את הבאזקוקס – אתם יותר להקת פאנק או יותר להקת פופ?

"שילוב של השניים. תלוי על איזה צד מסתכלים. אם מסתכלים על זה שהקמנו לייבל עצמאי, שאירגנו הופעה עם הסקס פיסטולס ושדגלנו ברעיון ה-DIY, אז מהזווית הזאת אנחו להקת פאנק. אבל אם מסתכלים על השירים שאנחנו כותבים אפשר להגיד שאנחנו להקת פופ. ואם מקשיבים לשירים של סטיב דיגל (שותפו של פיט שלי לבאזקוקס - ד.ק), הרבה מהם די רוקיים. אז אולי אנחנו להקת רוקנרול".

עברו חמש שנים מאז האלבום האחרון שלכם, "Flat-Pack Philosophy". מה עם אלבום חדש?

"אנחנו חושבים על לעבוד על אלבום חדש. עוד לא הקלטנו שום דבר, אבל אנחנו חושבים על זה. אני מקווה שיהיה אלבום חדש מוכן עד סוף השנה".

בניגוד לחומרי הסולו שלך, האלבומים של הבאזקוקס נאמנים לסגנון שאיתו התחלתם, הם מאוד נוסחתיים.

"כן, זאת המהות של הבאזקוקס. לשנות את זה יהיה כמו להמציא שעועית בטעם דגים. תחשבי שאת פותחת קופסת שימורים של שעועית ויש לה טעם של דגים! למה היו צריכים להרוס את זה? חוץ מזה שאנחנו עושים את זה ממש טוב. אנשים מחקים אותנו, אבל באזקוקס יש רק אחת".

ומה עם אלבום סולו שלך? לא הוצאת אחד כזה ממש מזמן

"כן, נראה לי שעברו 25 שנה. הייתי עסוק עם הבאזקוקס. אם פתאום ארצה לפנות זמן להקליט אלבום סולו אנשים יגידו: אבל מה עם אלבום חדש של הבאזקוקס? אתה תמיד צריך לעשות את מה שאתה הכי טוב בו".

ואתה כל כך טוב שאוניברסיטת בולטון שבה למדת העניקה לך ולהווארד דיבוטו לאחרונה תואר דוקטור של כבוד. קראתי באינטרנט ראיון עם אמא שלך, והיא מאוד גאה.

"כן. זה היה מרגש, במיוחד לאור העובדה שכשלמדתי שם נשרתי מהלימודים באמצע. אני והווארד הלכנו ביחד לטקס והיינו צריכים ללבוש גלימה וכובע בד של בוגרים. בטח היתה תמונה בעיתון המקומי של בולטון".

עכשיו אתה יכול לתלות שלט על הדלת שכתוב עליו: ד"ר שלי.

"כן, אני יכול, אבל אני רוצה לשמור על אנונימיות".

פיט שלי. Chris Jackson, GettyImages
מעכשיו אמרו דוקטור שלי. שלי(צילום: GettyImages, Chris Jackson)

איך זה מרגיש להופיע בלהקת פאנק בגיל 55 ?

"זה נהדר, והאמת שזה קל באופן מפתיע. אנשים חושבים שזה בטח קשה, אבל זה לא. אולי אני פשוט רגיל לזה. זה תמיד שונה, כל הופעה היא חוויה חדשה".

לא מעייף אותך לנגן את "Ever Fallen in Love" בפעם המיליון?

"ממש לא. זה השיר שכולם מכירים ושתמיד מלהיב את הקהל, וההתלהבות הזאת מדבקת. זה היה יכול להיות מאוד עגום אם הקהל קופץ ומשתולל ומחייך וצועק, ואני הייתי עומד שם וחושב לעצמי: 'אוי לא, שוב השיר הזה'. לשמחתי זה לא המצב. הסוד הוא לעשות דברים שאתה אוהב. זה בטח נורא כשאנשים כותבים שירים בכוונה שהם יצליחו, והם לא אוהבים אותם בכלל, ואז הם נאלצים לנגן אותם שוב ושוב. לפעמים אני תוהה איך להקות אחרות מסתדרות, כי אני מקשיב לשירים שלהן וחושב שזה ממש משעמם".

בהופעה בתל אביב תנגנו שירים מהשנים האחרונות או להיטים?

"בוודאי שלהיטים! אם היינו מנגנים שירים חדשים היו הרבה אנשים מאוכזבים בקהל. ננגן את ‘Ever Fallen in Love', אבל רק פעם אחת, לא חמש פעמים".

השיר זכה להרבה ביצועים במשך השנים. איזה מהם אהבת ואיזה לא?

"הראשון היה הקאבר של Fine Young Cannibals. אני אהבתי את הביצוע הזה אבל הרבה אנשים לא אהבו אותו, כי הם כל כך אוהבים את השיר והם הרגישו שהביצוע הזה שינה את השיר והרס אותו. יש ביצוע טוב של להקה צרפתית בשם Nouvelle Vague".

אני שונאת את הביצוע הזה עם הבוסה-נובה-לאונג' שלו! זה ביצוע לבתי קפה ושיעורי פילטיס!!

"אני דווקא אוהב אותו. מישהו שלח לי דיסק של גרסאות שירי-ערש ללהיטי פאנק, בשביל מי שרוצה להרדים את התינוק שלו עם שירי פאנק. היתה שם גירסה של ‘Ever Fallen in Love’, וזה היה נורא. את זה ממש לא אהבתי. היתה גם להקה גרמנית עם קונספט הוואיני והם עשו גירסה שנקראת ‘Ever Fallen in Love with a Hula Girl’, שזה היה די מצחיק".

אתה לפחות רואה תמלוגים מכל הדברים האלה?

"אני מקווה שכן. השתמשו בקאבר של נובל ואג בפרסומת למיץ תפוזים בפולין, שזה טוב. בכלל זה מדהים לראות את כל המקומות המוזרים אליהם השיר הזה הגיע".

ב-2005 הקלטת את “Ever Fallen in Love” מחדש כמחווה לג'ון פיל המנוח עם שורה של כוכבים גדולים כמו רוג'ר דאלטרי מה-Who, דיויד גילמור מפינק פלויד, רוברט פלאנט מלד זפלין ואלטון ג'ון. איך זה היה?

"האמת שההשתתפות הפעילה היחידה שלי בזה היתה הבוקר שבו הגעתי לאולפן כשהקליטו את השיר. הקלטתי את שירת ה-guide עליה מקליטים אחר כך את השירה האמיתית, וניגנתי גיטרה. כל הכוכבים הגיעו מאוחר יותר, כך שלא פגשתי אף אחד מהם. הפעם היחידה שפגשתי את אלטון ג'ון היתה באיזה טקס פרסים. פגשתי אותו בשירותים והוא אמר לי שהוא מעריץ גדול".

ומה ענית לו?

"אמרתי לו: גם אתה לא רע".

לא באמת אמרת לו את זה.

"לא".

הבאזקוקס יופיעו במועדון הבארבי בתל אביב ב-15 במרץ

.

  • הבאזקוקס
  • פיט שלי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully