טום ההליכים: על "The King of Limbs" של רדיוהד

האלבום החדש של רדיוהד, "The King of Limbs", מגלה שלטום יורק וחבריו כבר אין מה לחדש. ואם כך – הגיע הזמן שיפרשו

  • רדיוהד
  • טום יורק
אלון עוזיאל

זה לא שהאלבום החדש של רדיוהד רע. הוא אפילו יפה. לא מבריק, אבל יפה. רק שהשאלה המתבקשת היא למה לאנשים יש עדיין כוח לייבובים של טום יורק או לאלקטרוניקה הלא-מספיק-חדישה של הלהקה הזו. בשישי בבוקר, כש-"The King of Limbs" יצא וכולם דיברו על רדיוהד, אני בעיקר קיללתי. לא חסרה בעולם מוזיקה מעולה ורלוונטית, וההערצה העיוורת ללהקה הפעם-חשובה הזו איבדה כל פרופורציה. אני לא בדיוק יודע להסביר את המיאוס הזה שיש לי מרדיוהד, אבל אני גם לא מצליח להבין איך אין אותו לכולם. רדיוהד הם האתמול, וטום יורק והעין העצלה שלו צריכים לעבור לרקוד במקום הזה שלהקות הולכות אליו כדי להיעלם. לא בגלל שהם רעים, אלא כי הם כבר לא יצליחו להתעלות על העבר. הם עשו את שלהם.

זה לא שאפשר להאשים אותי בשנאה כלפי רדיוהד. מדובר בלהקה חשובה ומצוינת, שתרמה להתפתחות המוזיקלית של העולם כמעט יותר מכל הרכב אחר. את "Kid A", האלבום שלהם משנת 2000, שמתי במקום השני בדירוג אלבומי העשור שהכנתי לאתר זה; "OK Computer" של 1997 גרם לי לאהוב המון מוזיקה שלא הכרתי קודם לכן; וגם כשהגיע גל המיאוס בעקבות "In Rainbows" של 2007, לא הצטרפתי להשמצות. במקום זה, שיבחתי אותם על המהלך המרשים של אופן ההפצה "שלם-כמה-שבא-לך" (שלפני כן התקיים רק בשוליים של השוליים) והחלטתי לצ'פר אותם בהזמנת המארז המיוחד שעלה איזה טריליון לירות סטרלינג.

אבל די. נמאס. כי בלי קשר לעובדה שההמולה הרגה את הכיף, לרדיוהד אין מה להציע חוץ מעוד מאותו הדבר, ומה שהיה פעם חדשני ומרגש, נשמע היום מעייף ובעיקר חסר ייחוד. אומר זאת שוב - זה יפה, אבל משעמם. קצת כמו בר רפאלי.

והמחיר מפתיע

בפחות מחצי שעה יש לכם פתרון מדוייק לכאבי רגליים וגב

לכתבה המלאה
יפה אבל משעמם. כמו בר רפאלי. עטיפת האלבום "The King of Limbs" (צילום: יח"צ, פסטיבל הקולנוע ירושלים)

השירים ב-"The King of Limbs" נשמעים פחות או יותר אותו דבר והרושם שעולה מתוך האלבום כולו הוא שכאילו לקחו אלבום אחר של רדיוהד, מחקו את הערוצים של המוזיקה והחליפו אותם באותה המוזיקה רק עם תוספת של אלקטרוניקה מהשנה הנוכחית. ובשנה הנוכחית אני מתכוון להשפעה אחת שהיא פליינג לוטוס (שכמה מפתיע, טום יורק התארח באלבום שלו שיצא בשנה שעברה). חוץ ממנו, רדיוהד נשארו במה שעשה את "Kid A" ו"אמנז'יאק" לאלבומים רלוונטיים כל כך לתקופתם - אמביינט ו-IDM, סגנונות שעשו המון להתפתחות של המוזיקה העכשווית, אבל היום כבר לא מצליחים לעניין אף אחד.

וזה כנראה מה שכל כך עצוב כאן. פעם רדיוהד לקחו את האנדרגראונד ותירגמו אותו להמונים בפורמט יפיפה וקל לעיכול. ב-"Kid A", למשל, הם לקחו את Autchre, אפקס טווין ופלייד – מה שבזמנו קיבל את הכינוי "אלקטרוניקה חכמה" – דחפו אותם לרב מכר והניחו יסודות חזקים, שעליהם, כמה שנים אחר כך, טימבלנד בנה את שירי הפופ הגדולים של העשור. היום, הם ניסו לעשות את אותו הדבר עם הכמעט-דאבסטפ של פליינג לוטוס, רק שזה לא מרשים כלל. כי הדאבסטפ כבר פרץ, ללא כל קשר לרדיוהד, ואפילו יש לו גרסאות מסחריות ופופיות.

ברגע שבריטני ספירס מקדימה אותך אתה כבר לא יכול להגדיר את עצמך יותר כהרכב פורץ דרך. רדיוהד (צילום: AP)

קחו לדוגמא את הסינגל החדש של בריטני ספירס, "Hold It Against Me", שהקליפ שלו הגיע באופן קוסמי במקביל לאלבום של רדיוהד. באמצע השיר של בריטני יש קטע דאבסטפ מיינסטרימי ועכשווי, שערסי ככל שיהיה, מצליח להישמע פי מיליון יותר רלוונטי מהשיר "Lotus Flower" של רדיוהד (אגב פליינג לוטוס, זה מקרי שיש "לוטוס" בשם השיר?). רדיוהד הישנים היו מקדימים את המפיקים של בריטני בכמה שנים טובות, ועם כל האהבה שיש לי לבריטני – ולא אכחיש אחת כזו – ברגע שהיא מקדימה אותך אתה לא יכול להגדיר את עצמך יותר כהרכב פורץ דרך. במקרה של רדיוהד, גם לא הייתי משאיר להם את הטייטל "מעניין".

רדיוהד, "The King of Limbs" (לייבל: XL)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully