בלעדי לוואלה!: השחיתויות במערך הסודי ביותר של צה"ל

רכישת ציוד בניגוד למנהל תקין, צבירת נקודות טיסה וימי כיף: וואלה! מפרסמת פרק מתוך "הבור", ספרם המדובר של דן מרגלית ורונן ברגמן

מערכת וואלה!
04/03/2011

אין גבול לתושייה, למקוריות ולנועזות של בחורינו המצוינים ביחידה הטכנולוגית של אמ"ן. נקניקים משובחים וגבינות מיובאות בעשרות אלפי שקלים? נגדיר אותם כצורך מבצעי ביטחוני דחוף. הארון המפואר בלשכת הקצין הבכיר? נכתוב שזה לצורכי מבצע בסוריה. הצבע לא יפה? נקנה חדש

"אפילו בחיל האוויר אין דברים כאלה", התגאה בחיוך אחד מוותיקי מערך המ"מ. הוא לא דיבר על האמצעים הטכנולוגיים. הוא דיבר על "ההטבות המיוחדות". כך כינו אותן ביחידה הטכנולוגית, חלק מרכזי ממערך המ"מ. זה שנים ידוע בקהילת המודיעין שאם רוצים לשרת במקום מעניין, מאתגר, אבל גם עם תנאי שירות מעולים, הכי כדאי ללכת לבסיס ההוא, בלב גוש דן, מול משרדי החברה המפורסמת.

מערך המבצעים המיוחדים ידוע כמנגנון הצבאי המצ'ופר ביותר בצה"ל, בכל התחומים. מושא קנאתן של יחידות אחרות, חלקן לא פחות מרכזיות, העושות עבודה לא פחות חשובה וסודית, שמסיבות היסטוריות נהנו הרבה פחות מנדיבות הכיס הצה"לי. כשאצלן נאבקים על כל כיסא משרדי ומחשב ראוי לשמו, במערך המ"מ הקימו צבא בתוך צבא, מועדון פרטי חמישה כוכבים.

קשה להפריז בחשיבות מערך המ"מ לביטחון המדינה. קשה להפריז גם בסודיותה של פעילות המערך ובנזק שעלול להיגרם לחיי אדם ולאינטרסים אסטרטגיים של מדינת ישראל אם משהו מהסודות הללו ייחשף. על מנת להגן על הסודיות הזאת צומצם מאוד מעגל שותפי הסוד, שריכז, בהתאם, כוח אדיר בידיו.

גורמים בכירים ביותר בצה"ל ובמשרד הביטחון (האחראי להעברת התקציבים לצה"ל, שאינו יכול מבחינה חוקית לשלם בעצמו) פעלו מול מערך המ"מ ובועז הרפז. מיליוני דולרים הועברו פעם אחר פעם לטובת הפעילות הזאת. כל הגורמים המעורבים שם לא עבדו בחינם.

עוד בוואלה!

MR. Something lounge - יפני בחליפה ביפו העתיקה

בשיתוף zap rest

זהו מערך אדיר, שרק מתי מעט יודעים שהוא קיים, שלא לדבר על מה הוא עושה. מערך שזולל כספים רבים ופועל, בעצם, בלי ביקורת של איש, בחלל שחור שהרישום, ניהול החשבונות והמעקב אחר הקבלות והחשבוניות בו מצומצמים מאוד, אם הם בכלל קיימים. לימים, עם התפוצצות פרשת הרפז, יקים שר הביטחון ברק צוות מיוחד שיבדוק את ניהול החשבונות של המערך בתקופת הרפז. בחלק הנוגע בהחזרי הכספים יטפל רואה החשבון יהודה בר?לב, מומחה בתחום הלבנת הון שמשרדו מגויס בדרך כלל כדי לבדוק פרשיות מרמה מורכבות במיוחד. בר?לב יגיד בשיחות סגורות כי נדהם מעוצמת ההפקרות והניהול הרשלני של הכספים במערך המ"מ. זו לא פרצה קוראת לגנב, יאמר, אלא חור ענק שכל אחד יכול לתחוב לתוכו את היד ולדלות כמה מזומנים שירצה.

הייתה זו רק שאלה של זמן עד שתחושת החשיבות העצמית (בצדק, בצדק) של חלק מאנשי המערך, מעטה הסודיות המוקפד שאיש לא יכול לחדור אליו, והחסינות מפני ביקורת חיצונית יביאו כמה מהם להשחתת מידות חמורה. חלק מהמשרתים במערך חשו כאילו לא מדובר בצה"ל אלא בחלקת אלוהים הפרטית שלהם, שבזכות תרומתם (הגדולה, הגדולה) לביטחון המדינה, הם יכולים לעשות בה ובמשאבים האדירים שהיא צורכת כבתוך שלהם. במציאות הזאת ליבלב בועז הרפז.

חשוב לציין כי הדברים אינם אמורים בכל מערך המ"מ או ביחידה הטכנולוגית שלו, שהיא יחידה עם היסטוריה והווה מפוארים, יחידה שמתוכה יוצאים מדי שנה עוד ועוד זוכים בפרס ביטחון ישראל ומשרתים בה מאות רבות של אנשים, שרובם באמת באים לעבודה עם ובגלל הרגשת השליחות והתרומה.

אלא שחוקרים שבאו מחוץ למערך ונטלו חלק בשרשרת חקירות שהתנהלה ביחידה הטכנולוגית הזאת בשנים 2001–2003 היו המומים. "גילינו איים שחורים, סודיים ביותר, של שחיתות," אמרו בשיחות פנימיות. "לא ידענו שיש מקומות כאלה בצבא, שהסודיות מגנה עליהם מפני כל מבט בוחן." בסיסים מאובזרים לעייפה, מתקנים סודיים, תקציבי עתק, והכול בלי פיקוח חיצוני יעיל, בלי משמעת, כאשר יד אחת עושה הכול — מזמינה, משקיעה, חותמת על הצ'קים ומאשרת את החתימה.

לבדוק מה קרה באמת במערך המבצעים המיוחדים. מרגלית וברגמן(צילום: שי אוקנין)

היחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין אמורה לשרת את כל החיל אבל בעצם היא הרגל השלישית של מערך המ"מ, בצד המודיעין והמבצעים של המערך. ביחידה הזאת, שיש בה אלפי משרתים, עובדים גם מאות אזרחים עובדי צה"ל הזוכים להגנה מעולה של נציגיהם בהסתדרות. ניסיונות של מפקדי היחידה לאורך השנים לקצץ בכוח האדם לטובת הפניית משאבים לרכש מיוחד נתקלו בחומה בצורה של כוח פוליטי וארגוני שכלל גם משלוח מכתבי שטנה נגד המפקדים לבתים של כל העובדים. מפקד היחידה באותה עת, אל"מ טל דיליאן, לשעבר לוחם וקצין בסיירת מטכ"ל, הפך לאחד האנשים החזקים ביותר באגף המודיעין של צה"ל.

במהלך שנת 2001 החליט, מטעמיו שלו, סרן שמעון ג'ורנו, קצין ביחידה הטכנולוגית של אמ"ן, לשפוך הכול החוצה. ג'ורנו התלונן על מקרים קשים של שחיתות ותלונתו, שהדים שלה הגיעו לתקשורת גררה הקמה של כמה ועדות חקירה ומינוי קצין בודק, תא"ל דני ארדיטי, לשעבר מפקד מערך המ"מ. ב?5 בדצמבר 2001 סיכם ארדיטי את ממצאיו. הוא הגיע למסקנה כי חלק מהטענות של ג'ורנו נכונות וחלקן אינן נכונות. גם בטענות שקיבל היה מספיק כדי לזעזע כמה מקוראי הדו"ח. הפרקליט הצבאי הראשי העביר אותן מיד לחקירה בהולה במצ"ח. בחקירה התברר כי המצב גרוע הרבה יותר אפילו מהממצאים הקודרים של ארדיטי. כך, למשל, הסבירו עדים בפני ועדות החקירה ומצ"ח כי בבסיס המערך במרכז גוש דן נהנים החיילים מנקניקים מובחרים ומגבינות צרפתיות המיובאות רק לכמה מעדניות יוקרה בתל אביב. אלה נרכשו בסכומים של עשרות אלפי שקלים בשנה בנימוקים של "צרכים מבצעיים של היחידה". אבל זאת היתה ההוצאה הקטנה.

זו הסביבה בתוכה צמח. בועז הרפז(צילום: אורי לנץ)

ככלל, פעילות הרכש של צה"ל מבוצעת רק באמצעות מנהל הרכש של משרד הביטחון, המפקח על הרכישות ואמור למנוע הוצאות מיותרות. נוהל זה, אף אם הוא מכביד, יש בו בקרה על החיילים והקצינים. הוא מעביר את הרכישות דרך מסננת נוספת ומבוצע בסופו של דבר בידי אנשי כספים מיומנים, שאינם חלק מהיחידות ומהבסיסים המבקשים את הרכישה. כדי לאפשר ליחידות מיוחדות לתפקד בגמישות ובחשאיות יצרו משרד הביטחון וצה"ל כמה מסלולי רכש חריגים. המסלול העיקרי ששימש את היחידה הטכנולוגית למטרות כשרות ולמטרות לא כשרות כונה בשם הקוד המוזר "רכש בהקפה".

המסלול הזה מתואר בהוראות משרד הביטחון 40.20 ועל פיהן "שיטת רכש בהקפה נועדה לאפשר קנייה ישירה של היחידה, כאשר מבחינת ההיקף הכספי המצומצם של הקנייה אין כדאיות מנהלית לבצעה באמצעות גופי הרכש הייעודיים במשרד הביטחון או שמבחינת דחיפותה אין אפשרות לבצעה באמצעות גופי רכש אלה. קנייה בהקפה תהיה בתנאים הבאים: הפריטים חיוניים ומיועדים לצרכים דחופים, אינם נמצאים במתקני צה"ל ואין להשיג פריט שה?נו תחליף מאושר בצה"ל. היקף הרכש לא יעלה על 10,000 שקלים".

בתחילת שנת 2001 ניהלה מצ"ח חקירה נרחבת שממנה עלה חשד כבד כי נוהל "רכש בהקפה" נוצל באמ"ן למטרות בלתי חוקיות. מצ"ח הפיצה אז הוראה בכל אמ"ן לחדול מכך ודרשה ביקורת מחמירה יותר מהנוגעים בדבר. באמ"ן התעלמו. חמור מכך, עם הזמן תפח נוהל "רכש בהקפה" במערך המ"מ ממקרים של צורך מבצעי דחוף ומוגדר והפך למסלול הרכש העיקרי של היחידה, בהיקף של 50–80 מיליון שקל בשנה, חלקו למטרות שאין בינן לבין מבצעים ולא כלום. הוצאת כל הסכום העצום הזה אושרה בחתימתו של קצין בדרגת סא"ל ביחידה, שכפי שהוא עצמו הסביר לאחר מכן להגנתו, לא היה אלא "חותמת גומי" של החלטות שביצעו כפופים לו, זוטרים ממנו בהרבה.

משרד הביטחון הדגיש בהנחיות שלו כי אסור בתכלית האיסור לפצל רכישה אחת יקרה לכמה קניות נפרדות בסכומים נמוכים כדי "להגדיל באופן מלאכותי את הסמכות לקנייה שניתנה ליחידה". כזכור, "רכש בהקפה" הוגבל לסכום של 10,000 שקל בלבד. בשנת 2000 ערך רס"ן (מיל') אבי דויטש, מאגף הביקורת במשרד הביטחון, ביקורת מקיפה באגף המודיעין, ובכלל זה ביחידה הטכנולוגית, וגילה כי למרות ההנחיה המפורשת עוקפים מפקדי היחידות את המגבלות המוטלות על "רכש בהקפה" על ידי פיצולי הזמנות. כל ניסיונותיו לשרש את התופעה עלו בתוהו.

סרן שמעון ג'ורנו העיד כי במהלך שירותו ביחידה הטכנולוגית בוצעו אלפי "פיצולי הזמנות". ג'ורנו סיפר, למשל, כי המשרדים של בכירי היחידה רוהטו בשיטה זו בהנחיית מפקדת היחידה. ביחידה הטכנולוגית מונה איש קבע מיוחד שתפקידו היה לעסוק בנושא "רכש בהקפה". בתחילת שנות האלפיים היה זה רב?נגד חיים. בחקירתו הכחיש חיים מכול וכול את הנוהל לפצל הזמנות אסורות של מותרות וצ'ופרים כדי להסוותם. להגנתו אמר כי מדי יום הוא מטפל במאה(!) הזמנות של "רכש בהקפה" ולכן לא היה יכול לעקוב אחרי כולן. לאחר מכן הודה כי לעתים רחוקות ו"במקרים של צורך מבצעי בוצע פיצול לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות והוחלט כי הפיצול הוא הדרך היחידה לבצע את אותו רכש". כשחוקרי מצ"ח הציגו לו ערימת חשבוניות מפוצלות, שאינן קשורות לשום צורך מבצעי, הוא שב לטעון כי אלה פשוט חמקו מעיניו.

בעז הרפז, קצין האג"ם של מערך המ"מ, הודה בחקירתו כי יש "פרצות" ביחידה הטכנולוגית המאפשרות ביצוע פעולות של רכש שלא למטרות המדווחות שלו, וכי מעשים פסולים כאלה אכן מתבצעים בפועל. אחיו של בעז, שהיה באותה עת ראש ענף לוגיסטיקה ביחידה הטכנולוגית, הכחיש בחקירתו נמרצות את כל הסיפור וטען כי ביחידה לא מתקיימים פיצולי הזמנות ולא התקיימו כאלה מעולם. עוזרו, רס"ן אייל, הכחיש אף הוא את הנוהל. אז שלפו החוקרים מסמך שעליו חתום הרפז האח משנת 2001 המציין את נושא פיצול החשבוניות בנוגע להחלפת צילינדרים בדלתות ביחידה ובו כתב: "ידוע לי שמבוצעים פיצולי חשבוניות אולם מקרה זה אינו מצדיק פיצול". בהמשך התריע במפורש: "אסור לנו לשרוף על מקרים כאלה את נושא הרכש בהקפה". מהנקודה הזאת בחקירה בחר העד בזכות השתיקה.

חוקרי מצ"ח נדהמו במיוחד מעדותו של ראש מדור הבינוי ביחידה הטכנולוגית, אזרח עובד צה"ל בשם גרשון, שהסביר להם כיצד נהגו ביחידה לרכוש מזגנים ומותרות למיניהם למשרדים, למועדון ולמטבח, כמו אריחי קרמיקה יוקרתיים, בשתי שיטות מופקרות: בשיטה האחת נהג סגן מפקד היחידה לאשר בחתימתו (למרות שכלל לא היתה לו סמכות לחתום על טופס כזה) את ההוצאות עבור הרכישות כשהן מפוצלות לחשבוניות של פחות מ?10,000 שקלים כל אחת. בשיטה השנייה היתה היחידה מציגה את רכישת האבזרים כהוצאה מבצעית, ומקבלת עליה החזר מגורם ביון אחר במסגרת נוהל מיוחד של קהילת המודיעין.

סא"ל גבי, קצין בכיר ביחידה הטכנולוגית, סיפר כי כשהגיע ליחידה בשנת 1998 קיבל תדריך מהאזרח עובד צה"ל גרשון, שהסביר לו כיצד "מתמרנת" היחידה את משרד הביטחון באמצעות פיצול החשבוניות, "ואמר לי כי הדבר מבוצע אף על פי שהוא אינו חוקי." סא"ל גבי סיפר כי מפקדי היחידה נתנו לכך גיבוי מלא. כך פוצלו הזמנות והוצגו רכישות כ"צורך מבצעי דחוף" לטובת ריהוט חדש למשרדי הקצינים הבכירים, מיטות, ספות, כריות פוך, מחשבים, חומרי צבע ומנעולים.

מפקד היחידה, אל"מ טל דיליאן, הכחיש בעדותו כל ידיעה בדבר פיצול החשבוניות ואמר כי מאחר שהיחידה רוכשת אלפי פריטים מדי חודש, ולעתים אף יותר מזה, אין לו יכולת לעקוב אחרי כל הרכישות. סגנו, סא"ל גיא, מסר עדות דומה והכחיש מכול וכול קיומו של נוהל פיצול חשבוניות ביחידה. הקמנ"ר משה שחורי, מנכ"ל מפלגת קדימה נכון לתחילת 2011, ומי שעתיד זמן קצר לאחר החקירה הזאת לנסות ולהקל על בעז הרפז שייתפס בעברות חמורות ביותר בפרשה אחרת, אמר בעדותו כי "היחידה הטכנולוגית של אמ"ן עובדת ברכש בהיקפים של מיליוני שקלים", ועל פניו "נראה לו" שרוב הרכש מתבצע בהתאם לפקודות.

"רוב הרכש התנהל בהתאם לפקודות". משה שחורי, לשעבר קצין מודיעין ראשי(צילום: אורי לנץ)

החקירות העלו עוד כי במהלך 1998 נבנו ביחידה בידי חברת "אומץ" (שם בדוי, השם האמיתי נפסל בידי הצנזורה הצבאית) שתי פרגולות מפוארות, בלי אישור של משרד הביטחון, בלי מכרז, בלי תקציב קבוע מראש ובניגוד לכל חוק ותקנה, בעלות כוללת של כ?37,000 שקל. כדי לעקוף את האיסור על "רכישה בהקפה" פוצלה ההזמנה לארבע הזמנות, ועל כל הזמנה נרשם סוג עבודה שונה, למשל "הקמת פרגולה", "חיפוי פרגולה" ו"תשתית הכנת פרגולה". מהחקירות התברר כי בנו של בעלי חברת "אומץ", סרן (מיל') א', שירת ביחידה הטכנולוגית עד שנת 1996, ולאחר פרישתו הוא זה שיצר את הקשר העסקי בין החברה המשפחתית לבין היחידה הטכנולוגית. גם זה סוג של מכרז.

עוד ועוד הכחשות ועוד ועוד גרסאות, חלקן תמוהות, חלקן מצחיקות, הצטברו בתיקי החקירה. כך, למשל, ניסה רס"ר טל, מנהל מחסן ביחידה הטכנולוגית, להסביר פיצול רכישה של כמות אדירה של צבע לטובת סיוד כמה משרדים (הכול מאוד נקי ומטופח ביחידה הטכנולוגית), בכך שבעצם לא מדובר בפיצול, היות שצבע ומדלל צבע הם שני מוצרים שונים. חוקרי מצ"ח סיכמו את החלק הזה בחקירה בקביעה ברורה: "ביחידה הטכנולוגית של אמ"ן מבוצעים פיצולי הזמנות באופן נרחב, זאת למרות שכל המעורבים בתיק מסרו כי ידוע להם מהו פיצול הזמנות והאיסור לבצעו... ביצוע רכש בניגוד לכללים בוצע ביודעין ומתוך מטרה לעקוף כללים אלה".

אבל פיצולי ההזמנות היו רק פן אחד של השחיתות. היחידה הטכנולוגית ביצעה רכישות לצרכים מבצעיים דחופים שלא ניתן לבצע באופן רגיל בנתיבים נפרדים נוספים (מעבר ל"רכישה בהקפה"), מקצת מהן דרך קהילת המודיעין, מקצת מהן באמצעות ועדת "משי" (שם בדוי, הקוד האמיתי נפסל בהוראת הצנזורה), ועדה מיוחדת המאשרת רכישות כאלה בתוך משרד הביטחון בלי חובת מכרז. הכול, כאמור, רק כאשר יש צורך מבצעי דחוף שלא ניתן לבצע אותו מכל טעם שהוא — בעיקר מטעמי סודיות — בדרך אחרת. ביחידה הטכנולוגית פירשו באופן רחב מאוד את המינוח "צורך מבצעי". כך, למשל, נרכשו מיטה זוגית, ארון וכריות פוך ללשכת אחד הקצינים הבכירים, במסווה של מבצע סודי ביותר בסוריה. הצבע של הארון לא מצא חן בעיני המפקד והוא הורה להחליף אותו. הפעם הוסוותה הרכישה כצורך מבצעי בעיראק.

במקרה אחר נרכשו 50 מעמדי תמונות לערב עמותת היחידה בעלות כוללת של 8,468.47 שקל מחברה המתמחה במסגור יוקרתי. הרכישה הוסוותה כרכש מבצעי של חלקי ריהוט מיוחדים. לצרכיו של מבצע מסוים, כך נטען במסמכים, הוציא "מדור ח'" ביחידה הטכנולוגית הזמנה לרכישת צבעים מחנות מסוימת המוכרת ציוד למשרד הביטחון. מה שבאמת קרה, כך התברר לחוקרים, הוא ששני קצינים בכירים ביחידה אכן נסעו לאותה חנות ורכשו שם צבעי גואש, מכחולים ומקלות ארטיקים בסכום של 6,000 שקל לתעסוקת ילדי אנשי הקבע של היחידה ב"שבת העשרה". אכן מבצע.

בתחילת יולי 1998 החליטו מפקדי היחידה הטכנולוגית של מערך המ"מ באגף המודיעין כי הגיע הזמן להתפרק קצת והכריזו על יום כיף לחיילים, לקצינים ולילדיהם. יום הכיף נערך ברוב פאר חודש לאחר מכן ב"ספורטן" בהוד השרון וכלל הפעלות רבות, שימוש במתקני המקום, הופעות בידור, משחקים ומתנות לילדים. בדיונים המקדימים, כך שיחזר את ההכנות ליום הכיף סא"ל גבי, מבכירי היחידה, "הציגו בפני אל"מ טל דיליאן כי אם ימומן יום הכיף כולו מקרן היחידה לא תישאר בה כלל יתרה... אל"מ טל דיליאן הטיל על סא"ל גיא (סגנו) את נושא מציאת מקור המימון ליום הכיף."

העלות הוערכה בעשרות אלפי שקלים. היה ברור כי משרד הביטחון, האחראי לקופת היחידה, לעולם לא יאשרה. חוקרי מצ"ח שהתחקו אחר מקורות המימון גילו כי חלק מהכסף כלל לא הגיע מצה"ל או ממערכת הביטחון. ל"ספורטן" נמסרה המחאה מגורם פרטי בשם "הצלה" (גם זה שם בדוי, שכן השם האמיתי נפסל בהוראת הצנזורה). בירור קצר העלה כי מאחורי החברה עומדים שני קצינים לשעבר מסיירת מטכ"ל בשם רן ואייל, חברים טובים של בעז הרפז ושל קצינים רבים אחרים במערך המ"מ. אייל מסר בחקירתו כי החברה שהקים עומדת בקשרים הדוקים עם מערך המ"מ ועם היחידה הטכנולוגית ומספקת להם שירותים שונים.

כמו כן אמר אייל בחקירתו כי הוא לא שומר שום חשבוניות או מסמכים מקשריו עם היחידה בגלל "ביטחון שדה", וכי בדרך כלל הוא רושם על החשבונית "עבודות קבלניות". בהמשך החקירה הודה כי לפעמים רושמים דבר אחד אבל מתכוונים לדבר אחר, כמו למשל "עבודות קבלניות" שהוא רשם על החשבונית שהוציא ליחידה תמורת ההמחאה שמסר ל"ספורטן" עבור יום הכיף.

כניסה לקודש הקודשים. רונן ברגמן(צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

בעז הרפז הודה בחקירתו כי "קיימות חריגות בעבודת החברה מול היחידה הטכנולוגית של אמ"ן". כך למשל, מקרה שבו נרכשו ממנה לכאורה הובלות לצרכים מבצעיים אולם בפועל הובל דשא לרחבה המרכזית של היחידה, או מקרה שבו מולאו כרטיסי עבודה באופן כוזב על ידי הנהגים בחברה ונופחו תשלומים. הרפז אף גילה כי כבר פנו אליו בעניין עבודות שביצעה החברה בסיירת מטכ"ל וכי היו חריגות בדרישות התשלום. סיכום עדותו של הרפז בפני חוקרי מצ"ח נוסח כך: "אייל ורן מרגישים כי הם יכולים שלא לדקדק בעבודות מאחר שהם חשים חלק מקהיליית המודיעין."

אחיו של בעז הכחיש בחקירתו כי ידע מה מתרחש. כמוהו הכחישו כל שאר המפקדים והבכירים והטילו את האחריות זה על זה. סא"ל מירי, שלישת היחידה באותה תקופה, הודתה כי "מימון יום הכיף נעשה בדרכים לא כשרות", אולם היא "לא זוכרת הוצאות אלה מכיוון ששימשה כ'חותמת גומי' ואישרה את ההוצאות ללא כל פיקוח או בקרה אמיתיים". טל דיליאן, מפקד היחידה, הכחיש הכול ואמר שלא ידע דבר.

חוקרי מצ"ח סיכמו את ממצאיהם בנושא במילים: "לאור העובדה שהתשלום עבור שכירת ה'ספורטן' בוצע בנוהל (האסור) של רכש במסווה לפעילות שאיננה מבצעית — יום כיף, ולאור העובדה שהמדובר בספק העובד מול היחידה ואשר לא נמצא תיעוד לטענתו בדבר כיסוי ההוצאה על ידי היחידה הטכנולוגית של אמ"ן, הרי שעולה חשד כי מדובר במתן טובות הנאה, וללא ספק ניכר כי פעולה מסוג זה יש בה טעם רב לפגם ופוטנציאל לביצוע עב?רות נוספות."

מהלכים מפוקפקים במקום הרגיש ביותר. דן מרגלית ורונן ברגמן(צילום: שי אוקנין)

במהלך החקירה גילו החוקרים גם תנועות כספים מוזרות בחשבון הבנק הפרטי של קצינים בכירים ביחידה. התברר כי אחד מהם הנפיק לעצמו כרטיס אשראי ובאמצעותו ביצע רכישות עבור היחידה בסכומי עתק של מאות אלפי שקלים. בכסף הזה נרכשו סקרים באמצעות האינטרנט, מחשבים וציוד היקפי, קורסים ועוד. ככל שחוקרי מצ"ח הצליחו לברר, הרי שכל הרכישות הללו בוצעו לטובת היחידה הטכנולוגית, אלא שהן בוצעו ללא ביקורת וללא פיקוח של איש מחוץ ליחידה. את ההחזר הכספי קיבל אותו קצין מהמדינה בדרכים שונות. אפילו אם כל ההוצאות בגין הרכישות ליחידה היו מוצדקות (ולחוקרים היו ספקות רציניים באשר לכך) הרי שאותו קצין צבר בזכותן נקודות רבות בכרטיס האשראי שלו. הוא המיר אותן לנקודות במועדון "הנוסע המתמיד" של אל על, ואז ניצל אותן לרכישת כרטיסי טיסה ושדרוג מקומו למחלקת עסקים. כיף גדול.

תא"ל משה שחורי, קצין המודיעין הראשי אמר כי הוא "רואה ברכש באמצעות כרטיס האשראי (של אותו קצין) רצון לקדם אינטרסים יחידתיים, ומאידך זו עשייה של מעשים המנוגדים לרכש תקין ומנהל תקין בכלל". ראש אמ"ן דאז, האלוף עמוס מלכא, אמר כי "הרכש בכרטיס האשראי של הקצין לא היה בידיעתו ונראה לו דבר עקום, לא נכון ולא נחוץ".

במהלך החקירות השונות התברר כי שורת קצינים, נגדים ואזרחים עובדי צה"ל ביחידה הטכנולוגית, שנסעו מטעם הצבא לחו"ל (וחלקם נסעו הרבה מאוד וצברו אלפי נקודות), דאגו להעביר את הנקודות שנצברו עבור הנסיעות הללו לחשבון הנקודות הפרטי שלהם והוציאו תמורתו כרטיסי בונוס ושדרוגים למחלקת עסקים, על אף שהדבר היה אסור על פי חוקים ותקנות של משרד הביטחון ועמד בניגוד לחתימה שלהם עצמם על דף מיוחד שבו התחייבו שלא לעשות זאת. הם טענו כי לא קראו את הדף שעליו חתמו בשל "חוסר זמן" ו"נאיביות". פרקליטת המטכ"ל, סיגל משעל?שחורי, שטיפלה בתיק הזה, הורתה להעמיד לדין משמעתי את כל המעורבים זולת אלה שכבר חלה על מעשיהם התיישנות.

בחקירה התברר כי מהיחידה הטכנולוגית נעלמו שתי טלוויזיות וארבעה מזגנים, שניים וחצי כוח סוס כל אחד. מפקדי היחידה החליטו לסגור את הסיפור בתוך היחידה בלי לספר למצ"ח. לאן נעלמו המזגנים והטלוויזיות? כיצד הצליחו, בלילה אחד, לפרוס כנפיים ולעוף אל מחוץ לאחד מהבסיסים המאובטחים ביותר בישראל? "ככה זה אצלנו ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין," אמר בחיוך עגום איש היחידה לשעבר בראיון לקראת כתיבתו של ספר זה, "אנחנו יודעים אפילו איך לגרום למזגנים להיעלם. הבעיה היתה שבגלל הבזבוז האיום והאדישות הנוראה ששוררת ביחידה כלפי הוצאת כספים, ההיעלמות של מזגן או טלוויזיה בכלל לא הטרידה אף אחד. זה peanuts לעומת הסכומים שעפים שם כל יום."

עוד התגלה כי שורה של קצינים בכירים במערך המ"מ, ולצדם קצינים בכירים פחות ואזרחים עובדי צה"ל שהיו מקורבים לבכירים, השתמשו, בניגוד לחוק, בכלי רכב מבצעיים מיוחדים, שנרכשו תמורת סכומי עתק למשימות מיוחדות ביותר, כרכבי ת"ש (תנאי שירות) לצורכיהם הפרטיים בשעות הפנאי. לחלק גדול מאותם משתמשים היה גם רכב ת"ש שהוקצה להם מטעם הצבא, אך הם העדיפו, כמובן, את הג'יפים המאסיביים או את המכוניות המהירות המיוחדות והמאובזרות על פני ה"פרייבט" הקטנה שצה"ל הקצה להם. כך, למשל, לאחד הקצינים הבכירים ביחידה היה גם אופנוע אבל רכב הת"ש שקיבל מהצבא לא כלל תא מטען גדול מספיק לטעמו. הוא סיפח לעצמו ג'יפ סוואנה גדל מידות, שהיה מיועד למבצעים מסוימים. עליו כבר לא היתה בעיה להטעין את האופנוע.

במקרה אחר השתמש קצין אחד בשלושה כלי רכב מבצעיים בו?זמנית, מה שגרם לכך שהוא שכח לגמרי היכן החנה אחד מהם. רק משטרת ישראל הצליחה בסופו של דבר לאתר את הרכב הנשכח. משהתברר כי הקצין איבד גם את המפתחות, נאלצה היחידה הטכנולוגית לשלוח למקום עגלה מיוחדת (שהיתה דרושה במקום אחר ולעניינים חשובים באמת) כדי לגרור את הרכב בבהילות בחזרה לבסיס.

אחד מבכירי היחידה נשא על עצמו בתקופה מסוימת ארבעה מכשירי טלפון ניידים, כל אחד לשימוש שונה. להרפז, שהיה רק קצין האג"ם של המערך, היו שלושה בלבד.

רוב הנחקרים שעשו שימוש בכלי רכב מפוארים, רובם רכבי ארבע על ארבע (טויוטה, CUCV, איסוזו טרופר, GMC סוואנה ועוד), הודו כי ידעו שהדבר אסור על פי כל פקודה וכי הרכבים מיועדים לשימוש מבצעי בלבד, וממילא היה להם רכב אחר מטעם הצבא, אך אמרו כי בכל מקרה לקחו את האוטו הביתה בגיבוי פיקוד היחידה.

לשחיתות ולעזות המצח לא היו גבולות. כשסוף?סוף עשו ביחידה הטכנולוגית של אמ"ן מכרז, תפרו אותו מפקדיה בלי בושה. סרן שמעון ג'ורנו סיפר על מקרים שבהם קצינים בכירים ביחידה היו אוספים שתיים ממעטפות המכרז (מתוך השלוש שיש להגיש, על פי תקנות משרד הביטחון) ונוסעים למשרדי החברה השלישית, שרצו שתזכה, שם פותחים את מעטפות המתחרים וקובעים את הצעת החברה השלישית בהתאם.

דוד, הבעלים של חברת "אומץ" העיד כי למיטב ידיעתו בנו, ששירת בעבר כקמב"ץ ביחידה, היה זה שתיאם את עבודות החברה מול היחידה וזאת על פי הנחיות שקיבל מאחד הקצינים הבכירים לגבי הסכום שיש לנקוב במכרז. הבן הכחיש בחקירה את דברי אביו.

סא"ל אורן, ששימש בחלק מהתקופה קצין האג"ם של היחידה הטכנולוגית, הודה כי מסר לדוד מחברת "אומץ" את הצעות המחיר שהגישו החברות האחרות, "על מנת שיציע הצעת מחיר זולה יותר מתוך מטרה שהעבודה תבוצע על ידי חברתו וזאת מטעמי שמירת ביטחון שדה". יחידת החקירות של הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב) פתחה בחקירה נפרדת נגד אותה חברה, חקירה שתוצאותיה אינן ידועות עד היום.

בכירי היחידה הטכנולוגית של אמ"ן ניסו לשבש את החקירות נגדם בדרכים שלא היו מביישות ארגונים אחרים. סרן שמעון ג'ורנו, שהתלונה שלו החלה את כל המהומה, טען בפני החוקרים כי מפקדי היחידה בהווה ובעבר חברו יחד כדי לאיים עליו ולגרום לו לשנות את עדותו בפני תא"ל ארדיטי, שמונה לקצין הבודק.

לדבריו, אל"מ עוז ליב, מפקד היחידה שקדם לטל דיליאן, הציע לו שיחזור בו מעדותו אחרת ייפגע, וזאת בדחיפות, עוד לפני שסגן מפקד היחידה, גיא, ייאלץ לעבור בדיקת פוליגרף. אל"מ (מיל') ליב עצמו סיפר כי במהלך החקירה של ארדיטי שוחח עם דיליאן. בשיחתם "מסר לו האחרון כי ביחידה נאסף חומר 'פלילי' על סרן שמעון ג'ורנו ובכוונתם לצאת לעיתונות בעניין זה וכן לפנות למצ"ח". על פי ליב, בשיחתם "עלתה האפשרות לפנות לסרן ג'ורנו ולבקש ממנו לשנות את עדותו בפני הקצין הבודק כדי למנוע פנייה זו".

ליב לא זכר מי יזם את הפנייה לג'ורנו אולם מסר כי היה ברור מהשיחה כי זוהי הפעולה "שנכון לעשות". הוא הודה שהתקשר לג'ורנו וביקש ממנו לשנות את עדותו בפני ארדיטי כדי למנוע את הפנייה לעיתונות ולמצ"ח עם החומרים המפלילים נגדו. לאחר שג'ורנו ביקש ממנו מסמך המבטיח שהוא לא ייפגע, פנה לארדיטי ונועץ בו בעניין. ארדיטי דחה את ההצעה ולכן פנה לג'ורנו שנית ואמר כי לא יוכל להבטיח לו כי לא ייפגע. ליב הוסיף כי לאורך כל התהליך עידכן את דיליאן בהתפתחויות. עדים אחרים שהופיעו בפני הקצין הבודק ארדיטי יספרו לאחר מכן כי לפני הופעתם בפניו שוחח עמם טל דיליאן ותידרך אותם על מה הם עומדים להיחקר. גם אחרי שמסרו עדות הם שוחחו עם דיליאן.

דיליאן עצמו אפילו לא התבייש. הוא אמר כי במהלך חקירתו של ארדיטי התבטא לא פעם באוזני חבריו, ובהם תא"ל פנחס בוכריס ואל"מ ליב, כי "יש לדבר עם סרן שמעון ג'ורנו ולבקש ממנו שיחזור בו מהעדות שמסר בפני הקצין הבודק". עוד אמר להם כי "נאסף חומר רב על ג'ורנו ובכוונת מקורבים ליחידה לפנות לעיתונות כדי להכפיש את שמו". לקראת סיום בדיקת הקצין הבודק התקשר אליו ליב וסיפר לו כי שוחח עם סרן ג'ורנו וזה מוכן לחזור בו מעדותו. כשאמר לו זאת הפנה אותו לארדיטי כדי לקבל את אישורו.

