להדיח את פרידה: על "התינוק המושלם", "אני רוצה חיבוק", "אני יכול לעזור" ו"פרידה"

"אני רוצה חיבוק" ו"אני יכול לעזור" הם שני ספרי פעוטות מקסימים, "התינוק המושלם" ישכנע את הבכור שאחיו הקטן לא נורא ו"פרידה" יותר מעיק ממוצלח. סקירת ספרי ילדים

לילך וולך
04/03/2011

"התינוק המושלם"

"התינוק המושלם" הוא ספר שהונדס בדיוק עבור ילדים שזכו למתנה המבלבלת בצורת אח קטן; תינוק חדש בבית הוא אירוע שרחוק מלהיתפס כמושלם עבור מי שהיה שם לפניו. גם לוסי לא משתגעת על אחיה התינוק הרעשני והסרחוני ומציעה להחזיר אותו לבית החולים. להבדיל מרוב ההורים, הוריה של לוסי דוקא לא מתווכחים ונוסעים להחזיר את התינוק ולאסוף אחר במקומו. פעם הם אוספים תינוק צב, אבל הוא תינוק משעמם; במקומו הם אוספים תינוק קוף, אבל הוא מתנדנד על המנורה ושובר דברים. גם תינוק הפיל ותינוק התמנון רחוקים מלהיות אחים קטנים מוצלחים.

בסופו של דבר, כאשר לוסי חושבת מחדש על היתרונות והחסרונות, היא מודיעה לדוקטור משתף הפעולה שמספק להם את התינוקות החלופים "אם אנחנו חייבים לבחור תינוק... ניקח את הראשון שוב, בבקשה." לוסי מחליטה שויליאם התינוק קצת פחות מעצבן מכל שאר התינוקות שניסו, ומדי פעם הוא אפילו די נחמד.

הקסם של "התינוק המושלם" הוא בזה שהוא לא מנסה לשכנע את הפעוט הביתי שאח קטן זה בהכרח הדבר הכי מוצלח שקרה לו, והוא דוקא מתפרע בדרכים לא שגרתיות כדי להעביר את הנקודה. מאחר ורוב הקטנים ממילא היו מחליפים את משאבת תשומת הלב החדשה בבית בגור כלבים; "התינוק המושלם" הולך לחלוטין עם זרם התודעה הילדי, לא מנסה לכופף אותו ומשחרר את האגרסיות המצטברות.

*התינוק המושלם // טוני ברדמן, בתרגום אתי פריפלד. איורים: הולי סווין. הוצאת כתר

טוב לדעת (מקודם)

האם בי קיור לייזר מתאים לכם? ככה תדעו למי המכשיר מתאים ולמי לא

מוגש מטעם בי קיור לייזר

"פרידה"

הסיפור הדרמטי והסוער של פרידה קאלו הצית את דמיונם של קולנוענים ואמנים, ומסתבר שגם את זה של ג'ונה וינטר, ואנה חואן. "פרידה" הוא עיבוד לילדים של הביוגרפיה הלא פשוטה של קאלו, ושל הרוח האמנותית החופשית שלה. הנסיון ללכת בין הטיפות ולא ללחוץ בחזקה על דוושת מחלת הפוליו ותאונת הדרכים המחרידה שעברה, לא ממש צולח והזוועה עדיין מצליחה לחלחל ולהטריד. גם הציורים היפים, בהשראת ציוריה של פרידה קאלו לא מצליחים לרכך ממש את המידע, וההסברים החלקיים והעמומים רק מעוררים יותר שאלות מתשובות.

"פרידה" מעלה שאלה מעניינת לגבי הדחיפות לתווך לילדים אירועים הסטוריים ונוכחיים ולגבי האופן שבו התיווך הזה נעשה. בין שלל מלחמות ישראל, השואה ומה זה "צבע אדום" וטילי גראד, לגמרי לא בטוח שהכרחי להוסיף למשא גם את סיפור חייה של פרידה קאלו. גם אם המסר היפה הוא שאמנות ודמיון יכולים להתעלות על קשיי החיים – המכלול הוא עדיין כבד ומעיק.

