פרצופה של המדינה: ראיון עם יאיר ניצני לקראת עליית "כוכב נולד"

רק שתי שאלות גורמות ליאיר ניצני להשתהות לפני שהוא נותן תשובה. הכוונה היא לא להשתהות סטנדרטית של אדם שמנסה להתנסח, אלא בהמתנה אמיתית, כזו שבדרך אליה יוסי גיספן כותב לא להיט אחד, אלא עשרה. הראשונה היא השאלה איזה אלבום חדש הוא שמע לאחרונה שהוא אוהב באמת (התשובה אגב, היא אלבום הופעה של קרול קינג וג'יימס טיילור); השנייה היא מה לעזאזל גרם לו, מהאנשים המצליחים והמוערכים ביותר בתעשיית המוזיקה, להיענות להצעה ולהיות שופט בפאנל של "כוכב נולד", שעונתה החדשה תעלה בשבת הקרובה (2 באפריל) בשעה 21:00 בערוץ 2.

אחרי לפחות 3 דקות של שתיקה ומלמולי "שאלה טובה, שאלה טובה", הוא תוהה בקול מסתלבט תוך כדי הפגנת מבעים תיאטרליים מרשימים: "האם זה בגלל האגו? האם זה בגלל הערצת ההמונים?"

"אני מודה שלא חשבתי על זה כל כך. נראה לי שהמחשבות שלי, כשקיבלתי את ההצעה, היו – בעצם, למה לא לעשות את זה?"

"זמן, קודם כל. יש לי מלא עבודה גם ככה. אחר כך זו החשיפה – זה לא כל כך נוח לי. בכל זאת, אני כבר סלב ישן, הייתי שם ואני לא מת על זה".

"תראה, זה בסופו של דבר משהו שמתאים לי: עשיתי טלוויזיה וכמובן שעשיתי ואני עושה מוזיקה ואני יודע לזהות טאלנט, זה משהו שעשיתי במשך הרבה שנים ואני חושב שבהצלחה, כך שאפילו קצת טבעי שאהיה חלק מתוכנית טלוויזיה שזה מה שהיא".

"אף פעם לא הציעו לי לפני כן להיות שופט, אבל הבנתי שרוצים לבחון אותי בכך שקראו לי להיות שופט אורח. אחרי הפעם הראשונה שעשיתי את זה אמרו לי 'אתה חייב להישאר' וזה נראה לי נכון, כך שלא לקח לי הרבה זמן להשיב בחיוב. אחרי זה היו עניינים של 'דבר עם הסוכן שלי' וכאלו וסגרנו".

"אתה מכיר מישהו שלא אוהב כסף?"

במונחים מקומיים, יאיר ניצני הוא סוג של שועל: אדם שהבין מהר מאד לאן הרוח בתעשיית המוזיקה הישראלית הצולעת נושבת והחליט בתגובה לבנות לעצמו נישה, במקרה אלו זכויות יוצרים של שירים לפרסומות, עבודות תוכן עם חברות היי-טק וייעוץ מוזיקלי – נישה שבה הפך לאוטוריטה. המהלך הזה הצליח מעל למשוער: בגיל 53, בעוד ותיקים ממנו, וכאלו שנחשבו מצליחים יותר נאבקים על כל ועד עובדים, כדי לפגוש את ניצני צריך תיאום מראש ולזמן קצוב עם המזכירה. בדרך, הרזומה שלו מחזיק הפקות מרשימות לעפרה חזה, תפקיד מנכ"ל הד ארצי ובעיקר – האיש שהולכים אליו כדי להבין כיצד ייראה העתיד.

הפרסונה של ניצני כשילוב בין ביזנסמן בבלייזר להוא מהאשם תמיד ושחק אותה סקסי, היא זו שבעצם עוזרת לו להתנהל בעולם לא קל ולא ריווחי כמו תעשיית המוזיקה – תמיד הוא יהיה שם עם החדות וגם החיוך המפורסם של יאיר ניצני, זה שדרכו הוא מתכוון לשרבב עוד הערה קטלנית למתמודד שהתעקש לזייף מולו קלאסיקה אהובה: "אמרו לי שהליהוק שלי מתיישב עם הרצון לעשות איזשהו סיימון קאוול ישראלי", הוא אומר בהקשר של השופט הבריטי המהולל, שרזומה הקריירה שלו די דומה לזה של ניצני, מינוס האשם תמיד כמובן. "אבל מה שאני לוקח ממנו זה לא הרשעות, כי בינינו – אף אחד לא אוהב להיות רשע – אלא את עיני הלייזר לזהות כישרון ואחד שיהיה להיט. כשהתארחתי בעונה הראשונה של "כוכב נולד" ראיתי את נינט ואמרתי לאנשים שם – 'היא זוכה'. אני רוצה לעשות את זה שוב".

"אני לא חושב ככה. כל תוכנית טלוויזיה מבצעת רענון, גם "כוכב נולד" ובסך הכל מי ששפט שם עד היום הם אנשים מוכרים עם יכולות. צריך גם לזכור שבוחרים מתוך קאדר שמגיע לתוכנית, משהו שהוא בלתי נשלט ושבסופו של דבר הזוכים הם אמנים בתוך שוק מסוים. זה יכול ליפול על ההתנהגות שלהם וזה יכול ליפול גם על האזור שבו הם שוחים. "כוכב נולד" היא תוכנית בידור מסחרית, לא חבל ההצלה של מוזיקאים בישראל".

"כן".

"תראה, אני יבשוש קטן בתוך תוכנית מאוד ותיקה שעובדת טוב מאד. קטונתי מלהעביר עליה ביקורת".

"בכל תוכנית טלוויזיה נרשמת ירידה בהתלהבות אחרי העונות הראשונות, אנחנו רואים את זה בכל העולם. זה קורה".

"בעיקרון, לא הייתי עונה לפרובוקציה הזו, אבל סתם כדי להראות לך – רוני דלומי".

"שיט, איזה טמבל אני. התבלבלתי בשנה, בחיי".

ניצני אולי שכח את גולבי, אבל את העונה הנוכחית הוא לוקח ברצינות רבה: הוא בילה שעות על סט הצילומים עם עמיתיו לפאנל, שאת רובם הכיר בשם או בשלום-שלום, ועתה הם בדרך לצליחת הטירונות. "מירי מסיקה היא דיווה", הוא מכריז, "היא רגישה מאד ויש לה בעיה קשה להגיד לאנשים שהם צריכים ללכת הביתה", הוא מוסיף ועובר לחיקוי שלה מדברת על מתמודד באודישנים: "הוא כזה מתוק... הוא כזה חביק", מלשון אחד שאפשר לחבק. "היא דרמה קווין, וזה ממש מקסים".

"לוקח את התוכנית ממש ברצינות, אכפת לו ממה שקורה שם בכל הרמות. אנשים גם שוכחים כמה הוא מצחיק".

"קיבלה אותי מאוד יפה, בתור הוותיקה שם, היא אפילו אמרה לי שהיא שמחה שהביאו אותי ומאוד נהניתי לשמוע את זה. גם צדי קיבל אותי בסבר פנים יפות. אלו אנשים שלא הכרתי לפני כן ובינתיים אני יכול להגיד שהדינמיקה בינינו מאוד מעניינת".

"יש תחושה שהרבה מהם לא מכירים את הקלאסיקות והדברים הגדולים שקרו במוזיקה הישראלית. אני לא ממש מאשים אותם, אין להם איפה לצרוך את זה וזה מה שיפה ב"כוכב נולד" – היא תוכנית על מוזיקה ואין כאלו בטלוויזיה".

"ערוץ המוזיקה הוא ערוץ מסחרי שנועד להרוויח כסף. הוא מתמודד עם בעיה שגם MTV מתמודד איתה – מוזיקה בטלוויזיה היא דבר לא מכניס, אנחנו יודעים את זה מכל הצדדים – אנשים הולכים לשירותים כשיש שיר בטלוויזיה. האם הייתי רוצה שיהיה יותר גיוון בערוץ? בוודאי. האם זה יביא להם יותר רייטינג? אני ויזהר אשדות מגישים את "ציפורי לילה" בגלי צה"ל ומארחים בכל שבוע להקת אינדי. זה כיף גדול, אבל להגיד לך שזה מסחרי? לא. אותו הדבר יקרה בערוץ המוזיקה".