חוקרי מצ"ח, שלימים יספרו שיצאו "מזועזעים" מהטיפול בתיק הזה, כתבו דו"ח סכיזופרני. בחלקו העובדתי הוא מתאר מציאות קשה מאוד, אך בחלק המסקנות הוא מנוסח באופן פשרני, אפילו חלבי. נראה כי אפילו הם, למרות העובדות שחשפו במאמץ רב, היססו מלפגוע בקודש הקודשים. בכל מקרה, גם אותן מסקנות פושרות קובעות בין השאר: "נראה כי האווירה ביחידה הטכנולוגית של אמ"ן, שבה כל אדם יכול ליזום רעיונות ופעילויות, חרגה מגבול הסביר והפכה למעשה לפריצות ולתחושת 'כול יכול' ללא התחשבות בנהלים ובפקודות. ניכר כי ההתעלמות מהפקודות ומהנהלים והיחס אליהם כלא רלוונטיים ליחידה היו בעוכריה. גם הרצון לקבוע נהלים חדשים ומתאימים אינו עולה בקנה אחד עם קצינים בדרגותיהם ובמעמדם של הקצינים שנחקרו."

ראשי מצ"ח והפרקליטות נועדו עם ראש אמ"ן אהרון זאבי?פרקש ואמרו כי יש לבטל את קידומו של מפקד היחידה, טל דיליאן, לדרגת תא"ל ולתפקיד רמ"ח הסגל (במקומו של אבנר ברזני, חברו הטוב, שסיים את שירותו בצה"ל), וכן אין לקדם את סגנו, גיא, לדרגת אלוף משנה ולהחליף אותו בתפקיד. זאבי?פרקש קיבל את ההמלצה ודיליאן נאלץ לפרוש מהצבא. הוא המשיך להילחם מבחוץ על חפותו ושכר את שירותי משרד עורך הדין ויינרוט להגן עליו. זה אותו משרד ששנים אחר כך יגן על בעז הרפז בפרשת זיוף "מסמך גלנט". סא"ל גיא מונה לתקופה קצרה כממלא מקום מפקד היחידה הטכנולוגית, אך כשהבין שלא יקודם לדרגת אלוף משנה, פרש אף הוא מצה"ל. הפרשה נמרחה עוד שנים ארוכות עד שבסופו של דבר החליטה הפרקליטות הצבאית כי לנוכח העונש הכבד שקיבלו שני הקצינים, ולאור העובדה שמקצת העב?רות התיישנו ממילא, ובעיקר מהחשש שבבית הדין ייחשפו סודות ביטחוניים (אותו החשש המלווה את כל ההליכים המתוארים בספר זה), הם יועמדו לדין משמעתי בלבד.

אגב, דיליאן מכחיש בתוקף את כל ההאשמות נגדו וטוען כי "מעולם לא אירע שום דבר ביחידה שלי שלא כדין או תוך הפרת הוראה כלשהי". הוא טוען כי זוכה מכל ההליכים שננקטו נגדו וכי החליט לפרוש מצה"ל ביוזמתו, כי "לא רצה לשרת בצבא שבו ממציאים עלילה כזו נגד קצין". הפרשה כולה, טען, היתה פרי יוזמתו של הפרקליט הצבאי הראשי אלוף מנחם פינקלשטיין (פחו) נגדו. עם זאת, הוא לא הסכים להציג אף מסמך או ראיה לאף אחת מהטענות שהעלה.

השופט מנחם פינקלשטיין מסר בתגובה לנכתב בספר: "חקירת מצ"ח בעניינו של אל"ם (מיל') דיליאן נפתחה בעקבות טענות בדבר אי?סדרים ביחידה שבפיקודו, וכן בדבר התנהגות שאינה הולמת שעניינה שימוש פרטי בנקודות ה"נוסע המתמיד", לצורך 22 טיסות פרטיות שלו ושל משפחתו, בשווי אלפי דולרים, בניגוד לפקודות בעניין. בעניין זה העיר סגן הרמטכ"ל הערה פיקודית לדיליאן. סגן הרמטכ"ל קבע כי הקצין לא התנהג כפי שמצופה מקצין במעמדו.

בשעתו, בין היתר בשל ניצול הנקודות לצרכים פרטיים, התקבלה החלטה פיקודית, של ראש אכ"א דאז, כי אל"ם דיליאן לא יקודם לתפקיד תא"ל כרח"ט הסגל.

בד בבד, התנהלה החקירה, במסגרתה נבדקו גם טענות אחרות בעניינו של אל"ם דיליאן. במהלך החקירה אף התווסף מידע מודיעיני בדבר חשדות חמורים נוספים, אשר חייב את המשך הבדיקה.

לגוף העניין, חומר החקירה העלה ראיות לכאורה לשימוש לא ראוי ובניגוד לנהלים בכספי ציבור בניהול ענייניה של היחידה, מלבד השימוש הפרטי בנקודות הנוסע המתמיד. כספים שנועדו למטרות מבצעיות מצאו את דרכם לשימושים מנהלתיים בתקופה בה שימש דיליאן מפקד היחידה".

"הבור", דן מרגלית ורונן ברגמן, הוצאת כנרת זמורה-ביתן

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully