חייל של אהבה: אייל גולן בן 40

בחתונה השבוע, במסגרת הסשן ההכרחי של מוזיקה מזרחית, הדי ג'יי בחר מהרפרטואר העצום של אייל גולן את "יפיופה". מדובר באחד השירים היותר גרועים של גולן, אבל בפרפראזה על בחורות – אין לגולן להיטים שלא עובדים, רק פחות מדי וודקה. באותה השניה, כשקול הפעמונים החל לשיר את הצירוף הבלתי אפשרי "יפ-יו-פה, בואי אליי, תנילינשיקהעלהשפתיים", אחד האנשים באולם אמר "עוד חמש שנים בערך, עם עוד קצת קלאסיקות, הוא יהיה הזמר הכי ענק שהיה כאן. יותר גדול מזוהר".

זו אמנם הגזמה קלה, אבל התחושות שאייל גולן מעורר באנשים, לא כולם אגב מאזינים קבועים של אליקו, הן של אמן היסטורי שייזכר בדברי הימים של המוזיקה הישראלית בשורה אחת עם ווקאליסטים כמו ארצי, פוליקר, ישי לוי וכמובן ארגוב. אלה, כמובן, כמות הלהיטים, כמות השערוריות וכמות הנשים הבלתי אפשרית שהופכות אותו, למעשה, לכוכב הרוק האמיתי היחיד בישראל. בשבוע הבא הוא יחגוג 40 שנים להולדתו, וזה זמן טוב לסכם ברביעיות (אחת לכל עשור) את דרכו של האיש שבסופו של דבר יהפוך את כל זה לשיר שכולכם תדעו לזמזם.

למרות שהשיעמום המתסכל שלו בזמן האחרון מצליח להשכיח זאת, גולן הוא קודם כל זמר ולכן סיכום דרכו צריך להיעשות דרך שיריו הטובים והגרועים ביותר. עם זאת, כפועל יוצא של פרסומו האדיר והעניין הרב בו, גולן הסתבך בלא מעט שטויות ומהלכים בעייתיים, שעם הגיעו לגיל 40, אפשר להיזכר בהם בתקווה שלא ישובו עוד. הוא אולי לא יגמור כמו זוהר ארגוב, אבל עליו להוכיח שהוא זוכר את ההבדל בין חוכמה לפיקחות: חכם לא נכנס לתסבוכת שפיקח יודע לצאת ממנה. ובתחום הזה, להבדיל מהמוזיקה, לגולן עדיין מצפה עבודה רבה.

המעבד הקבוע של גולן בשנים האחרונות, תמיר צור, מספר שמדובר באחד האמנים הבודדים שמסוגל להמר בתוך ז'אנר שנע בגבולות מאד מצומצמים. באלבום "דרך לחיים" גולן שחרר לצור חבל של ממש עם אינטרו אלקטרוני, שאחריו גולן טס עם פזמון רוצח.

הטקסט הבינוני של יוסי בן דוד הופך לרגע בלתי נשכח בזכות פזמון שבו גולן מאמץ את כל המתנה שאלוהים נתן לו בגרון. הקרשנדו שגולן מגיע אליו במילים "הוזה אותך מוליייי" פוצע, מטלטל, בועט ושורט, בדיוק כמו אהבה נכזבת. בלדה אדירה, שספק עם הרגלי עישון הסיגריות של גולן יאפשרו לו להמשיך לשיר לאורך שנים.

שיר הנושא של האלבום ששינה את המוזיקה הישראלית, כשבעזרת זאב נחמה ותמיר קליסקי גולן הפך לבולדוזר של להיטים. זהו לא רק סמל המהפכה, אלא קטע פופ חזק ויפה עם טקסט זאב נחמה קלאסי ואותה כריזמה של גולן שפירקה למאזינים את הצורה.

אחרי תקופת הגירושים הקשה, גולן היה צריך את השיר האחד שיחזיר אותו למרכז העניינים ויסביר לכולם במי מדובר. הכניסה החדה של גולן לשיר עם המילים "זה אני" והדרמטיות האינטנסיבית שממשיכה אותו עושים את "זה אני" לא רק לשיר, אלא למניפסט שמסביר מי כאן המלך.

בלדה סתמית, שחבל שהיא גם ניסיון ההלחנה הראשון של גולן. תמיר צור לא הציל את השיר בעיבוד והטקסט המעט מגוחך של יוסי גיספן, שהצליח להוציא את העוקץ מתהילים, עליו מבוססות המילים, הפכו את השיר למהומה תקשורתית מיותרת ותו לא. נאמר זאת בעדינות – גם החמאס לא השתכנע.

