נקנה בזול, נמכור בזיל הזול

יהיה צורך ביותר משרשרת פרומואים על רקע כחול/סגול מסטיק כדי לשכנע אותי שאתי אנקרי (שבכתה) וליאור נרקיס (שהגזים עם הג'ל) הם באמת החברים של סשה. סשה, הלא הוא אלכסנדר דמידוב, שחקן התיאטרון המוערך, הכוכב הבולט ביותר של תיאטרון גשר ואולי הפנים הכי נוחות למשרד הקליטה והעלייה לשים על קמפיין "נקלט בהצלחה". כי מה רע לסשה? ריספקט מקצועי של כל הברנז'ה, שארם מנומס וסקס-אפיל מנומק הפכו אותו לאחד הדארלינגים של החברה הישראלית המבכרת את הנחיריים עמוק בתוך החול על פני התמודדות עם שאלות "כור ההיתוך מודל שנות האלפיים".

אולי מוקדם מדי בעונה הזו של השנה להגיש את ההצעה לעבודת התיזה בנושא מה שנראה כקליטה בעייתית למדי של גל העלייה ממדינות חבר העמים בעשור האחרון; ואולי מאוחר מדי בתקופה הזו של היערכות הערוץ המסחרי החדש לדבר על ניהול לוח משדרים ועל ליינ-אפים לתוכניות אירוח, אבל יימצאו כמה שבוודאי יסכימו לתחושה המתגבשת כי 10 הופך בקצב מסחרר – אבל בטוח – לאואזיס החמדה של חובבי הביזאר הטלוויזיוני. כל תוכנית מסתמנת כטרנד חדש מטעם איזו אגודה חדשה לטרנדים חדשים וסודיים, שבקרוב ייהפכו לטרנדים.

"החברים של סשה", או כפי שכינה אותם אחד מהעיתונים הגדולים במדינה - "בטברנה לאשכנזים", היא אמנם "בטברנה", ואמנם יש בה גם אשכנזים לרוב – אם כי לא רק – אבל היא בהחלט לא "בטברנה לאשכנזים". אם כבר – "אשכנזים עושים "בטברנה", או "מה עושים אשכנזים בטברנה?". מפני שמעבר לערך משרד הקליטה החשוב שיש לתוכנית ומעבר לכך שדמידוב מציג אלטרנטיבה של העלייה הרוסית לסטייל ה"תוסיף קצת שוופס ליד הפיסטוקים ותביא בכפיים כשאבנר גדסי שר", ואפילו מעבר לעובדה שדמידוב נינוח מול המצלמה ולא נתפס למבוכה אפילו כשהרגע מחייב זאת (לעתים בעטיו), הרי ש"החברים של סשה" סובלת מבעיה קלה – אין לה קהל יעד.

ה"בטברנה" המקורית כבר תפוסה על ידי צופי שני הערוצים הוותיקים. הג'ינג'י הוא המלך ופני מיכל זוארץ כפני הערוץ שנתן לה זמן מסך. פילוח עדתי, סוציו אקונומי, תרבותי, מראה כי ל"החברים של סשה" – תוכנית נוספת במתכונת של בירה, חברים, מוזיקה, מצב רוח ופלוגות מג"ב מפזזות ביציע – אין גם בוודאי טעם לקוות לבסיס צפייה בקרב העלייה החדשה, אשר לפי הגיחות האקראיות למדורי התרבות יותר בקטע של תרבות מקומית – כאילו, רוסית – ונכון שסשה הביא את ויקטור לוסקין ששר בישראלית מזרחית, ונכון שהוא פתח בביצוע חצי בעברית וחצי ברוסית לשיר רוסי במקור, אבל מכאן ועד לתוכנית שתדבר לקהל הרוסי, יש איזה מרחק לעבור. נאמר, עשר שנות אור. 10.

וגם אם נסכים ש"החברים של סשה", שהיה יכול באבחה קופירייטרית אחת ליהפך ל"החברים של אלכס", היא לא התוכנית הכי גרועה שנראתה השבוע על מסכי הטלוויזיה, וגם אם נסכים שהלב מלא סימפטיה לפרסונה של דמידוב ורוצה לפרגן לו על התעוזה ולקוות שיתפתח כאן טרנד שפוי של רצועת שידור המכוונת לקהל רחב – המתוחזקת על ידי נציג העלייה הרוסית, שהוא ישראלי לכל דבר הרי – וגם אם נקווה שהתוכנית תציג קירוב לבבות פי אלף טוב יותר מכל חילופי חומרים עם "וסטי", יהיה צריך גם להוסיף ש"החברים של סשה" מסתכמת כרגע כקוריוז – שלא לומר פאדיחה – ומשתבצת היטב במחרוזת התוכניות הזולות, הצעקניות והלא מלוטשות שהעלה הערוץ החדש.