תרבות יום ו': ההמלצות החמות לסוף השבוע

עשרה ימים אחרי ולנטיינז ויומיים לפני האוסקר, מגיע לבתי הקולנוע הסרט שקושר בין השניים בצורה הכי לא מיופייפת שאפשר. "בלו ולנטיין", אחת הדרמות המוערכות ביותר של השנה האחרונה, מספר את סיפורם של דין וסינדי, זוג נשוי שאהבתם זה לזו מתה. הסרט מזגזג בין תקופות שונות בחייהם של הזוג כדי לבדוק איך האהבה הפכה אצלם לאיבה, והוא עושה זאת בצורה כה ריאליסטית שהצנזורה בארצות הברית ביקשה להסיר ממנו כמה קטעים. המפיקים, אגב, סירבו והוא מוגש לכם בהתאם לתכנון המקורי. את הזוג הצעיר מגלמים ראין גוסלינג ומישל וויליאמס, שמועמדת לאוסקר על תפקידה בסרט, ואין ספק שהוא יעמת אתכם עם אותו צד של הזוגיות שחגי האהבה למיניהם היו רוצים שתשכחו. אזהרה: לא לבעלי לב חלש ואקס מיתולוגי חזק.

מי שניסה להתכחש לעובדה שרדיוהד היא להקת הרוק הגדולה של ימינו, קיבל וואחד סטירת התעוררות בסוף השבוע שעבר. בלי שום יחסי ציבור, טום יורק וחבריו הושיבו ביום שישי האחרון מאות אלפי אנשים מרחבי הגלובוס מול המחשב עם צאתו של "The King of Limbs", אלבומם החדש. שום ראיונות, שום סינגלים, שום הופעות בתוכניות אירוח – פשוט הודעה צנועה באתרה הרשמי של הלהקה כמה ימים קודם לכן והעולם מיד החל לרחוש בציפייה. וכשהאלבום באמת הגיע, יום לפני המועד המתוכנן, הרחש כבר הפך לרעש.

על כך ש-"The Kings of Limbs" הוא אלבום יפה אין עוררין. על כך שהוא לא פורץ דרך כמו אלבומיה הקודמים של רדיוהד גם, פחות או יותר, אין ויכוח. למעשה, המבקרים רק חלוקים ביניהם אם מדובר באלבום שגדולתו תובן רק בעוד כמה חודשים או שזהו שפל בתולדות הלהקה – שפל שעדיין גבוה יותר מהפסגות שאליהם חולמות רוב הלהקות להגיע. לכן, במקרה שהחלטתם בשבוע האחרון לבודד את עצמכם מהעולם החיצון, ואפילו אם לקחתם חלק בהמולה של סוף השבוע שעבר, לכו גם בוויקנד הזה על "The King of Limbs" ותחליטו לבד. כך או כך, האיחור מעולם לא היה יותר אלגנטי.

מכירים את הזקנים האלה שרק רוצים להעמיס עליכם מניסיונם ובפועל מגדירים בכל פעם מחדש את המילה "טרחנות"? ובכן, גיבורו של "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" של הסופר הנורבגי ש??ל אסקילדסן הוא ניגודם המוחלט של אלה, וזו כבר סיבה טובה לבלות איתו את סוף השבוע הקרוב. למרות גילו המופלג, בעשרת המונולוגים ושני הסיפורים הקצרים שמרכיבים את הספר המהודק הזה לא תמצאו ולו פעם אחת הקדימון המנג'ס "בזמני...", וכנראה שבדיוק בגלל זה הוא ילמד אתכם כמה דברים שיהיה לכם שווה לכם לקחת הלאה. אל כך אפשר להוסיף את סגנונו של אסקילדסן שהוא דוגמא ומופת לאימרה "תפסת מרובה – לא תפסת": מינימליזם גאוני המקמץ במילים אך מרבה בתובנות ובעלילה קולחת. "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל", שנכתב במקור ב-1983, הוכתר ב-2006 כספר הטוב ביותר שיצא בנורבגיה מאז 1980. על אף ההיסטוריה המפוקפקת של המדינה הצפונית בכל הקשור לפרסים (ע"ע נובל), יש מצב שבמקרה הזה אנשיה ומבקריה דווקא צדקו.