לשאלה "מיהי להקת הרוק הטובה ביותר שיצאה מאירלנד" יש רק תשובה אחת, ובניגוד לדעה הרווחת, היא לא U2. רבים יחלקו על דעתי, אבל אני עונה את אותה תשובה גם לשאלה "מיהי להקת הרוק הטובה ביותר של הסבנטיז".
Thin Lizzy שכונתה ברדיו הישראלי ליזי הרזה היתה להקת הרוק הכבד המצליחה הראשונה שיצאה מאירלנד. ופיל לינוט (לינוט בפי האירים, ליינוט בפי האנגלים והאמריקאים) הסולן, הבאסיסט והמנהיג הבלתי מעורער שלה היה סוג נדיר וחד פעמי של כוכב רוק. בהיותו חצי-אירי-קתולי חצי-שחור הוא היה אנטי-גיבור רומנטי שבלט על רקע הז'אנר הכל כך לבן שבו הוא פעל. אחרי הכל, כמה כוכבי הבי-מטאל את מכירים שהסתובבו עם אפרו ענק לראשם?
פיל לינוט היה גיבור מעמד הפועלים, שכתיבתו וגם קולו הושוו לא פעם לברוס ספרינגסטין. הוא שילב קסם עברייני, מודעות חברתית, נטיות רומנטיות ומשיכה לעולמות הפנטסטיים של המיתולוגיה הקלטית. ולא רק שלינוט עצמו היה שחור בלהקה של לבנים חברים פרוטסטנטים וקתולים ניגנו בת'ין ליזי זה לצד זה, בשיא תקופת המהומות האלימות בצפון אירלנד. כל אלה ותרומתם הכלל לא צנועה של וירטואוזי הגיטרה שלצדו של לינוט הפכו את ת'ין ליזי ללהקה המרגשת ביותר שצמחה מאזורי רוק הגיטרות האימתני של שנות השבעים.
אל תפספס
ת'ין ליזי הוקמה בדבלין ב-69', אך לקח לה זמן להתביית על סאונד ולהגיע להצלחה. אחרי שני אלבומים לא מצליחים וכמה שנים בהם פעלה בשולי סצינת הרוק הכבד, השיר שגאל את ת'ין ליזי מיסורי האנונימיות היה דווקא קאבר לשיר העם האירי, "Whiskey in the Jar" (המוכר גם בעברית בתור "סימן שאתה צעיר"). חברת התקליטים של ת'ין ליזי התעקשה להוציא את הקאבר בתור סינגל, למורת רוחה של הלהקה שהרגישה שהוא לא מייצג אותה ואת סגנונה.
אבל אין מה לעשות הגימיק הזה תמיד עובד. כמו שאצלנו "בשמלה אדומה ושתי צמות" עשה פלאים לקריירה של מופע הארנבות של ד"ר קספר ו"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?" שלף את זקני צפת מערבי להקות ברוקסן הישר לפריים טיים של השידורים הנסיוניים של ערוץ 2. וכך, הביצוע הכבד של ת'ין ליזי ל-"Whiskey in the Jar" היה להיט בתחילת 73'. הוא הגיע למקום הראשון במצעד האירי והכניס את הלהקה לראשונה למצעד הבריטי, ועוד לטופ-10, מה שגרר גם הופעה ראשונה ב"טופ אוף דה פופס".
את סאונד "הגיטרות התאומות" המפורסם שלהם חשפו ת'ין ליזי במלוא הדרו באלבומם החמישי. "Fighting", שיצא ב-75', הוליד את הקלאסיקות "Rosalie", "Suicide" ו-"Wild One", אבל האלבום איתו הפכו ת'ין ליזי לכוכבי ענק הגיע כעבור שנה.
אל תפספס
המאסטרפיס של ת'ין ליזי, "Jailbreak", יצא במרץ 1976. זהו האלבום איתו הם נכנסו למיינסטרים, והיחיד שלהם שהצליח באמריקה. הגיטרות המובילות של סקוט גורהם ובריאן רוברטסון עלו בו לגבהים חדשים (גארי מור, שנפטר לאחרונה, לא היה חבר בלהקה באותה תקופה), והמוזיקה, כמו גם נושאי השירים, העידו על דבר אחד: ת'ין ליזי לא היו סתם להקה, הם היו כנופיה.
אתוס הכנופיה הוא אחד החזקים ביותר ברוקנרול, אותו המשיכו אחרי ת'ין ליזי להקות כמו הראמונז והסטרוקס. שני הלהיטים הגדולים שיצאו מ-"Jailbreak" שיר הנושא ו-"The Boys Are Back in Town" המחישו היטב את תדמית פורעי החוק הרומנטיים שת'ין ליזי ניסחו כבר ב-"Fighting". התחושה היתה שזה הם נגד העולם, וכל מי שמחזיק בעותק של האלבום מוזמן להצטרף לחבורה.
ת'ין ליזי הסתערו על העולם מצוידים בדימוי קולנועי והרואי. אם ב-"Fighting" הם הציגו את עצמם כארבעה בחורים צעירים בג'ינסים ומעילי עור, שמוכנים להילחם בשביל הצדק ולמות אחד בשביל השני, על עטיפת "Jailbreak" ארבעת החברים כבר הפכו לדמויות קומיקס. ומה שהיה שונה בת'ין ליזי מכל החבורות שבאו לפניהם ואחריהם אם זה על המסך הגדול או בעולם הרוק זה שהם היו חבורה לבנה עם מנהיג שחור. פיל לינוט באמצע שנות השבעים היה מרלון ברנדו השחור, ו-Jailbreak" הוא אלבום סינמטי מהסוג שכל שיר בו מלווה בסצינות קולנועיות דמיוניות המתפתחות בראש.
אל תפספס
בימים אלה ממש חוגג האלבום הקלאסי הזה 35 חגיגה לכבודה הוא יצא מחדש בהוצאה מורחבת, המכילה דיסק כפול: על אחד מודפס האלבום המקורי, על השני בונוסים (מיקסים חלופיים, הקלטות מהבי.בי.סי, קטעים נדירים וכו'). אלא ש-"Jailbreak" הוא לא אלבום להוצאה מחודשת; הוא אלבום שצריך להחזיק בבית בויניל.
את העטיפה המרהיבה אייר ועיצב האמן האירי ג'ים פיצפטריק מי שאחראי לאימג' האיקוני של צ'ה גווארה שמאז סוף שנות השישים מעטר אינספור טי-שרטים וקירות של תלמידי קולג'. וכאמור, כשפותחים אותה חושף האיור שמתחתיה את ארבעת חברי הלהקה כגיבורי קומיקס. לפי הציור נראה שהם נמלטים מהתלת רגליים, מטרילוגיית המדע בדיוני הפופולרית של סמואל יוד (שהפכה בשנות השמונים לסדרה של הבי.בי.סי, ששודרה גם אצלנו בחינוכית והפחידה אותי בילדות עד מוות).
ת'ין ליזי ניסו להכניס את "Jailbreak" לתוך פורמט אלבום הקונספט, הפופולרי בשעתו. העלילה המסופרת על העטיפה האחורית לא מאזכרת ספציפית את התלת-רגליים אלא מספרת על איזשהו קונפליקט בין עריץ מפחיד בשם The Overmaster (שהוא כנראה זה ששילח את התלת-רגליים האלה, שנקראים כאן בשם אחר) לבין גיבור מסתורי בשם The Warrior, ששם לו למטרה להציל את ההמון המדוכא מידיו של העריץ הנורא. כשמהומות פרצו בעיר, היחידים שהצליחו להמלט היו חברי הלהקה, שהסתגרו בבניין והקליטו את המוזיקה שלהם כלומר את האלבום הזה ובעזרת המוזיקה הוציאו את ההמון לרחובות. או משהו כזה.
צריך להיות חנון בן 14 עם הבנה מינימלית בסוגת המד"ב כדי לפענח מה בדיוק קורה שם. אבל זה לא באמת משנה, כי הקשר בין שירי האלבום לסיפור הזה בכל מקרה רופף. המסר, עם זאת, הוא ברור: "Jailbreak" הוא אלבום שקורא למרד, ליציאה לרחובות.
אל תפספס
חלק משירי האלבום מתאימים לסיפור המסגרת. בשיר "Warriors", למשל, הלוחם העשוי ללא חת מציג את עצמו, ואילו "Fight or Fall" היא בלדה בה קורא לינוט לאחיו להצטרף למאבק. אך גם השירים שלא קשורים לסיפור מתחברים יחדיו לכדי תמה גברית. בין אם מדובר בשירים על לוחמים, על קאובואים ("Cowboy Song") או על מאהבים ("Romeo and the Lonely Girl"). לצד קריאות קרב קשוחות, יש גם שירים מלנכוליים על עניינים שבלב, כמו "Running Back" - שיר הפרידה העצוב עם הסקסופון המיילל.
"Jailbreak" הוא אלבום גברי, אך כזה שיכול להמיס לב כל אישה. כשהגבר העומד מאחורי הסיפור הוא פיל לינוט המורד הרגיש, שעשר שנים מאוחר יותר הלך לעולמו באופן טראגי בגיל 36, אחרי שנים של התמכרות לסמים אי אפשר שלא להתאהב בכל מילה ובכל צליל.