עייפה בובה זהבה: זהבה בן עדיין צריכה למצוא את הקול שלה

בלי שום באזזז של להיט גדול ברקע, הוציאה השבוע זהבה בן את אלבומה החדש, "לילות בבית". יש במהלך הזה משום כניעה מסוימת. כאילו שזהבה הבינה כבר שבמשחק הזה, היא כבר לא יכולה לנצח, רק להתקיים. הצליל הנוכחי ששולט בתעשייה לא יושב בול על הגרון שלה ולמרות ששיר הנושא של האלבום הוא בלדה בסטייל טורקי, עדיין אין ביכולתו להשפיע על יתר האלבום שמנסה כולו ללכת עם הרוח העכשווית.

קולה הנפלא של זהבה בן לא מגיע לידי ביטוי בשירים קצביים. לעומת הקול המצוין שלה, היא לוקה מאוד בחסר בכל מה שקשור לטכניקת שירה. יש לה סלסול מוזר ולא נעים לאוזן. מדובר במעין שבירת קול, שמוצגת כסלסול למרות שהיא לא. הבעיה היא שלא רק שבן משתמשת באלמנט הזה, היא עושה זאת כמעט בכל הזדמנות אפשרית, וסלסול הוא תבלין שצריך להשתמש בו במינון נכון. מה שזהבה עדיין לא הבינה זה שיש לה קול ענק שלא צריך את הקישוטים האלה. היא יכולה לשיר נקי, נטורל, וזה עדיין ירגש. לצורך כך, ההפקה היתה צריכה למנות מישהו בעמדת הניהול האמנותי שיישב על ההגשה שלה וממש ינקה אותה מכל הקשקושים.

לאחר מכן, אפשר היה להתפנות למלאכת איסוף החומר. ב"לילות בבית" יש כמה שירים טובים בהם "מתי חתונה" (מילים: צ'ולי זכאי לחן: שי ראובני), "תהיה גבר" (מילים ולחן: אתי זילברשטיין וגילי זכאי) ושיר הנושא שכתבו צ'ולי זכאי ונועם אורון ללחן של אלי קשת. לעומת זאת, ישנם לא מעט שירים איומים שהבולט שבהם הוא "כזה רומנטי" שכתב צ'ולי זכאי ללחן "עממי". מאוד ייתכן שהקרדיט על הלחן הוא ללא ארץ המוצא מכיוון ששום עם לא מוכן לקחת על עצמו את החרפה הזאת. ואילו הטקסט של השיר – עוד הרבה יותר גרוע וחבל שזכאי לא ויתר על קרדיט והשאיר גם את המילים בהגדרה העמומה: "עממי". "כזה רומנטי" לא לבד באלבום "לילות בבית". יש עוד כמה שירים גרועים, בין היתר "מתוק שלי" (מילים: דורון דוידסקו, לחן: אריק זנתי), "אהוב שלי" (מילים: צ'ולי זכאי, לחן: שי ראובני) ו"שיכורה" (מילים: דורון דוידסקו לחן: אריק זנתי) שיכולים לגרום למאזין לתלוש לעצמו את האוזן ולזרוק אותה על ההפקה.

למעשה, דרך האלבום החדש – שלא יהיה זה שיציל את הקריירה של זהבה בן - אפשר לראות את הטרגדיה האמנותית שלה. דווקא עכשיו, כשכל התעשייה מחפשת זמרת, זהבה היתה יכולה לחזור למרכז הבמה. זה היה קורה אם במקום להיגרר אחרי הטרנד העכשווי, היא היתה מובילה צליל חדש. עם הכבוד שרוחשת לה תעשיית המוזיקה הישראלית, לזהבה לא היתה בעיה למצוא את האנשים שישמחו להירתם לטובת המצאתה מחדש.

לא מדובר דווקא בצליל טורקי, לבנוני או מצרי. גם לא בחיבור חד פעמי עם אמן אחר כפי שעשתה עם שי גבסו ב"שוכחת לזכור". הגיע הזמן, שמישהו ייקח את זהבה בן בתור פרויקט רחב, לטווח ארוך. אם שרית חדד מצאה את הנרי, גם זהבה בן יכולה. עכשיו, אחרי יותר מעשרים שנות קריירה, צריך לבנות לה את הצליל המקורי והייחודי שלה, והיא מבחינתה צריכה ללכת על זה בלב שלם ומתוך ידיעה שאין לה מה להפסיד. הגיע הזמן.

בחירה מצוינת של אייל גולן בשיר מקסים ונשכח שביצע במקור מוני ארנון שגם הלחין את השיר שנכתב על ידי אסתר שמיר. ארנון לא הספיק לעשות הרבה כזמר ובמשך השנים בנה שם של טכנאי אולפן. גולן, מצדו, מבצע את השיר כהיפוך גמור לגרסה של ארנון. בעוד הביצוע המקורי נקי מכל סלסול או שטיק ווקאלי אחר, גולן הולך עד הסוף, והוא מסלסל בכל הזדמנות, אם כי לפעמים טיפה יותר מדי.

למרות שמדובר בבלדה קיטשית לאללה, השיר הזה זורם טוב באוזן. הביצוע טוב וחף מניסיונות להרשים. גל סגל עושה את העבודה ומגיש את השיר בנינוחות לא אופיינית בייחוד לזמרים בתחילת הדרך. הוא לא עושה דאווינים וזה מסייע לאפקטיביות של השיר.

בשנות התשעים, היה אלי קפה אחד התמלילנים הבולטים בז'אנר הסלסולים ועכשיו הוא חוזר במפתיע עם "אוהבת" שכתב לחוה דולב. הלחן הארמני מאוד מתאים לדולב ואפשר לשמוע שהזמרת הזאת מגיעה עם המון ידע בגרון. זמרת משובחת, עם המון נשמה.