חדש על המסך: אילו סרטים עולים השבוע לאקרנים?

לאחר "אהבה נושכת", "21 גרם" ו"בבל", חוזר הבמאי המקסיקני אלחנדרו גונזלס איניאריטו בסרט עתיר צער וזוועות נוסף, אבל בניגוד לנהוג אצלו, הפעם הוא לא מציג שורה של עלילות מצטלבות אלא מתמקד בסיפורו של גיבור יחיד - אוקסבל המסכן (חבייר ברדם, שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן וגם מועמד לאוסקר על הופעתו כאן), תושב ברצלונה שסובל מכל צרה אפשרית, ונוסף לכך גם מגלה שהוא הולך למות. האם יצליח לגאול את נשמתו?

מן הביקורות: אמנם חבר השופטים בפסטיבל קאן והאקדמיה האמריקאית לקולנוע אהבו את הסרט, אבל המבקרים היו קצת מסויגים יותר לגביו. ווילג' וויס, למשל, טען שמאחורי כל הפאתוס שלו מסתתרת קשקשת אחת גדולה וטיים אאוט ניו יורק הכריז כי זהו רגע שפל בקריירה הבעייתית גם כך של איניאריטו. הגרדיאן הבריטי היה אכזרי קצת פחות והסתפק באמירה שהסרט לא משכנע, והוליווד ריפורטר אף הריע לסרט וכתב שהוא פואמה קולנועית יפהפייה על אבהות, אשמה ואהבה.

ציון ממוצע: רוטן טומייטוס – 67. מטא קריטיק – 58.

בימוי: אלחנדרו גונזלס איניאריטו. שחקנים: חבייר ברדם (147 דקות).

למה זוגות נפרדים? דרמה זו מנסה לענות על השאלה הנפוצה דרך סיפורו של זוג צעיר (ריאן גוסלינג ומישל וויליאמס, המועמדת לאוסקר על משחקה), שאהבתו דועכת ונישואיו מתפרקים. הסרט מזגזג בין זמנים ובין תקופות שונות ביחסיהם כדי לבדוק איך האהבה הפכה אצלם לאיבה, ומדוע בוולנטיין הבא הם ישירו בלוז.

מן הביקורות: נוסף על הפרגונים בפרסים השונים, "בלו ולנטיין" היה אחד מהסרטים האמריקאים החביבים על המבקרים בעונת הסתיו. סן פרנסיסקו כרוניקל הכריז כי זהו סרט ייחודי ויפה, אינטרטיינמנט וויקלי הצהיר שהוא נוגע ללב ועשוי להפליא, ויו.אס.איי טודיי כתב שוויליאמס וגוסלינג הם הזוג הקולנועי עם הכימיה החזקה ביותר השנה. לעומת זאת, ניו יורק טיימס הרס את החגיגה וטען דווקא שמדובר בגימיק מגושם שלא מצליח לרגש.

ציון ממוצע: רוטן טומייטוס – 88. מטא קריטיק –81.

בימוי: דרק סיאנפראנס. שחקנים: מישל וויליאמס, ריאן גוסלינג (112 דקות).

מלך התפקידים הפסיכוטיים ניקולס קייג' דוהר כאן במה שמבטיח להיות סרטו הפרוע ביותר. קייג' מגלם כאן גבר עצבני, מן הסתם, שיוצא בעקבות הכת השטנית שהרגה את בתו וחטפה את נכדתו. בעקבותיו דולקת דמות שעשויה להתגלות כשטן בכבודו ובעצמו, ואם כל זה לא מספיק, זה קורה בשלושה ממדים.

מן הביקורות: הסרט יוצא בו זמנית בארצות הברית ובישראל ולא הוקרן למבקרים בשתי המדינות, כך שהביקורות היחידות עליו עד כה התפרסמו בעיתונים בריטיים, והם היו חיוביות יחסית לעובדה ש"מרדף עצבני" ממש לא נעשה כדי לרצות את התקשורת. אמנם אמפייר כתב שהמותחן ראוי לפח הזבל, אבל פילם פור נתן לו ארבעה כוכבים מתוך חמישה והגדיר אותו כתענוג עילאי, וטוטאל פילם היה אוהד גם כן ואף ציין שזו ההופעה משולחת הרסן ביותר בקריירה של קייג'.

בימוי: פטריק לוסייה. שחקנים: ניקולס קייג', וויליאם פיצ'נר, אמבר הרד, דיוויד מורס (104 דקות).

ג'יימס ל.ברוקס היה פעם קיסר הדרמות הרומנטיות לקהל הבוגר, וכיכב בטקסי האוסקר עם "תנאים של חיבה", "משדרים חדשות" ו"הכי טוב שיש". בשנים האחרונות דעך כוכבו, ולאחר הכישלון של "ספנגליש" ב-2004 (שאף נגנז בישראל), הוא התרסק עוד יותר בקומדיה רומנטית זו, שנרשמה כאחד הכישלונות הכלכליים הגדולים של העונה. הכישלון היה חריג בממדיו בעיקר יחסית לצוות השחקנים של הסרט - ריס וויתרספון מגלמת כאן שחקנית סופטבול היוצאת עם שחקן בייסבול חתיך וטיפש (אוון ווילסון), אבל מוצאת עצמה נמשכת דווקא לברנש רגיש (פול ראד), שהסתבך בעבירות צווארון לבן בתאגיד של אביו (ג'ק ניקולסון). לכל הדמויות הללו יש מכנה משותף אחד - כולן שואלות, איך אתם יודעים שמתאהבים?

מן הביקורות: עוד לפני ההתרסקות הקופתית, המבקרים לא גילו כל כבוד לברוקס ושחטו את הקומדיה הרומנטית הזו. וול סטריט ג'ורנל כתב שאין בה כל רומנטיקה או תזמון קומי, וניו יורקר הסתפק בהכרזה - "סרט גרוע!". בניגוד לכך, ריצ'רד קורליס, המבקר הוותיק והמוערך של טיים, העז להצהיר כי למרות כל החסרונות שבו, הוא עדיין אוהב את הסרט.

ציון ממוצע: רוטן טומייטוס – 30. מטא קריטיק – 46.

בימוי: ג'יימס ל. ברוקס. שחקנים: ריס וויתרספון, פול ראד, ג'ק ניקולסון, אוון ווילסון (121 דקות).

רק שנתיים לאחר עשייתו הוחלט להפיץ את הסרט הזה בישראל, אולי מפני שמכבב בו ג'יימס פרנקו, מי שינחה את טקס האוסקר הקרוב. פרנקו, שאותו אפשר לראות עכשיו גם ב"127 שעות", תפקיד עליו הוא מועמד בעצמו לפסלון, מככב כאן בצד סיינה מילר, והשניים מגלמים זוג חולני שיוצא לירח דבש מעוות לחלוטין. ובקיצור: אם כבר דיברנו קודם על ניקולס קייג', הנה לכם חיקוי של "לב פראי".

מן הביקורות: הסרט הנשכח לא הוקרן מסחרית בארצות הברית וברוב שאר מדינות העולם, אך הוא השתתף בכמה פסטיבלים קטנים וגם הגיע לספריות הדי.וי.די. כך הוא זכה לחשיפה ביקורתית מסוימת, והיא לא היתה חיובית. מגזין סלנט, למשל, כתב שהוא מרושל ודוחה, והאתר EFilmCritic כתב שהוא מגוחך ומביך.

בימוי: גרגורי מקנזי. משחק: ג'יימס פרנקו, סיינה מילר (94 דקות).