חיכינו חמש שנים בשביל לקבל את "Angles", האלבום החדש של הסטרוקס, ולגלות את מה שתמיד ידענו: מדובר בלהקה שמבוססת כולה על הכישרון והכריזמה של הסולן שלה - ג'וליאן קזבלנקס. הרי בתחילת שנות ה-2000 כולם הגדירו את הסטרוקס בתור הלהקה שבמו ידיה סיפקה את מכת החשמל שהחזירה לרוקנ'רול את החיים. אבל היום, יותר מתמיד, ברור שהיה רק רופא אחד בחדר ואילו האחרים, במקרה הטוב, פשוט העבירו לו את האיזמל.
קזבלנקס סחב על גבו את ארבעת חברי הסטרוקס האחרים לתהילה. בזכותו, עד היום, הלהקה הזו לא הקליטה אפילו שיר אחד רע; שני האלבומים הראשונים שלהם, "?Is This It" המהולל ו-"Room On Fire" הלא מספיק מוערך, היו יצירות מושלמות. אבל ממש. גם האלבום השלישי שהגיע מהלהקה, "First Impressions Of Earth", היה מוצלח למדי. נכון, הוא לא היה ברמה של שני הראשונים - כנראה בגלל שחברי הלהקה דרשו לקחת חלק פעיל יותר ביצירה - אבל יש בו כמה מהשירים המדהימים ביותר של הסטרוקס, ואת הכתיבה הכי אישית, פוגעת וחכמה של קזבלנקס.
מאז עבר המון, וכל אחד מחברי הלהקה פנה לכיוון שונה, הקים פרויקטים אחרים ושפך המון רעל על חברי הלהקה הנוספים - ובעיקר על קזבלנקס - באינספור ראיונות. מכל הפרויקטים הצדדיים ראוי להזכיר אך ורק את אלבומי הסולו החמודים (אך גם הרחוקים מלהבריק) של אלברט המונד ג'ונייר ואת כל מה שקזבלנקס נגע בו, בין אם מדובר בשירים שבהם התארח, בין אם באלבום הסולו שלו - המעולה ברמה לא הגיונית - "Phrazes For The Young".
עוד בוואלה!
בשלוש השנים הראשונות שאחרי האלבום הקודם, חברי הסטרוקס לא שמרו על קשר אחד עם השני. בלא מעט ראיונות בתקופה ההיא, קזבלנקס אמר שאין בו דחף לחזור אל החברים הישנים ולהקליט אלבום נוסף. יותר מזה - הוא אפילו טען שאם כבר יהיה קאמבק, הוא כנראה יתקיים רק בשביל הכסף שסיבוב ההופעות הנלווה לאלבום יכניס. אלא שאז, ב-2009, כשכבר חשבנו שהסטרוקס הם היסטוריה, הלהקה הכריזה שהיא מתחילה לעבוד על אלבום חדש.
כפי שניתן להבין מהראיונות הישנים של קזבלנקס, זה לא הגעגוע החברי או הרצון ליצירה משותפת שהוביל אל האלבום החדש. לפי דרך העבודה, התהליך בן השנתיים, החלפת המפיקים התמידית וההתבטאויות של חברי הלהקה בזמן ההקלטות, ברור לכל שמה שקרה כאן זה או הפעלת לחצים מצד חברת התקליטים וחברי הלהקה הפחות מצליחים על קזבלנקס (במקרה הטוב) או תאוות בצע טהורה (במקרה הרע). ויודעים מה - קזבלנקס הוא יוצר כל כך מוכשר שגם בדרך הזו הוא יכול היה להוביל את הסטרוקס לעוד אלבום מהחלל. הבעיה היא שאף אחד לא נתן לו הזדמנות לעשות זאת ואיכשהו הוא עדיין שיתף עם זה פעולה.
המחמאות הבלתי פוסקות לקזבלנקס והשנאה המצטברת שנוצרה בגלל חיכוכי אגו, הביאה את חברי הלהקה להחליט על כך שהם לא יקליטו יחד. לטענתם, קזבלנקס שתלטן מדי ואי אפשר לעבוד איתו בקבוצה, ולכן הם ביקשו ממנו לא להיות חלק פעיל בהפקה ובמפגשי האולפן. כלומר, הלהקה הקליטה את שלה, וקזבלנקס שלח להם את ההקלטות של השירה במייל. בהתחלה, חברי הלהקה סיפרו שהם מאוד מרוצים מהדרך החדשה - שרק ככה רעיונות רבים נכנסים למיקס והמוזיקה שלהם מצליחה להתפתח לכיוונים חדשים. אחרי ההקלטות - ואפילו לפני ששמענו משהו מהן - כבר היה ברור שבלי היד המכוונת של קזבלנקס נקבל פלופ. אפילו ניק ולנסי, הגיטריסט של הלהקה, אמר לפיצ'פורק כי אופן ההקלטות היה איום ונורא. "עבדנו בדרך שבורה ולא רק בגלל העובדה שלא היה זמר בחדר" הוא התוודה. "היו ימים שהייתי מגיע לאולפן ומנגן על הגיטרה בעצמי, כשרק אני והטכנאי שם".
כפי שברור מכל הנ"ל, שום דבר באמת טוב לא יכול לצאת בתנאים האלו. תוסיפו לכך את ההתרגשות של המעריצים הישנים, את הלחץ שמרחף מעל כל להקה בסדר הגודל של הסטרוקס, ותבינו של-"Angles" לא היה באמת סיכוי. ובכל זאת, לא היה אף אחד שעצר אותו מלצאת. הקפיטליזם פועל בהרבה דרכים, אבל שיקול אמנותי מעולם לא היה אחד מהם. ולכן, אם מתייחסים אל "Angles" כאל אלבום שאפילו הלהקה שהקליטה אותו לא מוכנה לעמוד מאחוריו לחלוטין, אפשר להגיד רק דבר אחד - היה יכול להיות יותר גרוע.
עוד בוואלה!
"Angles" הוא לא אלבום רע - הוא פשוט לא כל כך טוב. אם הוא היה מגיע מלהקה אחרת, אפשר היה לומר שהוא אפילו סופר-נחמד (ואז לקטול את העובדה שהוא גנוב כולו מהשטיקים של הסטרוקס). אבל אם שמים אותו מול הריליסים הקודמים של הלהקה, מבינים שהוא פשוט לא עומד בסטנדרטים הנוקשים שפעם היו לה - סטנדרטים שכנראה היו רק לקזבלנקס ונעלמו עם שחרור המושכות מצידו.
אין באלבום אף שיר שהיה יכול להיכנס לשני האלבומים הראשונים של הסטרוקס מבלי לקלקל - ממש בקצת - את השלמות שלהם. אין כאן גם אף שיר שמתעלה בצורה ברורה על הקטעים החלשים ב-"First Impressions Of Earth". כל מה שיש כאן זו אסופה מבולגנת של קטעים לא אחידים, טובים יותר או פחות, שכל אחד מהם מנסה למשוך את המאזין לכיוון אחר, לבלבל אותו ולגרום לו לאבד עניין. באיזשהו מקום, האלבום החדש מרגיש כמו אסופת נדירויות וקטעים מהארכיון - יש בו כמה שירים שהיו חייבים להישאר על המחשבים של האולפן, אחרים שיכלו להיות ביסיידז מצוינים וכמה שהם סתם פילרים לא מעניינים.
הסינגל הראשון, "Under Cover Of Darkness", נשמע כמו שאריות מ-"?Is This It". יש לו את המבנה הפופי הדרוש, הגיטרה הקליטה והשירה המעולה של קזבלנקס, אבל אין בו שום ניצוץ אמיתי. "Machu Picchu" והמקצב הדאבי שלו היה יכול להיות שיר ממש כיפי על איזשהו אוסף מחווה לקלאש. "Games" נשמע כמו דמו שהוקלט על ידי הסטרוקס ואז הועבר ל-Yeah Yeah Yeahs כדי שיעשו ממנו משהו גדול יותר. ואילו "Taken For A Fool" הוא הקטע הכי מוצלח על האלבום, והיחיד שהמאזין עוד יכול למצוא את עצמו מזמזם סתם ככה, גם מבלי שהאלבום יתנגן ברקע.
"You're So Right" נשמע כמו ניסיון של קזבלנקס להכניס קצת עניין לכל הפסאדה הזו, ולמשוך את הלהקה לכיוון המתחכם יותר של אלבום הסולו שלו. אבל נראה ששאר החברים לא ממש הבינו מה הוא רוצה מהם ופשוט לקחו את השיר לכיוונים של רדיוהד בתקופת "OK Computer". השיר שסוגר את האלבום, "Life Is Simple In The Moonlight", הוא בלדה די מוצלחת שהיתה צריכה עוד כמה שיפוצים בומבסטיים ואווירתיים כדי באמת להתרומם. את הסתמיות של "Two Kinds Of Happiness" לא באמת אפשר להסביר במילים ו-"Call Me Back" עובד רק בגלל שזה תמיד תענוג לשמוע את קזבלנקס על רקע איטי ומרוקן מאנרגיות.
עוד בוואלה!
המסקנה המתבקשת היא שכל אחד מהסטרוקס - למעט ג'וליאן קזבלנקס - הוא דושבג מעצבן שלא מבין את המקום שלו בעולם. יש אנשים שנועדו לזרוח בחזית, יש כאלו שכל מטרתם היא לקבל פקודות ולבצע אותן על הצד הטוב ביותר. כשכל חברי הלהקה הבינו את זה - או לפחות פחדו לחבל בנוסחה המנצחת - קיבלנו מהסטרוקס זהב טהור. ברגע שאנשי המשנה החליטו לעבור לחזית, הם הוציאו יצירה לא מרשימה. כל מה שטוב בה זה הווקאלס של קזבלנקס (שבהם הוא לא מפספס לשניה) בעוד ההפקה לא מצליחה לעמוד בגדולה של הסולן.
ועדיין, חייבים להסתכל על האלבום הזה בצורה חיובית: כנראה שהיה צריך אותו כדי לקבור סופית את הסוס המת הזה שנקרא הסטרוקס. גם ככה אלבום הסולו הבא של קזבלנקס יהיה יותר טוב מכל מה שיש על "Angles".