פריק שואו: על הספר "סופר פריקונומיקס"

ב"פוקר שקרנים", ספר המופת של מייקל לואיס, מסופר על משקיע נבון שראה בקריסת הכור האטומי בצ'רנוביל הזדמנות פז לעשות כסף. והוא אכן שלשל לא מעט מזומנים לכיסו על ידי כך שהשקיע ב... תפוחי אדמה. הוא זיהה שהמצוקה באוקראינה תחייב יבוא גדול של ירקות, שיחליפו את המזון ספוג הקרינה בכל מזרח אירופה והלך לאפיק השקעה עקיף, הרחק מדרך המחשבה הבנאלית של המיינסטרים.

הסיפור הזה רלוונטי היום במיוחד עבור אלה שמחפשים להפוך את הצונאמי הקטלני ביפן למכרה זהב. במבט כללי יותר, הוא מהווה דוגמה לכלכלה התנהגותית ומסביר כיצד ניתן להגיע להיקשים הנראים תלושים, לכאורה, בזמן אמת והגיוניים לחלוטין בדיעבד. אבל מי שרוצה לדעת יותר על כלכלה התנהגותית כדי לבחון איפה כדאי לשים את הכסף או סתם כדי להעשיר את הידע ודרך המחשבה, לא צריך לקרוא את "פוקר שקרנים" אלא את "סופר פריקונומיקס", ספר ההמשך של סטיבן דבנר וסטיבן לוויט ל"פריקונומיקס" רב המכר שראה אור בעברית לפני חמש שנים.

למי שקרא את "פריקונומיקס", לא יהיה המשכו זר מכיוון שמדובר באותו קונספט – הצגה כלכלית וחברתית של העולם מנקודת מבט שלא הכרנו. בדרך כלל, כשאנחנו מדברים על כלכלה עולים לנו בראש ניתוחים קרים של כלכלנים וניסיון לנתח את החברה בסכמטיות. אבל את פעולות הטבע והגחמות האנושיות לא ניתן כל כך לצפות; וגם דבנר ולוויט מסכימים עם הפתגם הידוע, לפיו כלכלן הוא אחד שיגיד לך מחר מדוע מה שהוא חזה אתמול לא התקיים היום. במקום זה, הם מעדיפים להגיע למסקנות בצורה לא שגרתית, קצת מטורפת (מכאן ה"פריק" בפריקונומיקס), אבל עדיין מדעית ומשכנעת. האם ידעתם, למשל, שהליכה ברגל במצב שכרות מסוכנת יותר מנהיגה בגילופין? האם חשבתם אי פעם שהעובדה שנשים בעולם המערבי משתכרות פחות מגברים לא נובעת בהכרח מנטיות שוביניסטיות אלא עשויה להיות מוצדקת, ועוד בגלל סיבה כמו מחזור חודשי? ולא באמת חשבתם שאלה שהרוויחו במיוחד מפיגוע ה-11 בספטמבר היו החקלאים בקליפורניה, נכון? אז דעו לכם שאכן כך היה.

אם בספר הקודם ראינו כיצד חטפה הקו קלוקס קלאן מכה אנושה בגלל תסכית רדיו או למה, בניגוד לדעה הרווחת, לסוכן הנדל"ן שלכם אין מוטיבציה למכור את הבית במחיר הגבוה ביותר, הפעם אנחנו למדים כי אפשר לעצור סופות הוריקן באמצעות פנימיות של צמיגים, מדוע זנות חוקית לא תהיה טובה להיצע ולביקוש בענף ואם אנחנו רוצים לעצור את ההתחממות הגלובאלית, עדיף לאכול בשר קנגורו. המקרים שונים אבל הרעיון דומה. דינן של עבודות המשך באמנות הוא להיכשל או, לכל הפחות, להיות בעלות ערך נמוך יותר מהיצירה הקודמת. הכלל הזה לא פוסח על "סופר פריקונומיקס", ולו מהסיבה שהוא מספק לנו עוד מאותו דבר.

אבל זה רלוונטי, אולי, רק לאלה שקראו את הספר הראשון, ובניגוד לסיקוולים אחרים, לא חייבים לקרוא את הראשון כדי להבין את השני. כי בכל זאת, מדובר בספר יוצא דופן. ראשית, משום שכאמור כל נימוק של לוויט ודבנר מגובה במספרים, בראיונות ובתחקירים מעמיקים. הניתוחים שלהם מסייעים להפריך מיתוסים (כמו התיק הלימודי המפורסם של רצח קיטי ג'נוביס שלו היו עדים עשרות אנשים שלא עשו דבר כדי לעזור) ובעיקר מסייעים לקורא לחשוב אחרת. מצד שני, לא רק שדבנר ולוויט אינם נחרצים, הם עצמם אפילו מטילים לעתים קרובות ספק בתיאוריות שלהם. מודעים לכך שהחברה האנושית לא מסוגלת לספק תבניות קבועות, הם פשוט מספקים חומר למחשבה. והחומר הזה ממכר. הרי שבענו מכל אותם מומחים שיודעים, מחליטים בשבילנו ומפילים אותנו יחד איתם. דבנר ולוויט אינם מתנהגים כמו אנליסטים בורסאיים שמספקים המלצות קנייה ומכירה, הם עושים בדיוק להפך – גורמים לנו להבין כיצד להסתכל באופן שונה על הדברים. הם לא רק מוכנים שלא נסכים עימם, אלא אפילו מעודדים את זה (עמוד 31): "ייתכן שבין הדפים הבאים תמצאו כמה דברים שיתחשק לכם לחלוק עליהם. למען האמת, נתאכזב אם לא".

וכך, לאחר עשרות דוגמאות שמובאות בשפה מדעית אך משעשעת ומובנת, יוצא שהמבט האלטרנטיבי, לכאורה, של המחברים הופך לשפוי. האם יש מצב שדווקא תוכנית טלוויזיונית ידידותית בשנות ה-50 עודדה אלימות קיצונית? אחרי שתקראו את "סופר פריקונומיקס" אולי תגיעו למסקנה שכן. וכדאי שתקראו.