פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עשרים פלוס מינוס: על האלבום "20" של שרית חדד

      "20", אלבומה החדש של שרית חדד, מצטיין בשירים טובים עם הגשה בוגרת של הזמרת הוותיקה. עכשיו היא חייבת להרגיע את קצב העבודה, כדי לא לקלקל את ההישג

      באופן לא מפתיע, עשרים שירים יש ב-"20", אלבומה החדש וה-20 במספר של שרית חדד. זה בעצם הסיפור של הקריירה בת ה-16 שנים של הזמרת הזו - ההספק האדיר: אצל שרית חדד לא מדובר בעשייה, אלא יותר בתעשייה. זה לא גשם, אלא מבול וכשהיא מוציאה אלבום כדאי מאוד להתכונן למטר כבד של להיטים.

      מהבחינה הזאת, אין ספק שחדד יודעת את העבודה ואת זה כבר למדנו אי שם באלבום החמישי שלה, שיצא כשנראה היה ומובארק ישלוט לנצח במצרים, כלומר ממש לא מזמן. המשמעות של הדברים האלו היא שקצב של שרית חדד הוא לא הדרך הבריאה ביותר ליצירה. מוזיקה היא מזון לנשמה, לכן צריך לאכול אותה באיטיות ולעכל. חדד, לעומת זאת, לא נותנת זמן לנשום, שלא לדבר על ללעוס, הגרסה המוזיקלית לפאסט פוד.

      עטיפת האלבום "20" של שרית חדד (יח"צ)
      נראית קצת משועממת. חדד על עטיפת "20" (צילום: יח"צ)

      אין בכך כדי לגרוע מאיכות האלבום "20" של חדד, ממש לא. מדובר באלבום מרהיב ביופיו, עם שירים מצוינים ועיבודים מעולים. הבולטים שבהם הם "מאחלת לך", "סוף שבוע בפריז", "בנות בנות" ועוד רשימה באמת ארוכה. שרית מציגה שירה בוגרת יותר ופחות היפראקטיבית מבעבר.

      בשירים מסוימים, בין היתר ב"מאחלת לך" הנפלא שכתב והלחין הנרי, חדד הורידה הילוך מבחינת הטונים והביצוע הרגוע שלה מוסיף המון לחוויית ההאזנה. השיר הזה, ככל שיעבור הזמן, יהפוך לאחד היותר משמעותיים בקריירה העמוסה שלה. אם זה לא יקרה, האשמה תהיה בעיקר עליה משום שממש בקרוב יגיע האלבום הבא שלה ונשכח את "מאחלת לך".

      למה נשכח? כי הקהל לא מספיק להתאהב באלבום אחד של חדד לפני שהבא מגיע. מדובר בסטוצים קטנים ומיידיים של התרגשות ואפילו התמונה על עטיפת האלבום מעידה על כך- חדד משדרת משהו בין נון שלאנט לשעמום. כן, אלבום חדש ומצוין לשרית חדד, עוד אלבום מצוין. אין הפתעות.

      שרית חדד (יח"צ , רונן אקרמן)
      לברון ג'יימס, מכירה? שרית חדד (צילום: יח"צ)

      במובן הזה, חדד מזכירה את הכדורסלן לברון ג'יימס ובכלל ליגת ה-NBA העכשווית: ההתלהבות נגמרה והלילות הלבנים שהיינו מעבירים פעם כדי לראות את מייקל ג'ורדן שוטף את הפרקט בזיעה כדי לגרד אליפות בשנייה האחרונה, אינם עוד. לברון ג'יימס הוא דוגמא בולטת לדור הנוכחי של מלך בלי כתר אליפות - גם אם הוא יקח את האליפות עם מיאמי עתירת הכוכבים, זה יהיה בלי תחושת הווינריות שאפפה את מייקל ג'ורדן.

      כמו ג'יימס וכוכבי ה-NBA העכשוויים, שרית חדד לא עוצרת לרגע ולא מאפשרת לקהל להתגעגע אליה. ברפרטואר שלה יש עכשיו עשרים שירים נוספים, כשלא בטוח שחדד בעצמה זוכרת את כולם. מה שכן בטוח הוא שהקהל בקושי מודע לכולם. יש שירים מצוינים שפשוט לא קיבלו האזנה ראויה. בעידן שטף המידע, אלבומים במילא טסים לנו מול העיניים ובעיקר חמקו מהאוזניים. זה בדיוק מה שעלול לקרות לאלבומה החדש – וחבל.

      *שרית חדד, "20" (אבי גואטה)

      וישים

      מאיה בוסקילה - "מה שהיה היה"

      מילים ולחן: דיקלה, עידו אוחיון


      עכשיו כבר ברור לגמרי שהמקום הנכון ביותר לזמרת דיקלה נמצא בעמדת היצירה. אחרי ההצלחה הגדולה עם "מונו" לשלומי סרנגה, היא כותבת ומלחינה עם עידו אוחיון את "מה שהיה היה" וזה עושה לה רק טוב. כמבצעת, השירה המוגזמת של דיקלה מסיטה את האוזן מהיצירות המצוינות שלה. בעזרת ביצועים יותר טובים, שיריה יזכו להגיע לקהל רחב יותר ומאיה בוסקילה היא בהחלט מבצעת הרבה יותר טובה מדיקלה.

      בן אל תבורי - "רכבת הרים"

      מילים: עינת הולנדר, לחן: אריק זינאתי

      הבן של שימי הוציא השבוע את אלבומו הראשון, "מוצא בך", ובמקביל שחרר מתוכו גם את הסינגל "רכבת הרים". דרך השיר הזה אפשר בהחלט לקלוט את רוח האלבום והזמר: בן אל הולך על חפלה קצבית רגילה ומונוטונית שלא שמה אותו במקום מיוחד.

      יקיר ונה ונתי לוי - "ממעון שמיך"

      מילים ולחן: אלי אסרף

      שיר באווירת מסורת וקדושה בביצוע יקיר ונה הצעיר ונתי לוי המנוסה. הצבע התימני ששולט בשיר, מאפשר ללוי להפגין דומיננטיות מוחלטת. הניסיון שלו מגיע לידי ביטוי ו-ונה מצידו תורם לפסטורליות של השיר.