*פרידה// ג'ונה וינטר, בתרגום שירה גפן. איורים: אנה חואן. הוצאת עם עובד

"אני רוצה חיבוק"

"אני רוצה חיבוק" הוא מהספרים שתיכף ומייד מעלים את מפלס המצברוח למבוגר המקריא ולפיצפון השומע. קיפוד מתוק להפליא בשם אלוויס רק רוצה חיבוק, יותר מכל דבר אחר. אבל כמו שמוליקיפוד בזמנו, הוא קוצני נורא (הקוצים אפילו מבצבצים מהחיתול המצחיק שלו), ובכל פעם שהוא מתחנן לחיבוק, עונים לו – "אתה קוצני מדי! אי אפשר לחבק אותך!".

כל החיות שסביבו מתחבקות כל הזמן, כאילו מדובר בספורט לאומי – עורבים, חתלתולים, ינשופים, שפנפנים ודובים מתפרקדים זה בזרועות זה, מתכרבלים לשינה משותפת ומתחככים במתיקות. אפילו באצטדיון, שחקני הכדורגל המנצחים מתחבקים בשמחה, ורק אלוויס הקוצני מתחבק עם הכדור.

המסע קורע הלב של אלוויס לחיבוק אחד קטנטן, מגיע לפתרון מפתיע ומקסים, כשהוא פוגש את קולין התנין שאיש לא מוכן לנשק כיוון שהוא נורא דוחה. אלוויס למוד הדחייה מתנדב מייד לנשק את התנין הבוכה, וקולין מחבק אותו בשמחה – אפילו מבלי שביקש.

"אני רוצה חיבוק" כל כך כל כך מקסים ונוגע ללב, שאי אפשר שלא לחבק אותו. בלי טיפת קיטש, ועם המון הומור בטקסט ובאיורים הנהדרים (שניהם של ג'והן ראו), מעביר הספר סיפור שאין בו מסר אחד מהודק ומחושב, אלא רק תירוץ מצויין להמון חיבוקים שמחים ולאהבה נטולת תנאים.

*אני רוצה חיבוק// ג'והן ראו, בתרגום אלן לינדברג. הוצאת פלא

"אני יכול לעזור"

"אני יכול לעזור" הוא גרסת הפעוטות לעיקרון החברתי של "תעביר את זה הלאה" – הברווזון הולך לאיבוד בסבך הצמחייה, אבל הקופיף על העץ שרואה הכל יכול לעזור. הקופיף כמעט ושנופל מענף העץ שנשבר לפתע, אבל הג'ירפה הגבוהה יכולה לעזור לו. הג'ירפה לא מגיעה לעלים על ראש העץ, אבל הגורילה מכופפת עבורה את הגזע. וכן הלאה וכן הלאה, עד שנסגר מעגל ג'ונגלי שלם, ומירוץ שליחים שכולו כוונות טובות ועזרה לזולת.

מיעוט הטקסט, הרפטטיביות, והאיורים הנאיביים והמתוקים הופכים את "אני יכול לעזור" לספר פעוטות מושלם. העיקרון המרגיע והמנחם שבו מה שהאחד לא יכול בעצמו, יכול מישהו אחר לעזור לו בו – מספק בטחון ושלווה לקהל הצעיר. התוספת הלא מובנת מאליה, שלפיה החסרונות בסיטואציה אחת, הם דוקא יתרונות עבור סיטואציה אחרת, כבר ממתיקה את הגלולה ונוגדת תסכולי קטנטנים. מכאן לכאן, במעט מאוד אמצעים, מצליח "אני יכול לעזור" להשיג הרבה מאוד.

אני יכול לעזור// דיויד הייד קוסטלו, בתרגום ליאורה פרידן. הוצאת כנרת ואיגואנה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully