בסיום הפרק הראשון של "בלי בושה", הדרמה הדוקומנטרית החדשה שעלתה אמש (ראשון) ב-yes, נראית מעיין בת ה-17 יושבת ברכב לצד אמה והשתיים דוממות. זה עתה גילינו שמעיין מסתירה מהוריה את העובדה שיש לה חבר בן 41 והיא מתלבטת איך להציג את זה בפני אמה, או האם בכלל לספר לה. בדיוק בדקה השקטה הזו שבה ניתן לחוש במתיחות בין השתיים, ברגע הנדיר שיוצר גירוי מחשבתי או גורר איזושהי תחושה מצד הצופה, הקריינית החלה לדבר. "שתיקה", היא אומרת, "לפעמים אנחנו בורחים אליה כדי לא לדבר על דברים שכואבים". בשנייה הזאת, שבה השתיקה הטעונה התפוגגה על ידי הקריינית, התפוגגה לה גם הדרמה הטלוויזיונית.
המאמץ המופגן לבאר את משמעות האירועים לא רק שהיה התערבות בוטה מצד ההפקה (אלמנט שיבלוט לכל אורך הסדרה), הוא אף הוציא את העוקץ מהסצינה. בנוסף, זה חשף מספר בעיות נוספות: או שהעורכים הניחו שהצופה לא יקלוט את המטענים החבויים בין הדמויות, או שהם חשבו שהסיטואציה לא מספיק חזקה. כך או כך, נדמה שגם יוצרי הסדרה חשים שהקשר בין ההתרחשויות מבולבל מדי, ושנדרשים גורמים מחברים שיאחדו את הסיפורים ויחדדו אותם: גם אותה קריינית מסתורית, ובהמשך גם עדכוני סטטוס בפייסבוק ומעקב אחרי צ'אטים חסרי אמינות.
מתברר שלא מספיק לאגד שישה בני נוער ולשים מולם מצלמות (אגב, לפעמים התחושה היא ששמים להם גם מילים בפה, בסצינות שנראות מבוימות לחלוטין). נדרשות גם דמויות כריזמטיות שחוות אירועים דרמטיים, נדרשת גם עריכה מבריקה שתמצא את הקו המשותף בין האירועים (לפרטים ניתן לפנות לדורון צברי), ואת כל אלה "בלי בושה" לא מצליחה לספק.
ההנחה המוקדמת של "בלי בושה" היא שעצם העובדה שמדובר בבני נוער אוכלוסייה בעייתית שגדושה בהורמונים, במרדנות ובקשיי התבגרות תצליח לשבות את לב הקהל. לצערנו, סף הגירויים הגבוה שלנו דורש הרבה יותר. הצצנו בחיינו לחייהם של מספיק זרים כדי לדעת להעריך סיפור טוב, ואף אחת מהדמויות בסדרה לא הצליחה לכבוש או לסקרן. סשה, למשל, הבחורה הצעירה שנכנסה להיריון, הרבה פחות מורכבת ונוגעת ללב מכוכבת "דגראסי" ספייק (הטינאייג'רית הראשונה שנכנסה להיריון בטלוויזיה). גיא, שנע על הציר בין דראג קווין לדרמה קווין, גרר תחושות הזדהות בעיקר עם הוריו חסרי האונים. מעיין, זו עם החבר המבוגר, אכן הותירה רושם של בחורה אינטליגנטית ורהוטה, אך בן זוגה המפוקפק ביטל כל אפשרות לאמפתיה.
הדמות היחידה שכובשת את המסך היא קורלי, בת המהגרים. היא מלאת חיים, פרועה ואנרגטית, ויש בה תמימות נערית לצד ממזריות שובבה. אצל כל שאר הדמויות הנוכחות של המצלמה בולטת ומורגשת מדי, אבל קורלי מככבת ומתמזגת איתה בטבעיות מפתיעה. כל שאר הדמויות צעקניות ולפרקים חסרות אמינות, ניכר שסיפוריהן האישיים מנסים בכוח לעורר פרובוקציות ולזעזע את הצופה, אבל אנחנו מעדיפים אמת פשוטה ואותנטית, כזו שניתן למצוא רק אצל בני נוער, כזו שלא צריך לתסרט מראש ואי אפשר לביים.
