נושאים חמים

האחת והיחיד: על האלבום "האחת שלי" של ישי לוי

ישי לוי מוכיח ב"האחת שלי" שאפשר לערבב אמנות עם מסחריות. האלבום יוצא רק מורווח מזה וכל הזמרים המסלסלים צריכים ללמוד ממנו. חגי אוזן רקדן רומנטי

מסר ברור וחד עולה מהאלבום החדש של ישי לוי "האחת שלי": אפשר, מותר ואפילו חובה לנסות אחרת. כל הססמאות הריקניות של זמרי ויוצרי המוזיקה המסתלסלת על כך שהקהל רוצה שירים פשוטים הן קשקוש אחד גדול. "האחת שלי" מוכיח שצריך להעז ולצאת מקופסת הלהיטים המונוטונית. אחרי שהשפיע בשירתו על הצליל העכשווי, ניצב לוי בפני אתגר גדול יותר: להכניס קצת אומץ בחבורת הזמרים הפחדנים שעומדת בצלו.

15 שירים יש באלבום ולוי הוא החוט המקשר היחיד כמעט ביניהם. השירים שונים ומגוונים ולצד שירי חפלה מעונטזים, נמצאות בלדות רוק כשברקע כל הזמן מפעמת במאזין תחושת חוסר ביטחון מענג. בכל פעם אי אפשר לנחש את הכיוון של השיר הבא וזה פשוט נפלא וזאת מסיבה אחת: הנהג שולט היטב בהגה ובכביש.

לוי שר בהתאם לחייו האישיים - הוא עושה את מה שמתחשק לו: רוקר אמיתי שבועט ומותיר חותם משמעותי על המהלכים שלו. כשישי לוי עובר על שיר, טביעת קולו מורגשת היטב. כך קרה עם "מלנכולי" שביצועו הסנסציוני של לוי ניער את האבק מעל הכותרת "חידוש". אם כבר לחדש, זאת הדרך. לא רק בקאברים אפשר לשמוע את הגישה הזאת. כל שיר זוכה לטיפול מיוחד ובהתאם לכך, גם המפיקים המוזיקליים מרגישים חופש פעולה. עטיפות השירים לא מחויבות לשום סגנון או הכתבה של קו עכשווי. העובדה הזאת מאפשרת אפילו לשירי חפלה להישמע טיפה אחרת. במקצבים, במילים או בניואנסים קטנים שעושים הבדל גדול ומשמעותי. כך לדוגמא ב"נשיקה ודי", "כשאת לידי", "מצד לצד" ו"כשאת צוחקת".

עטיפת האלבום "האחת שלי" של ישי לוי (יח"צ)
האומץ של ישי לוי לא יודע גבולות. עטיפת האלבום "האחת שלי" (צילום: יח"צ)

האומץ של לוי לא יודע גבולות. רק הוא יכול להרשות לעצמו לשיר באותו אלבום את "האחת שלי" ומאוחר יותר להמשיך עם "הזונה מרחוב הש"ך". לאף זמר בז'אנר אין את הביצים לבצע טקסט כזה. למעשה, מילים הרבה פחות בעייתיות נשמטו או הוחלפו על ידי זמרים אחרים בעבר מחשש לתגובת הקהל. בנקודה הזאת בדיוק טמון ההבדל בין ישי לוי ליתר הזמרים. הוא לא מתחשב בקהל. אמן אמיתי שחושב רק על מה שעושה לו טוב.

את לוי לא מעניין שהשיר מעולה גם בלי המילים ה"גסות". למעשה, שמו הבולט עושה עוול בכך שהוא מסיט את תשומת הלב מהיצירה המבריקה הזאת שכתב דודו מתנה והלחין אותו מתנה עם רביד קשתי. יש באלבום שירים מצוינים נוספים, בהם "אהבת אדם" שכתב והלחין זאב נחמה, או "עננים" שיצר בעבורו רביב רם בן מנחם.

לשירים של לוי לוקח זמן להתבשל באוזן ולאחר מכן הם יחליפו את הלהיטים האינסטינקטיביים. כך האלבום יהפוך לאלמותי. באלבום "האחת שלי" אפשר לשמוע שאמנות יכולה לחיות בשלום עם מסחריות - זה לא מים ושמן, אפשר לערבב. זה יוצא מצוין.

וישים

אדיר ניזרי - "כמו ילד משתגע"

מילים ולחן: אדיר ניזרי

שיר חפלה קצבי שהולך לפי הקו ששולט היום ברחבת הענטוזים. קצב באלדי שעובר בפזמון למלפוף, ברייקים במקומות הנכונים וכמובן גיטרה מסולסלת היטב. חילופי המקצבים היו אפקטיביים יותר אם אדיר ניזרי, שכתב והלחין את השיר, היה מתחשב בכך שבקול שלו אין את העוצמה, הבשר והנפח הדרושים כדי לדחוף את היצירה. לניזרי יש קול עדין ובוסרי שלא מתאים לחפלות עצבניות.

שלומי חוטה - "עד אלייך"

מילים ולחן: שולי יוסף

ביצוע מלוטש באיכותו לשיר טוב. שלומי חוטה משדר תחושה של אנדרדוג ובכך בעצם משאיר מקום להפתעה. גם אם בשיר אין מרכיבים של להיט, ואין בו שורה שממש תופסת את האוזן, אפשר להבחין ביצירה שלמה והגשה של זמר בעל יכולות.

אבשלום הררי - "מרגיש אותך"

מילים: יוסי גיספן לחן: עדי לאון

עם הקול של אבשלום הררי אפשר היה לעשות ערימות של דולרים לפני 25 שנה. קול הפעמונים הנקי, הזך והטהור, יכול היה להרים קופות יחד עם נתי לוי בתקופת "סוכר". היום, יהיה לו הרבה יותר קשה ובכל זאת כדאי לשים אוזן על קולו המקסים ויכולותיו הוירטואוזיות גם אם השיר לא ממש מאפשר לו להביא אותן למיצוי מקסימלי.

אליאל הילל - "אלך איתך באהבה"

מילים ולחן: עוזי בוקובזה

כבר מהשמיעה הראשונה, עושה רושם שאליאל הילל יודע את העבודה. הוא מגיש את "אלך איתך באהבה" עם המון ביטחון שזה טוב במיוחד כשהשיר עצמו מאוד בנאלי. הילל הולך על בטוח וחבל מכיוון שהדרך הטובה ביותר שלו לבלוט (ושל רבים אחרים שנמצאים באותה נקודה בקריירה) היא בהפקת שירים בעלי מעוף. רק אוזניים חדות יבחינו בהבדל שבין "אלך איתך באהבה" לבלדות מתוקות אחרות שיוצאות כמעט מדי יום. חבל, כי דוקא יש לאליאל הילל פוטנציאל ליותר.