צווחת הברבור: הסוואנס נתנו הופעה קיצונית ומזככת בישראל

הצפירה המוזרה, מין הכלאה של דידג'ירידו וסירנת אמבולנס, בישרה את פתיחת ההופעה/טקס של להקת Swans אתמול (שלישי) בבארבי בתל אביב. היא נמשכה והתחזקה באיטיות כחמש דקות ,עד שעלה המתופף פיל פולאו והקיש בריכוז על מצילה אחת במשך כחמש דקות נוספות. ת'ור, הפרקשניסט הויקינג, עלה לבמה והצטרף בפעמונים הצינוריים שלו, כשהוא לוקח את הזמן.

אחריו עולה כריסטוף האן, שנראה כמו ניצב בסדרת בית הכלא "אוז", ומתחיל להפיק רעש לבן ויפה משתי גיטרות לפ-סטיל על שולחן, מחוברות לכל מיני אפקטים. כריס פראבדיקה הבסיסט עולה גם הוא, ונחשול תדרים נמוכים שלא ייאמן בעוצמתו מרעיד את רצפת העץ של המועדון. המוח מסרב לקבל את העובדה שהוא עוד לא קיבל את מלוא הכאפה. נורמן ווסטברג (גיטרה) ומייקל גירה הגדול עולים, מתחברים לאיטם וזהו. אגם הברבורים בבית המטבחיים. חצי שעה עוברת עד סוף ה"שיר" הראשון.

המוזיקה של הסוואנס היא מוזיקת דווקא. היא כמעט תמונת מראה של המושג "מוזיקה" כפי שהוא נתפס אצל רוב בני האנוש – אין קצב קבוע, אין כמעט מילים (ואת אלה שיש אי אפשר, לשיר כי אין מלודיה), הקטעים ארוכים והדינמיקה מינימלית: חזק נורא-חזק מאוד-חזק לאללה. מה שכן יש, הוא קודם כל ווליום. קשה לתאר עד כמה האפקט שלו ראשוני וחזק.

למעשה, ג'ירה אמר פעם בראיון שמוזיקה אקוסטית יכולה להיות חזקה וחודרת לא פחות מחשמלית, אבל הוא כנראה שכח את זה. מה שעוד יש הוא זמן, והרבה. כשכל קטע מנוגן בכזו רצינות, בכזה ווליום ולמשך כל כך הרבה זמן, אין לך כמאזין במה להיאחז ולאן לברוח, ואתה באמת חשוף מול האינטנסיביות של החוויה.

כך, בעוד ת'ור ממשיך לצוד עורות תוף עם קלרינט, דולצימר ושאר כלים שהוא בנה בעצמו, פראבדיקה עומד עם גבו לקהל רוב הזמן ולא מסיר לרגע את מבטו מפולאו שהולם ללא רחם, קשוב לכל תנועה של ג'ירה, המטיף וצורח, סוטר לעצמו ומנופף בידיים כמו טלוונגליסט בטראנס. בכלל, הפרסונות הבימתיות שלהם לא מאפשרות לדמיין שיש להם איזושהי יכולת להתקיים מחוץ לבמה.

כבר כמעט שלושים שנה שהלהקה קיימת, וכנראה שהצורה שבה הם מנגנים היא הדרך הכי טובה להתעסק במוטיבים שחוזרים ביצירתם כל הזמן (דם, אלוהים, רצח, שני קורט נקרופיליה וקמצוץ ילדים, כמובן). זה לא מרגיש ישן או אנכרוניסטי בכל צורה שהיא. הקיצוניות של הסאונד והטוטאליות של ג'ירה וחבריו מוציאים את הלהקה מחוץ לשיח על ז'אנרים ועל רלוונטיות, כי הם לא פועלים ברמה השכלית - הם גורמים לך לדאוג לבריאותך. מעולם לא היו כל כך הרבה אנשים עם נייר טואלט באוזניים בחדר אחד.

כך, במשך כמעט שעתיים פלוס הדרן מתנה, קיבלנו מנה גדושה של הפוך, אחר, קיצוני, מוזר, עמוק וחזק. איכשהו,זה מאוד עוזר לדרך הישר, אותו דבר בינוני, רגיל, רדוד וחלש שבתוכו רובנו מעבירים את הזמן, להיות משהו נסבל.