מילא הטקסט הנוראי של יוסי גיספן והביצוע המעט חפיפניקי בסטנדרטים של גולן – לא חבל על כל הפעמים שנעשה שימוש בשם השיר בהקשר לחשדות נגד גולן בעבירות מס? גם שיר גרוע וגם עבודה קלה לעיתונאים, לא חראם?

אדם המקורב מאוד לגולן אמר פעם לחתום מעלה שהשיר הזה נשמע כמו חתיכות של מילים שנגזרו באקראי מכתבות בעיתון והותכו לטקסט אחד. לא ברור באיזו פלטפורמה תקשורתית נעשה שימוש בתואר "יפיופה", אבל כוונת הדובר בהחלט מובנת.

בשיא טרנד שיתופי הפעולה בין מוזיקה יוונית לשירים בעברית, גולן התקנא בחברים כמו סטאלוס ואורן חן והשתלב בלהיט משלו עם טריפונס. התוצאה היא באמת אחד השירים המזעזעים אי פעם שהושמעו ברדיו הישראלי וחרפה של ממש לסימביוזה בין השפה היוונית לעברית. לבושם שלו קרא גולן "Ego" ואם יש משהו שהוא צריך ללמוד מהמהלך הזה הוא שעדיף לו בלי דואטים, ככל הנראה.

בשנת 2005 פורסמה קלטת מביכה מעט, בה נראה גולן מחוץ למועדון הפואגו, בו היה שותף בזמנו, כשהוא מנסה לדבר על לבם של ארבעה אנשים שניסו להיכנס למועדון ולא הורשו. אז, נבדק החשד שהארבעה ניסו לסחוט את המועדון ואת גולן, שמיהר לצאת מעסקיו במועדון. זו לא היתה אשמתו, אבל נראה שגולן הבין אז שעדיף להתמקד במוזיקה ומקסימום – בבשמים.

אחרי שלא מעט מכוכבי הז'אנר נכנסו ויוצאו ממשרדי רשות המיסים, גם גולן נחקר בחשד להעלמות מס. מילא זה, מנהליו הזדרזו להודיע שהם יזמו את הבדיקה ושגולן הגיע ביוזמתו. למחרת גולן שוחרר בתנאים מגבילים על ידי בית המשפט, מה שבדרך כלל לא קורה למי שיוזם בדיקות שכאלו.

הסרט "שמועות", בו יגאל שילון עקב אחרי גולן ושוחח איתו על השמועות הרבות שמקיפות את חייו – הימורים, בגידות באשתו ועוד – היה דווקא צעד נבון של הזמר, שביקש להראות שאין לו מה להסתיר. לעומת זאת, המטאפורה המיתולוגית שלו, בה הביע את יחסו למונוגמיה באופן הבא – "זה שאני אוכל כל יום סטייק לא אומר שלא בא לי לפעמים פרוסת לחם עם שוקולד" – היא פשוט התחלקות מביכה ואפילו מקוממת שקשה לדעת איך ילדיו של גולן יתייחסו אליה, למשל. אגב, תגובתה של אשתו דאז, אילנית לוי, היתה די מבריקה – היא הצטלמה לשער מוסף "7 לילות" כשהיא אוחזת בחושניות בלחם עם שוקולד.

פרשיות אישיות הן דבר שקורה לכל אדם, בוודאי יצרי, כריזמטי ובפרופיל גבוה כמו גולן. אנשים מחפשים אותך בקטנות ואם אתה לא נזהר מספיק, הם מוצאים אותך ונוקמים בך על ההצלחה. זה יכול לקרות לכל אחד ובוודאי לאחד האנשים המפורסמים בישראל.

פדיחה מקצועית כמו "אייל גולן קורא לך", לעומת זאת, היא מעשה מטופש עם סוף ידוע מראש, שנראה כמו קריאה נואשת לעזרה של אדם משועמם שאיבד את דרכו. גולן, ששווה מיליוני שקלים בשנה, לא היה צריך את זה מלכתחילה וממילא הוא במעמד בו הוא מסוגל לדרוש אריזה קצת יותר, איך לומר, ראויה לעיכול, מהפורמט שערוץ 24 סיפק לו.

במקום, גולן הלך בכל הכוח על פורמט שהוא כמעט לא טלוויזיוני ושבו הרגע הסביר היחיד הוא הרגע שגולן עושה את מה שהוא יודע טוב מכולם – לשיר, פשוט לשיר. בגיל 40, מותר לאחל לו שיבין שזה כל מה שהוא צריך להמשיך לעשות.