זין-סושי

“Virtual Geisha”, הדיסק החדש של ג'פניז טלקום, יוצא היישר מתוך מטחנת שנות השמונים של ג'יגולו רקורדס, הלייבל הגרמני המזוהה ביותר עם הרהביליטציה הטרנדית של האייטיז, וגולש באופן ישיר על מבול הוצאות באותו הניחוח, שהפכו את הלייבל הזה בשנה האחרונה לסוג של סמן תרבותי: מסמנתה פוקס עד מיס קיטן לא היתה כמיס קיטן. ואפילו שבשנה הקרובה ג'יגולו רקורדז יכול כבר להיות מסומן כלייבל שהכי הולך לצאת מהתחת בשל אינטנסיביות יתר ואובססיביות של הטרנד, עדיין אפשר לתת לו ליהנות מ-15 דקות של הקאמבק הכי מוצלח של השנים האחרונות.

ג'פניז טלקום הוא מה שנקרא הרכב אניגמטי. מדובר בצמד יוצרים שמגיע מדטרויט, מסתתר מאחורי חזות גרמנית מסתורית ופועל תחת אתוס של פופ יפני (עם עטיפת מנגה בהתאם), ואשר הוציא בעבר קטעי אלקטרו-פורנו מעולים תחת השם דופלראפקט (עם השיר המצוין "אני רוצה לזיין בובה").

“Virtual Geisha”, שהוא תקליטם השני (הראשון היה הרבה יותר דטרויט טכנו), מייצג את הבעיה הרצינית ביותר העומדת בפני כל מי שרוצה לשחזר סאונדים מלפני עשרים שנה – יש בו אסתטיקה מדויקת של צלילים, אבל הרבה פחות תוכן. זאת אומרת שכל הדיסק נשמע כמו ההומאז' האינסטרומנטלי הרגיל לסינתסייזרים הגדולים של האייטיז, אבל חוץ מזה אין בו דבר שיחרוג מגבולות ההצדעה. אמנם הקטעים נשמעים עשר, יש אפילו את יציאת הפאד גדג'אט הרגילה, קטע אלקטרו-סוכריות נחמד וכמה לולאות טכנו שמתגברות בקצב הצפוי, אבל בתמונה הגדולה לא צריך להשקיע יותר מהאזנה אחת כדי להבין שגם אם המעטפת מושקעת בהתאם לכל המוסכמות של הרטרו העכשווי, הערך המוסף שלה לחלוטין תחום בתוך גבולות של איך שהדברים נשמעים והרבה פחות במה שהדברים אמורים.

ומעניין לעניין באותו עניין: הדינמו דבש מתחילים, באיחור אלגנטי, בסדרת ג'יגולו רקורדז חודשית שתארח די.ג'ייז מהלייבל. ראשון לבאים הוא די.ג'יי ROK, דמות ג'יגולו בזעיר אנפין, שיגיע ביום שישי לדינמו לסט שיכיל את כל המאפיינים המוכרים לגבות. אחריו אפשר כבר לצפות לשמות החמים ביותר שבחבורה הגרמנית הכי יעילה מאז ביירן מינכן.