"תראה, אני לא יהורם גאון, שאגב, מה שמטריד אותי במקרה שלו הוא לא מה שהוא אמר, אלא העובדה שהתייחסו לזה כאילו אסור לו לומר את דעתו. זה מפריע לי".

"אני מפריד בין שני סוגי מוזיקה – טובה ולא טובה. אני יכול לפעור פה מעמיר בניון ולהשתעמם למוות מרוקר תל אביבי שנחשב הכי הייפ ולהיפך. הייתי לא מזמן באירוע שקובי פרץ הופיע בו והרגשתי אנרגיות של רוקנרול, אבל להגיד לך שאהבתי את כל השירים? לא. להגיד לך שכל השירים במוזיקה המזרחית מדברים אליי? יש כאלו שמשעממים אותי מאד, בוודאי".

הדיסק שהוא הכי אוהב בכל הזמנים זה "לד זפלין 2". בישראל זה "סיפורי פוגי" של כוורת, אותה הוא מכנה "אוסף השירים הכי גאוני שהיה כאן מכל כך הרבה בחינות". את משינה, למשל, הוא לא אוהב ("כמה שירים, לא יותר") ואצל מירי מסיקה, הקולגה, הוא אוהב גם כמה שירים, "כי אני טיפוס של סינגלים. תקליטים שלמים זה מפעם". על המוזיקה של תיסלם, להקה שעדיין עובדת, הוא מתקשה לדבר, כי זה קצת כמו לדבר על הקרחת המיתולוגית שלו: "יש שם דברים שאני מקשיב להם היום ולא מבין מה חשבנו לעצמנו, כולו בני 20 וקצת", הוא אומר. "ויש דברים שאני אומר לעצמי – בואנ'ה, כל הכבוד".

"קשה לקרוא לזה ככה, אבל יש את מה שיש. אני חושב שעצם זה שב-2011 אין קטלוג של מוזיקה ישראלית ברשת בחנות מסודרת סטייל iTunes זה כמו שיהורם גאון אמר – חרפה שלא ברא השטן".

"אני לא אדם עשיר, אם אתה שואל. אבל כן, יש למי לדאוג. מצד שני, אני מתעסק במוזיקה, שזה מה שאני אוהב".

"פעם עשיתי בערוץ 10 את "אחורי החדשות" ומאוד אהבתי את זה. עשיתי את זה כי הציעו לי שם משהו שגירד לי – אז קפצתי ראש לתוך בריכה ריקה, ורק לאחר מכן היא התמלאה במים והגיעו גם דגים וכמה חברים והיה כיף. כאן, אני קופץ לבריכה קצת יותר מלאה, עם הרבה יותר חברים ומסביב איצטדיון שלם שבוהה בנו. אבל זה באמת מעניין אותי וחוץ מזה, יכולים בסוף העונה הזו לבעוט לי בראש ולהעיף אותי. מה אני צריך לעשות דרמה מכל הסיפור הזה?"

למחרת בבוקר, מוקדם בבוקר למען האמת, ניצני מסמס "יש לי תשובה בשבילך" ומתקשר. הוא אחרי לילה של "ציפורי לילה", אבל הוא כבר על הרגליים. "שתדע לך שזה מאוד הטריד אותי, השאלה הזו", הוא אומר, "קודם כל, יש קונוטציה שלילית בשאלה הזו. אף אחד לא שואל אותך אחרי זכייה בלוטו 'מה אתה צריך את זה'".

"לא לא, אבל יש באמת מלא סיבות: זה טוב למיתוג שלי, זו חשיפה גבוהה בטלוויזיה, אבל זה בעיקר כיף".

"זה לא שלא ידעתי במה מדובר, הייתי שם כבר פעם. יש כיף גדול בלראות כישרונות גולמיים, אתה יודע, לפני שהם מתקלקלים".