ילדי כאפות: על החדשים של כריס בראון, ג'ניפר הדסון ורבקה בלאק

כריס בראון זמר טוב, אבל גם דושבאג מכה נשים, החדש של ג'ניפר הדסון סטטי ומשעמם , ורבקה בלאק לא מצליחה להיות ג'סטין ביבר. דפנה לוסטיג נערת המצעדים

דפנה לוסטיג

כריס בראון – F.A.M.E

זמר מוכשר, אבל כאדם הוא לוזר חובב הכאת נשים. עטיפת האלבום F.A.M.E (סריקה)

עברו שנתיים מאז שכריס בראון הכה את ריהאנה. אפילו תוקפו של צו ההרחקה שהוטל עליו בעקבות האירוע כבר פג, ובראון כעת רשאי כעת לדבר עם האקסית שלו מתי שיחפוץ. מבחינת כל הצדדים פרשיית ריהאנה-בראון היא היסטוריה, וגם מבחינת הקהל הגולל נסתם על האירוע המדובר כבר מזמן, לפחות עד ההתפרצות האחרונה שלו בנושא, אליה מיד נגיע. השבוע יוצא אלבומו החדש של בראון, "F.A.M.E", והוא עומד לכבוש את המקום הראשון במצעד האמריקני עם מכירות צפויות של 250,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו.

טוב לדעת (מקודם)

העולם שייך לנשים: הכירו את הנשים שמובילות את שמרת הזורע

לכתבה המלאה

כריס בראון הזמר הוא בחור מוכשר. יש לו קול יפה, הוא יודע להגיש והוא ורסטילי. קל לו לייצר להיט. כריס בראון הבחור לעומת זאת, הוא לוזר מגעיל עם בעיית שליטה. בשבוע שעבר הוא לא יכול היה להכיל אפילו ראיון קצר בעניין ריהאנה ושבר את חדר ההלבשה בתכנית הבוקר בה התארח, כשגם בראיון וגם בהופעה שהגיעה לאחריה הוא היה לא נעים. כריס בראון הרקדן הוא עדיין אחד הטובים בפופ, עם גוף נהדר וכוריאוגרפיה מרשימה ואקרובטית.

"F.A.M.E", האלבום החדש של כריס בראון שמאגד את כל הזהויות שלו, הוא אלבום פופ טוב, עם המון שירים קליטים וכיפים. מהצד הדאנסי הוא מנפק להיטי רחבות אנרגטיים כמו "Yeah x3" ו"Beautiful People" עם בני בנאסי, וכשהוא היפ הופי, כמו ב-"Look At Me Now" הוא הולך על חיבורים מאתגרים יותר עם ליל וויין ובאסטה ריימז והפקה של דיפלו ואפרוג'ק. כשבראון חוזר לשורשי האר אנ' בי שלו הוא מצליח להפתיע, כשמצד אחד הוא עושה כבוד למקורות עם סימפול מ-"Human Nature" של מייקל ג'קסון ב "She Aint You", ומצד שני הוא ממציא את עצמו מחדש עם "Deuces", שהיה שיר הקאמבק שלו ושהוא כל מה שאר אנ' בי מודרני צריך להיות; איטי, סקסי ולא מתחנף.

אז מה כותבים על אלבום טוב של בחור גרוע? ששווה להוריד אותו, ואסור בשום פנים ואופן לקנות אותו. מחנה ריהאנה לא סלח ולא שכח ובמקרה הזה, הגונב מגבר מכה פטור. בקיצור, תודה על השירים לג'ים, זבל.

ג'ניפר הדסון - "I Remember Me"

נהייתה כוסית, אבל האלבום זקן ומשעמם. עטיפת האלבום "I Remember Me" (סריקה)

ובמקום השני במצעד האמריקני, ממש מתחת לבראון, תתייצב השבוע ג'ניפר הדסון, עוד שם חזק בסצינת האר אנ' בי המבעבעת וסלב מן המניין בארה"ב. אלא שבניגוד ליצירה הפופית והדינמית של בראון, שמציעה אר אנ' בי שנוגע בחופשיות בז'אנרים אחרים, "I Remember Me",אלבומה השני של הדסון, הוא אלבום אר אנ' בי שמתהדר בשיתופי פעולה עם שמות גדולים אבל מציע דקות ארוכות של שיעמום.

אני מודה שעוד בימיה כמתמודדת ב"אמריקן איידול", הקול של הדסון לא הרשים אותי. יש לה ריאות טובות והמון טכניקה, אבל מעט נשמה. זמרות קטנות ממנה מצליחות לרגש יותר. מאחר והמון אנשים מאוהבים בקולות גדולים, כל אמריקה מתעלפת בכל פעם שהדסון נושפת בצינורות האדירים שלה. בין ההפסד באיידול לזכייה באוסקר, בין החתונה השמחה לטרגדיה המשפחתית האיומה שפקדה אותה, בין הדיאטה החריפה לגזרה המרהיבה - הדסון הפכה בשנים האחרונות לדמות פופולרית ומתוקשרת מאד. אבל במבחן המוזיקלי, היא לא מצליחה לייצר שום אמירה מעניינת.

"I Remember Me" הוא אלבום שצועק "תעריצו את הקול הענק שלי" ולא עושה שום דבר מעניין חוץ מזה. חבל שנבחרת כותבי השירים והמפיקים הצטרפו להדסון בעבודה על האלבום הזה – ובהם ריאן תדר, אלישיה קיז, סוויז ביטס, סטארגייט ודיאן וורן – לא ניסו לשחרר אותה מההרגלים הווקאליים המצועצעים שלה. בדיוק כמו ההופעה שנתנה הדסון בשבוע שעבר ב"אמריקן איידול", "I Remember Me" הוא אלבום אר אנ' בי זקן, משעמם וסטטי.

רבקה בלאק - "Friday"

ג'סטין ביבר לא רואה אותה ממטר. עטיפת הסינגל "Friday" (סריקה)

לסיום, אי אפשר בלי להתייחס שוב לתופעת רבקה בלאק, שלגמרי נותנת סיבות טובות להיכנס לדיכאון. אלא שבחינה של התקרית המצערת באספקט מצעדי מגלה שיש דווקא מקום לאופטימיות: רבקה בלאק לא באמת מצליחה. "Friday" נכנס בארה"ב למקום ה-72 בלבד במצעד, כשהוא מוכר רק 37 אלף עותקים דיגיטליים – מספר יפה עבור כל אמן מתחיל, מספר נמוך עבור מי שהשיגה עשרות מיליוני צפיות ביו טיוב ובאזז שאין שני לו.

בלאק היא סנסציית רשת, ה-"Chocolate Rain" של 2011 אם תרצו. בזאת מסתכמות התכונות שהיא מציעה לעולם וזה מה שעושה את ההבדל בינה לבין סנסציות מוזיקליות אחרות, דוגמת ג'סטין ביבר, לגדול. כי איך שלא הופכים את זה, ג'סטין ביבר הוא זמר. הוא באמת זמר - הוא יודע לשיר ויודע ולהופיע, הוא כריזמטי וחרוץ ומלא קסם עבור קהלים מסוימים. אפשר לשנוא את המוזיקה שלו, ללגלג על התספורת שלו, לקוות שאף אחיינית במשפחה לא חרטה בטעות את ראשי התיבות שלו על הירך שלה ועדיין, את הכישרון שהוא נולד איתו אי אפשר לקחת ממנו.

הרשת מפמפמת אותו, בדיוק כפי שהיא פימפמה בעבר את לילי אלן ואמנים אחרים. הרשת עוזרת לו והוא נשען עליה, אבל היא לא המהות שלו. ביבר הוא סנסציית נוער אמיתית, קלאסית, ואילו בלאק היא סנסציית רשת. במבחן התוצאה של הרדיו והמצעדים, לסנסציות רשת אין כוח אמיתי. גם לרדיו וגם לקהל יש סטנדרט מינימלי, ובלאק לא עומדת בו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully