"אני חושב שאני צריך להגיד משהו על ספרי האחרון", אמר הסופר האיטלקי אומברטו אקו ("שם הורד", "המטוטלת של פוקו", "באדולינו") בפתח מסיבת עיתונאים שהתקיימה עמו היום (רביעי) ביריד הספרים הבינלאומי ה-25 בירושלים. "אני מוצא עצמי במצבים מוזרים, כשאני מדבר על ספר שאף אחד לא קרא פה כי הוא עוד לא תורגם. אבל זו הזדמנות נדירה לדבר על משהו בלי לקבל ביקורת. והאמת? אני חושב שזו יצירת מופת", חייך הסופר.
ספרו החדש "Il Cimitero di Praga" (בית הקברות של פראג) צפוי לצאת בסתיו בתרגום עברי בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן. הוא מגולל את סיפורו של אדם אנטישמי וגזעני במיוחד, שמאמין בפרוטוקולים של זקני ציון ובנכונות של משפט דרייפוס. הדמות הראשית, סמוניני, מצליח לגרוף אחריו את אהדת הסביבה, כאשר הוא מאחד אותה נגד אויב משותף - היהודי. "זה ספר על מרגל, יש בו הרבה אלמנטים של מודרניות. כתבתי אותו הרבה לפני ג'וליאן אסאנג' ו-וויקיליקס, ועכשיו נראה שכתבתי הרבה דברים שמתאימים לו", אומר אקו.
ממרום 78 שנותיו, למרות שהוא נעזר במקל הליכה, אקו מלא אנרגיה ומדבר במהירות שלא הייתה מביישת תיכוניסט ממוצע. הוא מחייך, מבדר ומנסה כמה שיותר להימנע מהביצה הפוליטית המזרח-תיכונית. כאשר הוא נשאל על הקריאות להחרמת ישראל שקיבל הסופר איאן מקיואן - חתן פרס ירושלים - מצד ארגונים פרו-פלסטיניים, אומר אקו שבאופן כללי הוא "נגד כל סוג של חרמות". לדבריו, חרמות מסוג זה וקריאות שלא להזמין אקדמאים ישראלים לאוניברסיטאות בחו"ל הן מעשה "משוגע ופונדמנטליסטי. כי כשאתה מזהה אדם ואזרח עם המדיניות של העיר שלו ושל המדינה שלו זה גזעני". הסופר נותן כדוגמא את החרם שהוטל על איטליה לאחר שהמשטר הפאשיסטי פלש לאתיופיה "כולם החרימו את הכלכלה האיטלקית וזה שימש לחיזוק וגיבוש איטליה. כל סוג של חרם מביא לתוצאות שליליות", הוא אומר.
אקו מספר שהוא נדהם מהעובדה שמאז שהגיע לישראל הוא נשאל שוב ושוב האם פנו אליו ארגונים וביקשו שיסרב לבוא. "אף אחד לא התעניין בעובדה שבאתי לכאן ואיש לא אמר לי כלום. זה מאוד מוזר, אולי אני לא מספיק חשוב לעניינים האלו?", הוא שואל בבדיחות. ההתייחסות היחידה שסיפק לנושא הייתה הקביעה "ירושלים אינה שלכם, היא שייכת לאנושות". אקו הסביר כי "אי-אפשר שתהיה לך עיר שבה עברו שלוש הרוחות הגדולות של הדתות המונותאיסטיות ואז להעמיד פנים שזו עיר רגילה. זו לא עיר רגילה".
"סופר שאומר שהוא כותב לעצמו הוא שקרן מתועב!"
המרחק שהוא תופס מהפוליטיקה הישראלית עומד כמעט ביחס ישר לחזית בה הוא מחזיק לגבי הפוליטיקה בארצו. "יש לי כל כך הרבה לומר נגד הממשל האיטלקי, שאין לי זמן לדבר על הממשל הישראלי", אומר מי שרק בתחילת החודש השתתף בהפגנה של אינטלקטואלים במילאנו נגד ראש הממשלה האיטלקי, סילביו ברלוסקוני. "הוא כמו היטלר שנבחר בבחירות דמוקרטיות", אמר אקו על ראש ממשלתו. "ברלוסקוני הוא לא דיקטטור כמו מובארק או קדאפי כי הוא נבחר בבחירות על ידי רוב העם. אין לנו את המשטר של הדיקטטורות של צפון אפריקה, אל לנו לשכוח את העובדה שיש עדיין רוב בוחרים שמוכן לתמוך בו, שזה עצוב למדי אבל נכון". לא מדובר בעמדה חדשה. עוד ב-2009 כתב אקו מאמר חריף נגד ברלוסקוני בטלגרף הבריטי, בו טען כי הבעיה של האיטלקים אינה ברלוסקוני, כיוון שזה נבחר על ידם.
מתברר שבמשך שנים חשב הפרופסור האיטלקי שהוא יהודי, כיוון שאביו מאומץ והאפשרות הייתה קיימת. "אני חושב שיש לי מוח מאוד תלמודי", הוא אומר, ומספר על העניין העמוק שיש לו בתרבות היהודית וכמובן בקבלה. הוא קרא ספרים ישראליים מודרניים, ואוהב במיוחד את א.ב. יהושע אותו הוא מכיר כבר שנים רבות.
הוא לא מסוגל היום לדבר על עתיד היצירה שלו. "מי אמר שיהיה לי ספר חדש?!", אמר בתגובה לשאלת וואלה! תרבות בנושא. "ספר הוא כמו ילד, אתה צריך לטפל בו עוד שנתיים אחרי שהוא נולד, ואני רק בשנה הראשונה. אתה צריך לדאוג לו כל הזמן ולדבר עליו ולדבר עליו וממש לנגב לו את התחת כמו תינוק. אחרי שנתיים הוא מתחיל ללכת ואתה יכול לשחרר אותו. אבל במהלך השנתיים הראשונות אתה לא מסוגל לחשוב על ספר חדש. למעשה אתה שונא את הספר שלך, אתה רוצה לחנוק אותו", הוא אומר.
ולמי הוא כותב את הספרים? "כל סופר שאומר שהוא כותב לעצמו הוא שקרן ואדם מתועב. הרשימה היחידה שאתה כותב לעצמך היא רשימת מכולת. אפילו לא רשימת הכביסה שלך, כי היא מיועדת לך ולכובס - זו צורת הדיאלוג הקדומה ביותר. אני חושב שכל אדם כותב לקהל", הוא אומר. "אפילו אם היה מגיע סוף העולם מחר בבוקר, סביר שהייתי ממשיך לכתוב לתוך הלילה רק למקרה שחייזרים יבואו בעוד 3,000 שנים".