פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סיבוב דאווין: משה פרץ וישי לוי על במת ה-360

      משה פרץ – מהוקצע כרגיל – הגיע פשוט לעוד הופעה, אבל ישי לוי הפך את הבמה המסתובבת לאירוע חייו. חגי אוזן מסכם שבוע ראשון של הלהיט התורן – הופעה על במת ה-360

      על אותה במה מסתובבת הופיעו השבוע משה פרץ וישי לוי בהאנגר 11 בנמל תל אביב. פרץ עשה זאת בימים שלישי ורביעי, לוי הופיע אתמול (חמישי). הבמה המסתובבת הובאה במיוחד מארצות הברית והיא היתה הגימיק המרכזי בהופעות האלו. משה פרץ קרא למופע שלו "360" ולוי – "סיבוב חיי". מעבר לגימיק, מדובר בניסיון לחזור לפורמט של הופעות מול קהל שיכול גם לאכול ולשתות. זאת בניגוד להופעות בהיכלי התרבות ובקיסריה. ומהבחינה הזאת, כבר עכשיו אפשר לקבוע שהפורמט הזה מעולה.

      האווירה היתה מצוינת והיתה תחושה של מופע יוקרתי סטייל לאס וגאס – גם אם היה אפשר להסתדר בלי הבמה המסתובבת אלא סתם עם במה עגולה שמוצבת במרכז האולם ומסביבה שולחנות. למה? כי הדבר הכי חושב הוא שהקהל היה משוחרר לרקוד, לאכול, לשתות וזאת מבלי לפגוע באיכות האמנותית. אפילו להיפך.

      משה פרץ בהופעה בהאנגר 11 (יח"צ , שרון רביבו)
      פעם ראשונה שהוא מזיע. משה פרץ על במת ה-360 (צילום: יח"צ)

      שני הזמרים, משה פרץ וישי לוי, הם כמעט הפכים מבחינה בימתית. פרץ הצעיר והתזזיתי הגיע להופעה שהיא מסיבה אחת גדולה. הוא מהר מאוד מצא את עצמו על הבמה המסתובבת, הרגיש עליה בבית ונתן שואו קצבי, סוחף, צבעוני וסופר מקצועי. בשבילו זאת לא בעיה, רק תנו לו במה כלשהי והוא מסתדר עליה. הסיבובים של הבמה היו קטנים עליו. הוא רץ מסביבה הלוך ושוב בהתלהבות שגרמה לו להזיע, מה שלא אופייני לו בדרך כלל. כי פרץ, בכל ההופעות שלו, תמיד שמר על מראה אלגנטי ומוקפד, מהיכל התרבות ועד פסטיבל הפסנתר. ב-"360" נראה שהוא מצא את הבמה שהכי מתאימה לו. הוא ממש הרגיש את הקהל ונהנה מכל רגע.

      אלא שלמרות כל זאת, גם אם בהופעה עצמה הוא הוסיף קטעים מיוחדים וביניהם ביצוע השירים "שמחה גדולה הלילה" ו"בכפיים" של יהודה פוליקר, עדיין נראה שהוא ולהקתו הגיעו לעוד הופעה. לא משהו שהתכוננו אליו במיוחד. כך גם הקהל. הוא הגיע ליהנות מלילה במועדון ופחות כדי להקשיב.

      ישי לוי בהופעה (נמרוד סונדרס)
      הפך את ההופעה לאיוונט. לוי עם ארכדי דוכין ומיכה שטרית (צילום: נמרוד סונדרס)

      ישי לוי, לעומת זאת, התכונן לאיוונט, לאירוע מיוחד, ובהתאם – הקהל עם אוזניים פתוחות. לוי נתן משמעות לבמה המסתובבת ויצק בה תוכן. במהלך ההופעה הוצגו על גבי מסכים כתבות הסוקרות את חייו האישיים והמקצועיים. הוא אירח על הבמה את ארקדי דוכין ומיכה שטרית, שאיתם שר את "שני סיפורי אהבה קטנים" ואת "קוק בצהריים", בעל המשמעות המיוחדת לכוכב הערב. לאחר מכן, הפתיע כשהעלה לבמה את אייל גולן ושר איתו את "ריקוד רומנטי". לקראת סוף ההופעה עלה זאב נחמה לביצוע השיר "אישה נאמנה".

      לוי עצמו נשמע מצוין מבחינה ווקאלית. קולו מלא ביטחון, חי וקשוח, בדיוק כפי שהקהל שלו אוהב אותו. מהבחינה הזאת, הוא נתן את אחת משלוש ההופעות הטובות ביותר שלו מבין עשרות שנכחתי בהן – גם אם רשימת השירים קצת אכזבה. אפילו שלוי עצמו אמר בצדק שאי אפשר לדחוס 30 שנות מוזיקה לשעתיים של הופעה, עדיין היו חסרים כמה שירים שהבולט בהם הוא "זירת חיי". בהופעה שהכותרת שלה היא "סיבוב חיי", השיר הזה הוא כמעט חובה.

      לא רק זה, לוי ויתר על כל שירי האלבום "זירת חיי", שהוא, לדעת כותב שורות אלה, אולי האלבום הטוב ביותר שלו וכולל יצירות מופת בהם "רגעים של נחת" ו"איפה את היום". שירים נוספים שבהחלט חסרו בהופעה: "מי לי תאמר", "ליסה, ליסה" ו"אלוהים נתן לך במתנה". אבל, כאמור, חסרונם של השירים האלה לא פגם בהנאה הכללית. מה שכן הפריע, זאת רשימת התודות האין סופית לפני ההדרן. אפשר היה לוותר על זה. פחות דיבורים ויותר שירים.