תרבות יום ו': ההמלצות החמות לסוף השבוע

כחודש לאחר שזכה באוסקר לסרט הזר, מגיע "בעולם טוב יותר" הדני למסכי הקולנוע בישראל ועכשיו אפשר לבדוק סופסוף האם הוא ראוי לפרס. ובכן, התשובה חיובית: הסרט, שמזגזג בין סיפורו של רופא מערבי הפועל באפריקה לבין סיפורה של משפחתו שנשארה בסקנדינביה, מצליח להיות מאיר עיניים בלי להיות דידקטי ומרגש בלי להיות רגשני. "בעולם טוב יותר", שביימה סוזן ביאר, מוכיח כי זכייה בקטגוריית הסרט הזר הידועה לשמצה לפעמים דווקא כן מעידה על איכותו של סרט, וגם מחזק את מעמדה של ביאר כאחד היוצרות המוכשרות בעולם כרגע.

ההקשבה לסנופ דוג מרגישה כמו הגעה למקום שאתה אמנם מכיר טוב אבל הוא עדיין מצליח להפתיע אותך בכמה נוח הוא גורם לך להרגיש. גם באלבומו ה-11, "Doggumentary", סנופ הוא ראפר ענק שמצליח לחדש ולהפתיע בעזרת פלואו מדויק, כתיבה פיצוצית ושימוש נבון להפליא באורחים שלא תמצאו באלבומי היפ הופ אחרים, למשל הגורילאז ו-ווילי נלסון. אמנם יש באלבום כמה רצועות שמוטב היה לוותר עליהן כדי להגיע לאלבום מושלם באמת, אבל אחרי כמה יצירות בינוניות בעשור האחרון, "Doggumentary" הוא בדיוק האלבום שהיינו צריכים כדי לזכור כמה כיף שיש בעולם שלנו מוזיקאי ברמה של סנופ די או דאבל ג'י.

הקול הדיגיטלי של סטיבן הוקינג כבר מזמן הפך לשופרו של המדע המודרני, בעיקר בגלל היכולת שלו להסביר פיסיקה 5 יחידות בשפה של מורה להתעמלות אקסטרני. אחרי שב"קיצור תולדות הזמן", שהפך את שמו לשגור כמעט בכל בית, הוכיח המדען המשותק כי הצלילות הזו אופיינית גם ליכולת הכתיבה שלו ולא רק לדיבורו המהונדס, מגיע עתה "תוכנית-אב" בו מגולל הוקינג בקצרה וביעילות את קורותיה של הפיזיקה מאז ימי יוון העתיקה ועד ימינו. מה שמיוחד בספר הזה זו לא רק הבהירות שלו אלא גם הטמפרמנט: הוקינג מכיר בו בגבולותיה של הפיזיקה אך בה בעת דואג כל העת לא לתת לדת או למיסטיקה להידחף לשטחים שידיו של המדע אינן יכולות להגיע אליהן. במילים אחרות, מדובר בקריאה חובה גם לחילונים שמאמינים בתמימות שהאמת נמצאת בהישג ידיו של המדע וגם לדתיים שהולכים לבית הכנסת בשבת – לא יזיק אם אלה וגם אלה יאתגרו קצת את הנחות היסוד שלהם והוקינג הוא ללא ספק הבן אדם הכי טוב לעשות את המלאכה עבורם.